כניסה לחברים רשומים



אלוף גבי אשכנזי, סגן הרמטכ"ל
"מיצוב שירות המילואים בתפישת ביטחון מתעדכנת"
(לנייר העבודה של צוות החשיבה) 

מערך המילואים מבטא את עיקר כוחו ועוצמתו של צה"ל. צה"ל יהיה זקוק לצבא המילואים על מנת להגן על ביטחונה של מדינת ישראל. רק באפריל שנה שעברה נקרא מערך המילואים לחומת מגן. חרף הספקנות, התחזיות הקודרות התייצבו באופן מרשים, מלאי מוטיבציה, לפני הזמן, 100%של אנשי המילואים שנקראו.

אותנו בצה"ל זה לא הפתיע, שכן אנחנו מכירים את האנשים, את המפקדים ואת החיילים. אנחנו מדברים אתם, קשובים אליהם ופועלים במגוון רחב של תחומים בתוך הצבא, מחוצה לו, אל מול החברה והמחוקק, על מנת לשפר את היחס לאנשי המילואים ובמיוחד להקל עליהם. אבל בדיוק בגלל הקשר הזה אנחנו מבינים שהמערך והמודל של שירות המילואים נדרש לשינוי. שינוי הוא אכן התהליך המרכזי העובר על צה"ל כולו ומערך המילואים בתוכו.

כהנחת יסוד בכל דרך נצטרך להבטיח קיום של צבא חזק, מודרני, מרתיע. המעצבים או המחוללים העיקריים של השינוי בסביבת הפעולה של צה"ל הם השינויים במציאות האסטרטגית עליה הרחיב הרמטכ"ל בסקירתו, השינויים והתהליכים שהחברה עוברת וכל הקשור ליחסי צבא-חברה, תהליכים חברתיים סוציו-אקונומיים, היכולות הטכנולוגיות שהבשילו בשנים האחרונות והיתרון האיכותי שצברנו בצה"ל בעיקר תודות ליכולת התעשייה. לבסוף המשבר הכלכלי והקיצוץ העמוק, אפשר לומר חסר התקדים שהושט על צה"ל.

אנחנו מניחים כי בזירה הפלשתינית גם במציאות של הסדר אבל גם בוודאי אם לא יהיה הסדר, יהיו גורמים פנימיים וחיצוניים אשר ימשיכו לעשות מאמצים להפעיל טרור על מנת לסכל הסדר או להנציח את העימות. להערכתנו צה"ל יצטרך לתת מענה לאיום טרור גובר בסביבה הפנימית האזורית וגם בעולם. איום החזית המזרחית הוסר . יחד עם זאת, עיראק רחוקה מיציבות ועתידה אינו בדיוק ברור. בגבול הצפון המערכת דליקה, משולבת עם גורמים לא אחראיים, בצד מגמת ריסון נכון להיום הבעיה רחוקה מפתרון. קיומו של ארגון טרור לאורך הגבול הצפוני, החמוש במערך טילים ומאיים על צפון המדינה ומרכזה, אינו תורם ליציבות. בסוריה נשיא צעיר, שלדעתנו לא יוכל להמשיך לאורך זמן להשתתף במשחק הטרור תוך שהוא יושב על היציע וביציע ולא משלם על הכרטיס.

לראשונה בתוכניות הרב שנתיות של צה"ל, נצטרך להתמודד עם איום גרעין ממדינה או מדינות בעלות יכולת שיגור טילים ארוכי טווח עם ראש נפץ גרעיני, כמו איראן למשל.

מהיכרותנו את האתגרים, האיומים הנוכחיים והעתידיים, ואת המזרח התיכון על השינויים הדחופים שקיימים בו, ברור לנו כי ישראל תידרש לעוצמה צבאית כזו שתבטיח את הביטחון ואת היכולת הצבאית שתאפשר לממש הסדרים מדיניים קיימים, עתידיים, ולא פחות חשוב לשמרם. כל הגורמים האלה גם יחד מחייבים אותנו לבחון את כלל התפיסות, מה רלוונטי ומה לא, מה צריך ובעיקר מה אפשרי.

צה"ל עובר שינוי דרמטי. אנחנו רואים בשינוי הזה הזדמנות ולא משבר, מנוף בדרך ליצירת צבא קטן יותר אך בעל יכולות מוגברות ואפקטיבי יותר. הרמטכ"ל קיבל סדרת החלטות חסרת תקדים, אמיצות, תוך נטילת סיכון סביר בשורה רבה של נושאים. שינויים אלה הוצגו לדרג המדיני ואושרו והם מתכנסים לתוכנית הרב שנתית שלנו, תוכנית קל"ע. במסגרת השינויים הללו אנחנו מבינים שגם מערך המילואים יצטרך לעבור שינוי.

בחנו והקדשנו פרק נבחר לעניין מודל צבא העם למול צבא מקצועי. ישנם כאלה הסבורים שבשל הזמן לעבור לצבא מקצועי. היעדר האיום או היחלשות התפיסה של איום קיומי, תהליכים חברתיים, הסכמי השלום, מצדיקים לטענתם לזנוח את מודל צבא העם ולעבור לצבא מקצועי.

לנו בצה"ל ברור שלא נכון ובעיקר בלתי אפשרי לעבור למודל של צבא קבע עתיר ממדים. לא נוכל לממן את הדרישה הגוברת של כוח אדם איכותי, מאומן ומיומן. כבר היום בשנה הזו אנחנו מתקשים לאמן את המילואים במציאות התקציבית הקיימת. יתרה מכך, אנחנו נמצאים בעיצומו של מהלך פיטורין של כ- 6,000 משרתים בקבע, מהלך מהגדולים שצה"ל עבר מעודו. כיצד אם כן נוכל לממן ולאייש כוח אדם איכותי ביבשה, באוויר ובים? את חטיבות השריון גם אם קטנו, את חילות הרגלים, התותחנים, אלפי הטייסים, הספינות, מערכי המודיעין. ברור שאין הדבר בכוחה של מדינת ישראל. גם אם נתעלם מההשלכות הרבות של המעבר לצבא מקצועי, יש לקחת בחשבון שאיכות כוח האדם שתעמוד לרשות צה"ל במין צבא שכזה, תהייה שונה.

לפיכך, ברור לנו שזה לא ריאלי. הנחת העבודה שלנו היא כי מודל צבא העם ימשיך בעתיד הנראה לעין. עם זאת, ברור שנצטרך להתמודד עם הבעיות שהמודל הזה מציב. המרכזית שבהם היא עניין חלוקת הנטל והשוויון בנטל. מעולם לא הייתה חלוקת נטל וגם בעבר לא היה שוויון בשירות, ומצב כזה אינו אפשרי גם בעתיד. אי השוויון מתחיל בגיל 18, בסדיר, בבחירה בשירות, והוא ממשיך בשירות המילואים. חלקים נרחבים של החייבים בשירות אינם מתגייסים מסיבות ידועות. יותר מכך, באופן פרדוכסלי, הצעדים להקטנת העומס והקלה על המשרתים שאנחנו נוקטים, שהם מוצדקים ונכונים לכשעצמם, מגבירים את תחושת אי השוויון. כאשר מגייסים פחות, פחות משרתים.

צה"ל מבצע צעדים ומהלכים המקטינים את היקף המשרתים במילואים וקורא רק למי שחייבים, בדרך כלל לוחמים. כך אנחנו מגיעים למצב היום, נכון ל- 2003, ש – 30% מהמשרתים במילואים עושים את עיקר משימות המילואים. מציאות כזאת רק מעצימה את תחושת אי השוויון של אנשי המילואים המשרתים. לכן עלינו להכיר בעובדה שהמילואים הם מיעוט.

לכן, יש להתמקד במשרתים עצמם, לטפל בהם ולתגמל אותם. בצה"ל החלו בכך לפני מספר שנים. הקמנו פורום מילואים. סגני רמטכ"לים ריכזו את עבודת המטה ואת הטיפול. התמקדנו במפקדים, בחיילים, במשרתים עצמם, בציוד שלהם, במתקני הגיוס, בשיטות הקריאה, בתנאי שירותם, בהחזר הוצאות. התחלנו לתגמל לפני מספר שנים את אנשי המילואים המשרתים מעל מכסת שירות כללית של 24 יום. מינינו קמל"ר, תת אלוף אריאל היימן אשר עושה עבודה נהדרת. כל אלה תורמים לפתרון הבעיה אבל אינם מספקים מענה. אנחנו חושבים על מודל שונה שלפיו ייקראו המילואים רק למצבי חירום ולצורך שמירת כשירותם למצבים הללו. זו האמנה או החוזה אם תרצה שצריך להתקיים בינינו לבין המילואים. היעד הזה בר השגה. על מנת להשיג את היעד אנחנו מגדילים את הצבא הסדיר. מאז 1994, הגדלנו את הצבא הסדיר המשרת, את הלוחמים, הקמנו למעלה מעשרה גדודים, עשרות פלוגות. כל גדוד סדיר כזה המשרת חודשים ארוכים בביטחון שוטף, חוסך גדודים רבים במילואים. הקמנו פלוגות מג"ב כחליפי מילואים. אנחנו מגבירים את המיצוי גם בפלוגות מעורבות של לוחמות ולוחמים המבצעים תעסוקה וביטחון שוטף לאורך גבולות המדינה בגבולות של שלום, היכן שהאיום מתאים לאיכות הלוחמים והלוחמות. כך למשל מים המלח בואכה אילת ומאילת עד הגבול עם הרצועה לא משרתים מילואים. בערבה יש פלוגות של בנות. כיוון שהניסיון שלנו אומר שהדבר אפשרי, בקיץ הקרוב שתי פלוגות תגדלנה לגדוד של לוחמות ולוחמים בפלוגות מעורבות.

אנחנו מאיישים מקצועות שבעבר נהגנו לקרוא לאנשי מילואים לחיילים בקבע, על מנת לחסוך ולהפסיק לראות באנשי המילואים חברת כוח אדם. צה"ל משתמש היום בלמעלה מ- 900 נהגים לנהיגה למשימות השונות, למעלה ממחציתם משרתים בקבע ובכך חוסכים קריאה לאנשי מילואים. התחלנו בניסוי באבטחת ישובים, פרוייקט מבצר, במסגרתו אנו מגייסים יוצאי צבא, מאמנים ומציידים אותם, והם משרתים במקום מגוריהם בשטחים. כך למשל מרבית הישובים מדרום לירושלים מאובטחים על ידי חיילים בתנאי קבע תושבי המקום.

הגדלנו את העומס על הצבא הסדיר על מנת לחסוך את הצורך בקריאה לאנשי מילואים. לראשונה מזה שנים, הצבא הסדיר נמצא בעומס פעילות מבצעית. חייל קרבי המתגייס היום לצנחנים או לשריון, משרת כל השנה בשטחים חוץ מעשרה שבועות בשנה. הורדנו את
גיל הפטור ממילואים ל - 40 כדי להקל את משך השירות על אנשי המילואים. כל אלה מביאים למצב שחרף הלחימה בשטחים, בשנה הבאה יהיו רק 50% מהיחידות הלוחמות בשירות. כלומר מנקודת ראות אנשי המילואים שנה כן, שנה לא.

אנחנו מקימים השנה כוחות נוספים להחלפת גדודי מילואים במשימות אבטחה ואנחנו בוחנים להקים פלוגות בקבע נוספות. המצב אליו אנחנו שואפים הוא לקרוא למילואים לכל היותר אחת לשלוש שנים, על מנת לשמר כשירות מקצועית מבצעית כמסגרת מגובשת ליחידה הלוחמת. אנחנו לא רחוקים מהיעד הזה. אבל הבעיה העיקרית היא ההוקרה וההכרה של המדינה והחברה בייחודם של המשרתים, במיעוט הזה שהוא נבחרת.

אנשי המילואים מוכנים לעשות יותר, אף על פי שהם מבינים שמעטים משרתים, אבל הם אינם מוכנים לשלם מחיר כמו קשיים בלימודים, בסכנת פיטורין בעבודה, בסיכויי הקידום, ופגיעה במשפחה. הם צודקים. הם זכאים להכרה מיוחדת על ידי המדינה.

יש צורך בצבא חזק, קטן אולי יותר, אבל מרתיע, מודרני. עם זאת מוקדם יהיה להספיד את מודל צבא העם, המבוסס על שירות חובה ועל גרעין קבע מצומצם אשר עיקר כוחו בעתודה ובמילואים. הצורך הזה הוא חיוני לקיום העוצמה וסדר הכוחות שנדרש לטעמנו לישראל, נוכח האתגרים הנוכחיים והעתידיים.

חייבים לשנות את המודל הקיים, לגייס רק לחירום, לצורכי הכשרה וכשירות. חייבים להכיר ולהסדיר את השירות של אנשי המילואים, את מעמד המשרתים, לפצותם ולתגמלם. כל אלה צריכים להיעשות לא רק על ידי צה"ל, אלא בעיקר על ידי החברה, המדינה והמחוקק. ללא צעדים אלה, לא נוכל ליישב את הפער והמתח הגדל והולך בין האתוס לבין המציאות בה נתקל איש המילואים.

  גרסה להדפסה
הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד