כניסה לחברים רשומים



ד"ר יובל שטייניץ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון

ישראל נמצאת בין הפטיש לבין הסדן, בכל הנוגע לגורלם של שטחי יהודה שומרון ועזה, מבחינה ביטחונית ומבחינה דמוגרפית. מבחינה ביטחונית לא ניתן להגן על ארץ ישראל המערבית, מישור החוף, ללא שליטה ביהודה ושומרון ובוודאי לא כאשר כוח אחר נבנה באותם שטחים, כוח מאיים קרקעי ארטילרי מול מרכז הארץ ממש, ירושלים, תל - אביב ומישור החוף. מבחינה דמוגרפית השעון מתקתק, לא ניתן להמשיך להחזיק בשטחי יהודה שומרון ועזה, ולהבטיח את המשך קיומה ושגשוגה של ישראל כמדינה יהודית כפי שהוקמה ב- 1947. זה מצב קלאסי שדורש פתרונות שאינם קלים.

בהיעדר שותף שאפשר לסמוך עליו, המגמה היא של היפרדות בתנאים מינימליים כדי להקטין את האיום הביטחוני. הייתי מקביל את הדברים הללו לעזה ששם הסיכון הביטחוני במקרה של טעות או התפתחויות כמו שראינו בדרום לבנון הוא סיכון לאזור הדרום אבל לא סיכון ברמת הביטחון הלאומי כולו.

בישראל יש מגמה של לימוד הלקחים מהניצחון האמריקני הסוחף בעיראק. מדינה גדולה עם נהרות, עם ביצות, עם מדבריות, עם הרים, עם ערים ועם כוח צבאי קרקעי מיושן אבל משמעותי, נכבשה במהלך של כמה שבועות עם מספר אבדות של כמה עשרות. היכולת למצות את היתרון הטכנולוגי, האווירי, את יתרון נשק המונחה המדויק, היתרון המודיעיני, הוכחה בצורה טובה יותר מאי פעם. אפשר להשוות ניצחון זה לניצול, של יתרון איכותי ויתרון אווירי במלחמת ששת הימים. במלחמה זו, זה השתלטנו על שטחים הרבה יותר קטנים כמו סיני, עם יתרון אווירי מוחץ שהושג בשעות הראשונות, שילמנו מחיר יקר יותר מהמחיר האמריקאי בכיבוש ארץ ענקית כמו עיראק.
אנשים מעריכים בצדק שלישראל יש פחות או יותר אותו סוג של יתרונות טכנולוגיים צבאיים. ואולם, ארה"ב הצליחה למצות בצורה כל כך מלאה את היתרונות הטכנולוגיים הצבאיים, האוויריים, כיוון שהיו לה תנאים כמעט אופטימליים לעשות כן. ארה"ב קבעה את מסגרת הזמן והמרחב של המערכה, ופתחה את המערכה כאשר הגיע הזמן המתאים מבחינת היערכותה. ארה"ב מיקמה את שדות התעופה שלה בקטר, במדינות אחרות באזור, בירדן, באיים באוקיינוס ההודי, בנושאות מטוסים, באוקיינוס ההודי ובים התיכון רחוקים ומוגנים במידה רבה מאיזה שהיא יכולת הפרעה או תגובה עיראקית כנגד שדות התעופה או הספינות.

מדינת ישראל נהנית מאותם יתרונות אבל אין ביטחון בכך שהמיצוי שלהם יהיה מלא. מדינת ישראל איננה מעצמה עולמית ולכן הצד השני יכול לאיים עליה גם באמצעים יחסית פשוטים, מיושנים, כמו טילי סקאד למשל. הצד השני יכול לנסות להפריע למיצוי היתרונות הישראליים.
אחת השאלות המרכזיות שיש לשאול היא לא רק איך איך לשמור ואולי להגביר את הפער הטכנולוגי הצבאי, אלא איך להבטיח מיצוי אמיתי שלו בשעת משבר ואיך למנוע מהצד השני שיבוש של היתרון הישראלי. שיבוש כזה יכול לקרות באמצעות גרילה, טרור, קומנדו, או התקפה בנשק בנשק פרימיטיבי אבל בכמויות גדולות של רק"ט, ארטילריה וטילים בליסטיים, על שדות התעופה, מתקנים צבאיים או ימ"חים לגיוס המילואים.

יש שתי תרופות אפשריות. האחת, היא להיכנס למצב של מיגון משמעותי הרבה יותר של המתקנים החיוניים, הבסיסים כמו שדות התעופה, מתקני המודיעין, המפקדות, הימ"חים של מדינת ישראל, גם בפני סכנה של ירי טילים, הפצצה מהאוויר או מהקרקע, כך שהפגיעה תהייה פחות משמעותית וגם בפני סכנה של מלחמה כוללת המשולבת בפריצה של כוחות טרור, גרילה, קומנדו לעורף הישראלי. איננו מקדישים תשומת לב מספיקה להגנת עורף, להגנת בסיסים, ומתקנים חיוניים בצורה הראויה ולא אפרט.

הדרך השניה היא ליצור עומק אסטרטגי אלטרנטיבי למדינת ישראל. כל מדינה זקוקה לעומק אסטרטגי, קל וחומר מדינה הנמצאת תחת איום קיומי, ומדינה שאין לה עומק אסטרטגי ביבשה, חייבת ליצור עומק אסטרטגי בים. בעבר זה היה בלתי אפשרי טכנולוגית. בצדק קבע בן-גוריון ב- 1953, כאשר הניח את המסד לדוקטרינת הביטחון של ישראל, שאם יהיה לנו בכלל חיל ים זה יהיה מין משמר חופים ששומר על החופים ועל נתיבי השייט, כלומר בעל תפקידים של הגנה בפני התקפה מהממד הימי.

היום ביכולתנו להשיג שתי מטרות. האחת עליונות ימית כי הטכנולוגיה משחקת תפקיד מכריע לא רק באוויר, אלא גם בים ומי שיש לו עדיפות טכנולוגית יכול להגיע לתוצאות אופטימליות מן הצד הנחות ממנו. המטרה האחרת היא לנצל את האגן המזרחי של הים התיכון, לא רק למגננה אלא גם כדי ליצור, להקרין עוצמה מהים באמצעות פיתוח של עוצמת אש גבוהה ומדויקת מאוד לטווחים של מאות קילומטרים מהים לתוך היבשה. זאת בתנאי שבמונחי עלות-תועלת יהיה אפשר לעשות זאת בתקציבים דומים או אולי אפילו נמוכים יותר מאשר התקציבים הדרושים ליצירת זרוע אווירית בעלת יכולות דומות.

פרישת עוצמת האש הישראלית הקונבנציונלית למרחבי הים נראית בעיניי נגזרת לוגית למצבה האסטרטגי של ישראל, של העובדה שאנחנו בתהליכים של צמצום שטחים אפשרי. רק לפני כמה שנים היינו כפסע מהירידה מרמת הגולן. כל תכנון רציני חייב לקחת בחשבון גם אפשרויות כאלה של הצטמצמות משמעותית בשטחים שבשליטתנו גם בגזרת המרכז, יהודה שומרון ועזה, גם בגזרת הצפון ואנחנו חייבים לבנות קורה נוספת רצינית בנדבך הביטחון של ישראל. הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לנו היום לעשות את זה בלי נושאות מטוסים כבדות אלא באמצעות הקרנת עוצמה מהים באמצעים יותר מצומצמים, בפלטפורמות בינוניות וקטנות וברמת דיוק שאיננה נופלת מעוצמה יבשתית או אווירית.

שאלת קהל:
עומק אסטרטגי הכי טוב נוצר על ידי המודיעין.
ד"ר יובל שטייניץ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון:
אכן אתה צודק.

שאלת קהל - האלוף במיל. הרצל בודינגר מפקד חיל האוויר לשעבר:
שני דוברים לפחות ואני חושב שיותר, התייחסו לתעשייה הביטחונית, לחלקה בביטחון של מדינת ישראל ולעובדה שהיות ותקציב הביטחון הוא קשיח בהרבה ממרכיביו, החלק שייפגע כנראה הכי קשה בקיצוץ דרסטי יהיה ההשקעה בעתיד. אני חושב שאני יכול לתת פרספקטיבה לערך של הדברים המיוחדים שיש לנו מהתעשייה הביטחונית מתוך משתמש בעבר, ולקבוע די בוודאות שחלק גדול מהדברים האלה אם לא כולם לא היינו יכולים לקבל משום מקום אחר, בוודאי לא במהירות ובאיכות ובהתאמה המיוחדת למשימות שלנו ולזירה שבה אנחנו נלחמים, למשל בכל הקשור לאיסוף ועיבוד מודיעין, ללווינות, למערכות קשר ותקשורת כולל קידוד ויתירות מערכות, למערכות שליטה ובקרה וכן בתחום המל"טים בו אנחנו מובילים בעולם.

תחומים אחרים הם תחומי הרובוטיקה, הנכנסים יותר ויותר לשימוש, מערכות הגנה נגד טילים קרקע - קרקע, החץ, המובילה בעולם, והמכילה ארבעה פטנטים ישראליים הרשומים בארה"ב. דוגמאות נוספות הן מערוכת המכ"מ, מערכות ל"א, גם אקטיביות וגם פסיביות, מערכות הגנה על מטוסים, כלי שייט וכלי יבשה, טילי אוויר-אוויר ומערכות ראיית לילה ומזג אוויר גרוע. יש עוד הרבה מאוד מערכות שכמובן לא ניתן אפילו להזכיר אותן פה.

במערכת שרוכשים היום, שהן ממוחשבות וקשורות לתוכנה, אי אפשר לקבל את השליטה על התוכנה. השליטה על התוכנה היא דבר מאוד משמעותי באפשרות לתת מענה להשתנות באיומים בשדה קרב מודרני כאשר הם מופיעים לפתע בטכנולוגיה של הצד הקודם. אני מדגיש את זה בגלל שלפעמים חושבים שאפשר לרכוש דברים בחוץ ואני לא מקטין באפשרות וביכולת הזאת, אבל לפעמים אתה לא יכול לקבל את מה שאתה רוצה באיכות שאתה רוצה, בזמן שאתה רוצה ובכמות ובכל הגמישויות שנדרשות לנו ואחרי הכל אנחנו לא מספיק רחוקים משדה הקרב שלנו בשביל שנוכל לספוג פגיעה שלא נוכל לענות לה.

ד"ר יובל שטייניץ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון:
היתרונות בתחום הטילנות הטקטית האלקטרוניקה והרובוטיקה כולל מל"טים, הם יתרונות קריטיים שאנחנו חייבים להמשיך לטפח אותן כדי שאתם תטפחו את צה"ל ואותנו.

שאלת קהל - האלוף ידידיה יערי:
אני רוצה לנסות להסביר איך המערכת הזאת נבנית עכשיו אחרי עיראק, אחרי אפגניסטן, קוסובו וה- RMA. זה תהליך שלם שהגיע להבשלה בעיראק. צריך להיערך בשביל להוציא יותר מפחות. אף אחד לא מסוגל לשלם את ההוצאה הביטחונית ואנחנו צריכים למצוא דרכים איך לייצר יותר מפחות. דבר שני הוא שעליו באמת היום כבר אין ויכוח, זה שלמערכת רב זרועית משולבת הפועלת ברשת משותפת יש הפוטנציאל הגדול ביותר לעשות את האופטימיזציה הנדרשת על פני ההוצאה החד זרועית, המקבילית, באופן שבאמת ייצר תפוקה מבצעית מפחות תשומות. זה נכון גם בבניין הכוח וזה נכון גם בהפעלת הכוח.

שני הדברים האלה מכתיבים קונסטרוקציה בסיסית של כוח צבאי שמה שמאפיין אותו זה שהסנסורים הבונים את תמונת העולם, רואים בו זמנית אותו הדבר, אותה התמונה. המערכת הזאת נבנית מתמונת עולם שהיא קודם כל תמונת עולם אנכית. זאת המיספירה הרואה מלמעלה ולכן החלל והאוויר הם המרכיב המרכזי בשני המובנים, אבל גם הסנסורים וגם גופי הלחיצה על ההדק בממד השטח הם מרכיבים קריטיים ואני לא רוצה להיכנס כרגע לכל הניתוח של תמרון ביבשה או שהייה. כל המונחים שדני (האלוף דן חלוץ) השתמש בהם של רציפות למשל, מושגים גם ביבשה, השאלה איך אתה משיג אותם בלי לשלם את המחירים של שהייה בשטח באופן כזה שחושף אותך, אבל מרכיב השטח הוא מרכיב קריטי בחיבור הזה.

לכן, אפשר לראות את הקרב המשולב הרב זרועי במקרה של מדינת ישראל כהמיספירה שמה שחותך אותה זה קו החוף. החל מקו החוף ומזרחה, הקרב המשולב הוא בעיקרו יבשה ואוויר. החל מקו החוף ומערבה מרכיב השטח הוא מרכיב הים והחיבורים האלה הם חיבורים שבעצם אפשר לעשות אותם באופן עקרוני על כל רוחב הספקטרום של היכולות, החל מהאיסוף דרך הלחיצה על ההדק. זה יכול להיות גם בהגנה כמו שפה הודגש דווקא בהיבט הזה, אבל גם בהתקפה. השורה התחתונה צריכה להיות האם בסופו של דבר במסגרת של הרכבים כאלה, אנחנו מסוגלים לייצר יותר מפחות ולהערכתי זה ניתן.

ח"כ ד"ר יורי שטרן:
אתה קבעת כקביעה שאין לה ערעור, שיש הסכמה על כך שאנחנו צריכים לסגת מחלק לפחות משטחי יש"ע ושההיפרדות מוסכמת על כולם. לא השמיעו פה שום דעה אחרת ולכן יכול להיות שזו הייתה דעת הנואמים, אבל זה לא משקף את כל מגוון הדעות. היפרדות כזאת משאירה לפלסטינים שטח שבו יוכלו להכפיל את אוכלוסייתם, כי לכל מדינה פלסטינית יבואו מיליוני פליטים, שיגורשו מלבנון, מסוריה וממקורות אחרים. הכפלה זאת של האוכלוסייה בשטח מצומצם של יש"ע שזה פלשתין ריבונית, עם יכולת להסתנן למדינת ישראל באמצעות נישואים וכל השיטות הפתוחות במיוחד במקרה של הסכם. האם היפרדות כזו באמת פותרת לנו את הבעיה הדמוגרפית ואת האיום הדמוגרפי והאם היא באמת צורך חיוני.

ד"ר יובל שטייניץ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון:
אינני מכיר פתרון טוב, וודאי לא פתרון מלא לבעיותינו. אני מכיר פתרונות רעים ופתרונות רעים יותר ורעים פחות. אני חושב שאפשר לצמצם את הסיכונים שאתה מדבר עליהם, אבל הסיכונים הם בהחלט רציניים גם כך וגם כך.

  גרסה להדפסה
הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד