כניסה לחברים רשומים



פרופסור אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה
השנה אנחנו חוגגים את שנת העשור למרכז הבינתחומי. סיפורו של המרכז הוא סיפור של חלוציות ייחודית בנוף האקדמיה הישראלית. לפני 10 שנים נכנסנו למחנה צבאי הרוס, ועם הכניסה הכרזנו שאנחנו מבקשים ממדינת ישראל זכות אחת והיא הזכות לא לקחת את כספי המדינה ולא לקבל תמיכה. לא היה לנו אז תורם וכמלכ"ר לא היינו מעונינים במשקיע. לא היה לנו כסף אך הייתה לנו אמונה שהגיע הזמן וניתן לייצור מודל אקדמי חדש. היינו חופשיים לחלום, לתכנן ולבצע. קבענו לעצמנו שהיעד האמיתי שלנו הוא לא רק להקים אוניברסיטה מצוינת, אלא מוסד שיסייע להגשמת האתגרים של מדינת ישראל והעם היהודי.

הצעד הראשון לכך היה לייצור שותפות אמת עם הסטודנטים ופעולה ככל הניתן ללא בירוקרטיה ותקנונים. במסמך ההקמה שלנו ציטטנו את דברי הרצל באלטנוילנד שהאקדמיה תיכון על בסיס האנושיות וכך נהגנו תוך יחס אישי וקירבה לסטודנטים.

10 השנים הראשונות לקיום המרכז הבינתחומי היו 10 שנים מרתקות. לא הסתפקנו בהתניית ידע וביצירתו, אלא ראינו את שליחותנו כמוסד חינוכי. את תפישת העולם שלנו תמצתנו בשתי מילים - חירות ואחריות.

אנחנו מאמינים שהבוגרים שלנו ייצאו לחיים מתוך כוונה להגשים את שאיפותיהם, תוך גילוי יזמות ועצמאות, שלא יצפו שהשלטון יפתור את בעיותיהם ולא ייכנעו לסטטוס - קוו כלשהו אשר לא יראה להם. אנחנו אומרים לבוגרים כי חיים ללא דאגה וללא מחויבות לחברה ולמדינה, הם חיים דלים וחסרי משמעות. אנחנו לא רק מטיפים לסטודנטים, אלא מכינים אותם לקראת משימות אלו, מקורסים ליזמות ולעידוד יזמות בתוך הקמפוס ועד לפרוייקטים גדולים המקיפים מאות סטודנטים של עזרה לקהילה שאין כאן המקום לפרטם.

כדי להכשיר את מנהיגות העתיד, אנחנו נדרשים לבחור נכון את המתקבלים. מאות סטודנטים שלנו הם קצינים יוצאי יחידות העלית מכל זרועות צה"ל. כל שנה אנחנו מחלקים כ- 300 מלגות לצעירים בעלי פוטנציאל מנהיגות הבאים מאזורי מצוקה כלכלית. בית הספר הבינלאומי שלנו על שם רפאל רקנאטי קלט השנה, למרות האינתיפאדה, 90 סטודנטים מ- 22 מדינות שונות ללימודים לקראת תואר ראשון מלא באנגלית. למרות כל הקשיים, אנחנו פועלים לבסס גשר אקדמי בין ישראל לעם היהודי.

בתוך 10 שנים הוקמו ארבעה בתי ספר שקנו להם מוניטין בישראל ובחוץ לארץ, בית ספר רדזינר למשפטים, בית ספר אריסון למנהל עסקים, בית ספר אפי ארז למדעי המחשב, ובית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה. החזרנו הביתה קבוצה של פרופסורים שלימדו באוניברסיטאות האמריקאיות המובילות וכך בנינו מוסד מחקרי. כדי לסייע לחברה הישראלית, הקמנו חמישה גופי מחקר שאחד מהם מריץ את כנס הרצליה העוסק בחוסן הלאומי ואחרים הם המכון הבינלאומי למלחמה נגד טרור, מרכז קיסריה לניהול סיכונים פיננסיים, מרכז גלוריה לחקר הליכים במזרח התיכון, ופרוייקט הממשל החדש שבא להציע רפורמות במגזר הציבור. כל אלה תורמים למקבלי החלטות ולחלקם יש גם השפעה בזירה הבינלאומית.

בזכות עקשנות וחזון, ותוך התמודדות עם אטימות בירוקרטית, נבנה מוסד חלוצי שאינו פועל למען רווח אישי, שבא לתרום לחוסנה של המדינה ולא לקחת מהקופה הציבורית.

ב- 10 השנים האחרונות הכרתי מאות אנשים נפלאים. צעירים שבאו ממצוקה והתעלו לקריירות מוצלחות. סטודנטים עם מחויבות פנימית עמוקה המשרתים ללא סוף במילואים ומבצעים משימות תוך סיכון חיים. האנשים הללו הם שומרי חוק, אוהבים את ארצם וחושבים עצמאית, הם השלד הנושא את המדינה. אבל הולכת ונוצרת בקרבם תחושה של חוסר אמון וחוסר הערכה במערכות הממשל. יש להם תלונות מוצדקות רבות אך בעיקר הם מבכים את היעלמות החזון, את אובדן השליחות ואת דעיכת התקווה.

מדינת ישראל זקוקה למנהיגות גדולה שתממש את כושר העמידה והמסירות של אזרחי ישראל ובמידת האפשר תגיע לפתרון מוסכם עם הפלסטינים. היא זקוקה למנהיגות שתאמר לציבור את האמת כי תקום מדינה פלסטינית, שתשתרע על מרבית שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, ואשר הקמתה תחייב פינוי ישובים.

אין ספק שמהלך כזה יעורר ויכוחים, שאלות וחשבון נפש לאומי. אבל השאלה האמיתית היא מה יהיו פנינו ביום שלמחרת.

לרבים בציבור פינוי ישובים ישראליים יהיה קשה ביותר. יהיו שיראו בכך סוף הציונות והתקפלות המדינה. אין זה נפוץ בחוגי האקדמיה הישראלית אך אומר זאת בפירוש, לבי עם המתנחלים שייאלצו לעזוב את בתיהם. המתנחלים הם למעשה ממשיכי פעילות ההתיישבות של טרום המדינה שקבעה את גבולותינו. הפטריוטיות, הנכונות להקריב למען הכלל, האיפוק מול מעשי רצח, עוז הרוח והאמונה, כל אלה מעוררים השתהות והערכה. אולם לצערי המתנחלים התעלמו מהשינויים שחלו בעולם ב- 60 השנה האחרונות, ומעשיהם גרמו סיכון של יצירת מדינה דו לאומית שתחליף למדינת היהודים.

קורבנם של המתנחלים שיפונו לא נועד לנצח, אך ויתורם הוא מנוף לפשרה וכאבם הוא כאב האומה כולה. רודיארד קיפלינג תיאר בשיר נפלא את חיילי האימפריה החוזרים הביתה. “They shall return as strangers, they shall remain as sons”. אכן, תהייה תחושת זרות לשווים מאדמות סלעי הגיר בהם בנו את בתיהם, אך לעולם יתקיים היחד, אחדות הגורל של בני העם היהודי. התמיהות על הפשר והמהות תהיה קשה, התשובות יגיעו לאט והאבל לא יימוג. ישראל תידרש למנהיגות גדולה ביום שאחרי. היציאה מחלקים גדולים של יהודה שומרון ועזה אינה מעידה על התקפלות אלא על שחרור אנרגיות חדשות, כדברי הנביא "לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גודעו וארזים נחליף". נהייה חייבים להציג חזון ראשונים ולרתום אליו את כל נפשנו וכל מאודנו.

ממתינה לנו משימת הענק המרתקת של ישוב הנגב והגליל, שחייבים להסתער עליה בכל הידע והכלים העכשוויים. יש להקים ישובים שיקנו איכות קהילתית וחינוך מעולה, מסביבם תעשיות מוטות ייצוא, ומפעלי ענק של רכבות מהירים, כבישים, התפלה ואנרגיה.

אנחנו יכולים לגייס את כל הרצון הטוב שקיים ולהחיות מפעלי התנדבות להעלאת רמת החינוך והמוטיבציה באזורים פגועים כלכלית. אני מאמין מהניסיון שאלפי סטודנטים ואנשי עסקים יירתמו לקריאה ויצאו לשטח כדי ללמד, לחנך ולסייע.

לא ויתרנו על החלום להקים חברת מופת. ננקה את האורוות, נבער את הפשע כדי שהרצח, הסחר בנשים והסמים לא ישכנו בינינו. נצא נגד השוחד והשחיתות שפשעו במקומותינו. נעשה מאמץ כדי להיות חברת חסד שהיא קשובה ורגישה למי שכשל כוחו ונראה את יכולתנו במחקר וביצירה, בתעשייה וייצוא. משימות גדולות מחכות לנו. מעתה נוכל לגשת לביצוע רפורמות חיוניות בכל המגזר הציבורי וביניהן ביסוס שיטת ממשל וחוקה שיבטיחו את הייצוגיות, את היציבות ואת היכולת למשול. כך תיכון מסגרת כלכלית וחברתית שתשוב להיות מקום מועדף לעלייה וחיים יהודיים. מנהיגות גדולה אדוני ראש הממשלה, תסיים פרק קשה בתולדותינו ותסמן נקודת זינוק והתחלה חדשה, בה יועצם האדם ויהיו בה תקווה חדשה ואמונה בעתיד האומה.

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד