כניסה לחברים רשומים



האתגר האיראני

  

אפרים סנה:  

 

אני מבקש לפתוח ב- 7 הערות שניתן לראות בהן קביעת עובדות, או לכל הפחות הנחות מאוששות: 

  1. דו'ח SABA הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית: איראן הונתה את העולם 18 שנה והיא מייצרת נשק גרעיני. אלו שהזהירו – צדקו. 
  2.  בשנת 2004-2205 תגיע איראן לנק' האל-חזור בפיתוח הנשק הגרעיני – ממנה לא תזדקק עוד לסיוע חיצוני. 
  3. איראן – היא גנרטור הטרור האזורי. אין על כך ויכוח. הזכיר זאת ראש השב"כ. 
  4. שני ממשלים אמרקאיים ברצף (קלינטון ובוש) לא הצליחו באמצעים דיפלומטיים לעצור את הסיוע הגרעיני-הטכנולוגי לאיראן – בעיקר הרוסי. הסיוע נמשך ואולי אף מתגבר. 
  5. הקיצוניים באיראן הם השולטים. הרפורמיסטים של חתאמי נכשלו. העם האיראני לא רוצה את השלטון הזה, אך עייף מהניסיון לשנות. 
  6. ארצות הברית לא תנקוט פעולה ממשית נגד איראן. רוסיה ואירופה תנקוטנה בסנקציות בלבד באמצעות האו'ם. 
  7. איראן רוכשת השפעה גוברת והולכת במדינה העתידית של 60% שיעים בעיראק – לאיראן תהיה השפעה מכרעת. עצם השפעה זו, מקנה לאיראן כוח מול ארה"ב. המרוויחה מנפילת סדאם – היא דווקא איראן של האייטולות. 

 

נקודות אלה מציבות בפני ישראל החלטות לא פשוטות, בטווח הזמן הקרוב, והיא תצטרך להחליט על כך בעצמה. 

 

 

רוברט איינהורן: Heading Off An Iranian Nuclear Weapon Capability

 

השנה וחצי האחרונות לא התנהלו כמצופה, באשר ליכולת הגרעינית של איראן, אשר קיוותה לשמור בסוד על יכולותיה. 

אך, חקירות מושכלות בידי הסוכנויות השונות, חשפו את יכולותיהן של האיראנים והציבו אותם במצב לא נעים. 

האיראנים הסכימו בפני 3 שרי חוץ, לחיפושים של הועדה הבינ"ל. 

 

האיום עלול להשאר, על אף החתימה על האמנה מצד איראן. השאיפה להשגת נשק גרעיני תמשך מצידם. 

לאיראן איכפת מה העולם החושב. אינטרסים כלכליים של כניסה לקהילה הבינ"ל – חשובים להם. האיראנים אינם צפון קוריאה. 

ברור להם, שהשגת נשק גרעיני, איננה "בחינם" (יהיה לכך מחיר). 

 

צריך לעשות כל שביכולותינו כדי להביא את האיראנים למסקנה שהחתירה להמשך השגת נשק גרעיני תהיה מסוכנת מדי ותסכן את המוניטין שלהם, כמו גם אינטרסים איראניים אחרים ופגיעה במעמדה (הבינ"ל). 

למרבה הצער, האיראנים טרם הגיעו למסקנה זו. 

האירופאים יהיו ביקורתיים. אסור להכריז "ניצחון" ולחזור לעסקים כרגיל. עד שאיראן תוכיח שתפתח בעידן חדש. חייבים להפסיק לספק דלק לאיראנים, עד שיתברר מה קורה שם. 

 

אין הגדרה ברורה, אילו יעדים יכוסו (פעילות הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית). 

 

איראן תתבקש לחשוף מתקנים ויכולות. בתמורה, על איראן לקבל ערובה, אולי ע"י ארה"ב, רוסיה והאירופאים, שכל עוד יעמדו בהתחייבותם, יקבלו דלק בינלאומי לכל מטרה אחרת שיזדקקו לה. 

 

המוטיבציה העיקרית של איראן היתה: סדאם חוסיין ועיראק אך זהו לא יעד רלוונטי יותר מבחינתם. 

ארה"ב היא יעד - הפחד שממשל בוש יתקוף את איראן. כל עוד קיים חשש זה, קשה יהיה להם לוותר על תוכניתם הגרעינית. 

 

הבעיה הגרעינית הבינ"ל לא תיפתר עד שהיחסים בין ארה"ב ואיראן לא יסתדרו. 

 

התמיכה בבן-לאדן, המעורבות בעיראק והתמיכה בחיזבאללה, מוכיחים שאין לאירן אינטרס לנרמל את היחסים עם ארה"ב. 

 

אין סיכוי ל- 'הסכם' גרנדיוזי. מנגד, יש לדון על נושאים פרטניים, על בסיס של תוכנית שלבים פרטנית, 

כשלשני הצדדים היכולת והרצון לקיים התחייבויות. 

זה יהיה מבחן, האם המשטר האיראני מסוגל לשנות את התנהגותו. דבר זה יביא בסופו של דבר לנורמליזציה. כך, איראן תנטוש, אולי, את שאיפתה לנשק גרעיני. 

הדרך האמינה היחידה לפתרון הסוגיה הגרעינית, היא החלפת המשטר באיראן אך לכך יש מס' סייגים: 

  1. יותר שנים יקחו למשטר באירן להתחלף, מאשר להצליח לפתח נשק גרעיני. 
  2. שימוש בכוח צבאי לא ישיג את המטרה 
  3. האמצעים אינם עולים בקנה אחד עם אלו האיראנים. 

 

הזמן המשוער הדרוש לכך הוא מספר שנים.

 

גדעון פרנק: 

 

הדוברים הקודמים הדגישו את כל הנק' העיקריות לגבי איראן. אבקש להדגיש אספקטים כלליים. פתרון כללי יכול לחזק פתרונות נקודתיים שהוצעו. כמו כן, פתרונות כלליים ימנעו מאחרים ללכת בעקבות איראן. סיבה נוספת, שהצהרות ישראליות בנושא איראן, מקהות את העוקץ בנושא שאיראן מציבה. 

תוך כמה עשרות שנים, כמות החשמל הנצרכת תלך ותגדל בעולם. כור גרעיני לייצור חשמל, יוכל לתת פתרון גלובלי. אפילו השונאים הגדולים ביותר של אנרגיה אטומית בעולם, משלימים עם עובדה זו. 

 

הבעיה, איך לדאוג שכורים גרעיניים ייצרו חשמל בלבד. 

NPT מבוסס על עסקה: הימנעות מפיתוח גרעיני תמורת קבלת תוכנית אזרחית. הבעייה היא שיש חפיפה, שתאפשר יכולת ייצור גרעינית. הפתרון של  SABA היה שע"י פיקוח, יוכל למנוע הסטה של ביקוע. 

לפיקוח אין ערך אבסולוטי. הדוגמאות מוכרות היטב מהעשור האחרון. 

ה- NPT  - זו הצלחה שנמשכת למעלה מ- 3 עשורים. האתגרים כיום:  קל הרבה יותר לגשת לטכנולוגיה גרעינית. הפיקוח של SABA חלש במדינות טוטאליטריות. 

 

גילוי הסטה של חומרים ודיווח בזמן, כמו גם יכולתה של הקהילה הבינלאומית, הם המרכיבים הדרושים. 

האם יש פתרון? מזכיר את רוסיה: נחוצים כורים גרעיניים ליצור חשמל. אפשר למכור כורים.  

הכור עצמו מייצר חשמל ומנותק ממאגר דלק. 

 

זהו רעיון שמעלה כמה שאלות: 

 

שאלה ראשונה שיכולה לעלות: האם הדלק לכור הזה באמת מובטח? כאן יש מקום לערבות בינלאומית. 

 

השאלה השניה: האם הכור עצמו לא יכול להוות סיכון? 

התשובה יותר מורכבת. SABA – יש לה בעיות חמורות בפיקוח, אבל פיקוח על כור גרעיני יותר קל. בשביל זה SABA צריכה לעבור שינוי תרבותי שיאפשר לה להתרכז בנקודות פרובלמטיות, שקיפות וכו'. 

זה אפשרי אבל קשה. 

 

הנקודה השלישית: מה עושים כנגד מתקנים סודיים שמדינה כזו יכולה להקים? כמה הערות: 

-          אם באופן פורמלי למדינה כזו אסור להקים מאגר דלק -  יכולתה להסתיר אותו לא קיימת, קל יותר לגלות זאת 

-          שנית, אם באים אליה במין גישה חוזית – כאן מסתתרת יכולת אכיפה פשוטה שלא קיימת היום 

-          שלישית – אני לא טוען שזה פתרון אבסולוטי – ערנות המודיעין יכולה לעזור. 

 

 

 

סה"כ לגישה כזו יש כמה יתרונות.  

אחד, היא איננה מהווה פתרון אבסולוטי, אבל במינימום – לא תגדיל את בעיית הפרוליפרציה, כשכל העולם יתחיל לקנות כורים. 

שנית, לגישה כזו יתרונות כלכליים גדולים, הן למוכרים הן לקונים, אפשר לבסס על זה חבילת תמריצים. 

שלוש, אין צורך במו"מ בינלאומי קשה וממושך כדי להגיע להסכמה כזו, מספיק להגיע להסכמה בין ספקיות, זה אפשרי ומכשירים כאלה קיימים ופועלים. 

נקודה אחרונה -  אם מאמצים כזו נורמה – יכול לחזק דרישה  כולל מאירן לא לפתח מתקן של מאגר דלק, לא הפרדה לא העשרה וכו'.

 

 

אפרים סנה:

 

שמענו פה הדים לגישה הפייסנית, שנכשלה. 

שמענו גם רמז לסוג העסקאות שיתכן ואיראן תציע אותן בשנה הקרובה, כמו עזרה מול אל-קעידה באיראן מול העלמת עין בנושא המשך הפיתוח הגרעיני. שמענו את ניתוחו של פטריק לאוסן: בואו נחכה. לא במקרה בציבור הזה היה רוב להצעת חילופי המשטר, זה הדבר הטוב ביותר. אם מותר לפנטז על יחסים שלנו עם איראן דמוקרטית חילונית בדומה ליחסינו היום עם תורכיה, יש לכך העדפה מבחינתנו, אך ראוי לראות עובדות לאשורן: העם האיראני שאינו מעוניין בשלטון הדתי הקיצוני הוא עייף ונפחד ולא רואה בחוץ גורמים בילנאומיים, כולל ארה"ב, שמעוניינים אקטיבית בחילופי שלטון. הממשל משדר שאינו מעוניין בשינוי משטר. 

ואז, אנחנו נשארנו לבד, מול הבעיה. מיותר להגיד ולא צריך הרבה דמיון על אפשרות השימוש האירני בנשק גרעיני. רוב נכסיה של מדינה זו נמצאים ברצועה צרה ודחוסה אחת.  

 

אך בואו נחשוב מה תהיינה ההשלכות של החזקת נשק גריעיני במדינה זו?  

כולנו זוכרים מה היה ביציאות מת"א בערב במלחמת המפרץ הראשונה. יצאו מפה אנשים שלא יחזרו אם יחששו מהפעלת הנשק הזה. סרט שכמעט היינו בו. 

ראוי להבין דוגמא נוספת: כולנו דיברנו על הגרעין תחת הכותרת אתגר איראני, אך יש גם עשרת אלפים רקטות פרוסות בדרום לבנון, ומכסות את כל הצפון, וכבר היום הממשלה לוקחת החלטות שהיו אחרות לולא האיום הזה, שחמישית מהאוכלוסיה הישראלית נתונה בו. גורם להחלטות על הבלגה, אי נקיטה של פעולות מסויימות, וזה לגבי נשק קונבנציונלי שמכסה רבע מהמדינה. 

איך תתנהג ממשלה בירושלים מול איום גרעיני, מול מדינה ששיקול דעתה הוא בסימן שאלה? זה לא מצב שאנחנו יכולים להתקיים בו, אלא במציאות חדשה שתגביל אותנו מאוד. הכי טוב לנו – שהאחרים יעשו. כאן פתוחה הדרך, וזה נרמז פה, לסנקציות, ללחץ אמיתי על משטר זה, שיפסיק ויאיט וישעה באמת את תוכניתו הגרעינית. נטיית הגורמים האחרים לעשות זאת היא היום נמוכה מאוד. 

אם לא תהיה לנו הנכונות הנפשית והיכולת המעשית לפעול בעצמנו, אחרים לא יעשו דבר. הם יעשו – רק אם ידעו שברגע של חוסר ברירה לא נוכל אלא לפעול. והרגע הזה הולך ומתקרב.  

אני מודה לכולם, על ההשתתפות וההקשבה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד