כניסה לחברים רשומים



מערכת החינוך לקראת מהפך

תכנית הרצליה: עקרונות לרה-ארגון
של מערכת החינוך בישראל


תקציר

אם מדינת ישראל רוצה לשמור על יתרונה היחסי ועל יכולתה להתחרות עם מדינות העולם המערבי ועם שכנותיה בתחומי הכלכלה, המדע, החברה והביטחון עליה להעמיד את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי ולהכיר בתקציבי החינוך כהשקעה.
כדי להשיג מטרת על זאת דרושים מאמצים בשני כוונים המוסכמים ברמת הרטורית. הכוון האחד: חתירה למצוינות ולאיכות חינוכית כלומר: השגת המיטב אצל כל פרט (הישגים לימודיים במבחני משוב, בחינות בגרות, מבחנים בינלאומיים, ידע, מיומנויות אינטלקטואליות ומעשיות וכו')
הכיוון האחר: צמצום הפערים בין קבוצות ההשתייכות השונות מבחינה חברתית ותרבותית (הקטנת המתאם בין הישגים לימודיים לבין מוצא עדתי-מעמדי). יש הטוענים כי אנו עוסקים בשתי מטרות צודקות, כל אחת כשלעצמה, שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת. קשה למצות את הפוטנציאל של הפרט כאשר נושאים את דגל השוויון, וקשה להגיע למצוינות מבלי לפגוע בשוויון.
צוות החינוך בכנס הרצליה מאמין ומציע לממש שתי מטרות אלה בו זמנית. לצוות החינוך ברור כי במסגרות החינוכיות הקימות עם איכות ההוראה הקיימת, תוכנית הלימודים ודרכי ההוראה המיושמות כיום, אין אפשרות להגיע לאיזון, בין שתי התביעות הצודקות. צוות החינוך ממליץ על שינוי מערכתי מקיף וכולל "מן היסוד" ועל בנית תשתית חדשה למערכת החינוך כולה.

1. שינויים במבנה מערכת החינוך
הצוות ממליץ על שינוי תוכני ומבני במערכת החינוך בישראל.
לפי הצעתנו במבנה החדש יתחילו התלמידים את לימודיהם בגיל ארבע (כיתה א'), ויסיימו בגיל תשע עשרה. בגיל שש עשרה ייבחנו התלמידים בבחינות הבגרות, ומגיל שש עשרה ועד גיל תשע עשרה (לפני הגיוס לצה"ל) ילמדו התלמידים לימודי בחירה במסגרות על-תיכוניות.
המבנה החדש יאפשר חמש עשרה שנות לימוד ברצף אחד עד לגיוס לצבא - שתיים עשרה שנות לימוד בסיסי, ועוד שלוש שנים של לימודי בחירה על-תיכוניים. הגיוס לצבא יהיה בגיל שמונה עשרה, לאחר סיום מסלולי בחירה דו-שנתיים, או בגיל תשע עשרה לאחר סיום התואר הראשון בלימודים אקדמיים (בין חברי הצוות יש הממליצים להתחיל את הלימודים בגיל חמש ולהוסיף לכל אחת משנות הלימודים כשלושה שבועות של ימי לימודים.ף חבר בצוות מסתייג מתחילתם של לימודים בהשכלה הגבוהה בגיל צעיר.
פירוט המבנה
ü חטיבה קדם-יסודית, לגילאי ארבע עד שמונה; ü חטיבה יסודית, לגילאי שמונה עד שתיים עשרה;
ü חטיבה תיכונית, לגילאי שתיים עשרה עד שש עשרה;
ü חטיבה על-תיכונית, לגילאי שש עשרה עד תשע עשרה.
בכל אחת משתי החטיבות: הקדם – יסודית והיסודית - כלומר, בגילאי ארבע עד שתים עשרה - ילמדו התלמידים בבתי ספר קטנים של כארבע מאות תלמידים. רצוי שהכיתות בחטיבות אלה יהיו רב-גיליות, כדי לאפשר לכל תלמיד ללמוד ולהתקדם על פי הקצב האישי שלו.
בבתי הספר של החטיבה התיכונית יהיו כשמונה מאות תלמידים, וכל חטיבה כזו תוזן משתי חטיבות יסודיות.
המבנה החדש יאפשר ויחייב להגיע עם התלמידים לפחות לאותם הישגים לימודיים וחינוכיים שמגיעים אליהם כיום בגיל שמונה עשרה, או בגיל צעיר יותר. מכאן נגזר הצורך לארגון מערכת חינוך המושתתת על עקרונות אחרים וליצירת בית ספר יעיל יותר.

2. תוכניות הלימודים לחטיבות הגיל השונות
תוכניות הלימודים יתחלקו לשני סוגים: תוכניות חובה (core of curriculum) ותוכניות רשות. בחטיבות הקדם-יסודית והיסודית יילמדו תוכניות גרעין מחייבות, ובחטיבה התיכונית יתקיים גרעין חובה במסגרת בחינות הבגרות. תוכניות החובה ייקבעו ברמה הארצית במקצועות הבאים: שפת-אם, אנגלית, מתמטיקה או מדעים ותנ"ך (ולמיעוטים – בהתאם). במקצועות האחרים יילמדו תוכניות גרעין מחייבות שייקבעו ברמה הבית-ספרית. תוכניות הרשות ייקבעו במסגרת המקצועות הנהוגים כיום וכן במקצועות אחרים. תוכניות אלה מיועדות לבחירת התלמידים על פי יכולתם והתעניינותם.

3. ביזור ארגוני מנהלי חינוכי

האסטרטגיה המועדפת במציאות הפוליטית-החברתית בישראל כיום היא הבניה מחדש של בתי הספר כיחידות עצמאיות. משרד החינוך והתרבות – המטה – יקבע מדיניות, יגדיר סטנדרטים, יתקצב, יפקח ויעריך, ואילו הסמכות לקבל החלטות משלימות והאחריות לתוצאות יועברו אל השטח (הרשויות המקומיות, בתי הספר, המורים, ההורים והתלמידים).
המדינה תקבע בחלק מוגדר של תוכנית הלימודים מה יילמד בבתי הספר ואת הסטנדרטים של איכות ההישגים החינוכיים. קיום תוכנית הלימודים המחייבת והסכמה לפיקוח המדינה על יישומה ועל הישגי התלמידים בתוכנית זאת יהיו תנאי הכרחי להעברת התקציב לידי בתי הספר. הרשויות המקומיות, המנהלים, המורים וההורים יהיו אחראים ל"מה" הנוסף ובמיוחד ל"איך", קרי, לדרך שבה יתנהלו תהליכי הלמידה וההוראה בבית הספר, בסביבה ואף בבית (אחד המפתחות הבולטים להצלחה חינוכית הוא מערכת היחסים בין בית הספר והמשפחה). לכל בית ספר יתמנה ועד מנהל, שיכלול הורים, מורים ונציגי ציבור.

4. מעבר לנורמות חינוך אחרות
צוות החינוך מנסה להעביר את מערכת החינוך לנורמות אחרות. התפיסה הסמויה השולטת כיום במעשה החינוכי מטילה את האחריות להישגים הנמוכים ולפערים בין הקבוצות על הקבוצות עצמן ועל התלמיד עצמו והוריו. תפיסת הצוות היא כי פערים לימודיים בין קבוצות וכן יכולות של תלמידים שאינן מפותחות בצורה מיטבית הנן שתי בעיות המצויות בתחום אחריותה של המערכת החינוכית. כדי להתמודד עם נורמה חדשה זו יש לטפל בנושאים הבאים:
א. שיפור טיב ההוראה
לצורך שיפור טיב ההוראה יש להעביר את הכשרת המורים, שהינה קטגוריה בהשכלה הגבוהה, לאחריות הועדה לתכנון ולתקצוב. תקצוב המוסדות להכשרת מורים אמור להיעשות על פי אמות המידה הנהוגות לגבי תקצוב המוסדות להשכלה גבוהה.
הדעה הרווחת, שלפיה ניתן לגייס לחינוך הרשמי מנהלים מוכשרים ומיומנים ומורים טובים רק מבין בוגרי המכללות להכשרת עובדי הוראה, הנה שגויה. חשוב ליצור "היצע" באמצעות פתיחת שעריו של בית הספר למועמדים להוראה מוכשרים, שרכשו השכלה פורמלית גבוהה בכל תחומי הדעת. גיוס מועמדים אלה ושיבוצם בבתי הספר, לאחר הכשרה פדגוגית מתאימה (תעודת הוראה), הנם מרכיב בסיסי בחיזוק מעמדו ויוקרתו של עובד ההוראה. קיימים מאפיינים רבים של מורה טוב שאינם קשורים דווקא להכשרה. זיהוי מאפיינים אלה ומיון המועמדים עוד לפני ההכשרה יגדילו את ההסתברות לקליטת מורים מתאימים יותר.
יש להרחיק במהירות מורים כושלים ולקבוע אמות מידה להעלאת שכרם של מורים מצליחים. יש להעסיק מורים שמחויבים לתלמידים ולעקרונות החינוכיים, שמוכנים להשקיע מאמץ ואשר אינם נכנעים למוסכמות. יש לקבוע תמריצים חיוביים ודיפרנציאליים על ביצוע איכותי ורמת הישגים גבוהה.
ב. מנהל ביה"ס
מעמד ההוראה קשור גם למעמדו ולסמכותו של מנהל בית הספר. למנהלים בחינוך היסודי ולרוב המנהלים בחטיבות הביניים ובבתי הספר העל-יסודיים אין הסמכות הבסיסית לבחור את המורים, לפטר מורים כושלים, לנהל תקציב בית-ספרי או לגייס משאבים חיצוניים. הצוות מאמין כי איכות הניהול בבית הספר תקבע את גורלה של מערכת החינוך בישראל, ואי-אפשר לדבר על ניהול איכותי של בית ספר ללא מתן סמכות למנהל ומבלי שהוא יקבל על עצמו את האחריות לתוצאות החינוכיות.
יש להעניק למנהל בית הספר את הסמכות והעצמאות לעשות את הצעדים ההכרחיים על מנת שיימצאו בבית הספר מורים המאמצים את התפיסה החינוכית ש"כל אחד יכול". יש להעסיק מורים שמגלים רגישות ויחס לתלמיד ואשר מסוגלים להתאים את רמת הדרישות שלהם ליכולתו.
ג. הקצאת זמן למידה דיפרנציאלי
במודל הלמידה הבית-ספרי הנהוג כיום בישראל, שלפיו האחריות ללמידה מוטלת על התלמיד והוריו, תלמידים אינם מצליחים "לנצל" את ההזדמנות שניתנת להם ללמוד בפרק זמן נתון.
הגעה לרמת הישגים לימודיים בסיסית משותפת, שכל אוכלוסיית התלמידים תשלוט בה, אפשרית אך ורק אם המערכת תכיר בכך שדרכי הלימוד והצרכים שונים מתלמיד לתלמיד. הדבר בולט במיוחד בכל הקשור למשאבי הזמן הנחוצים לתלמיד על מנת להגיע לידע הנדרש.
הזמן הוא המשאב החשוב ביותר בבית-הספר, וחובה לנצלו באופן יעיל ואפקטיבי. יש למנוע היעדרויות של מורים ותלמידים, ולהפעיל כנגדן יד קשה. יש לנצל את שעות הלימוד (תקציב) בצורה היעילה והאפקטיבית ביותר. עקרון הזמן הדיפרנציאלי קובע כי יש להתאים לכל תלמיד את חלוקת הזמן הדרוש לתלמיד על מנת למצות את יכולתו בתחומים השונים. פעולה על פי עיקרון זה במסגרת בית הספר היא המפתח לשיפור ההישגים הלימודיים ולצמצום הפערים. יש להתמקד בנושא של שיעורי הבית ולראות בהם תוספת של זמן לימוד. בהתאם לכך יש לבדוק אותם ולהכין באמצעותם את התלמידים ללמידה עצמאית.
על פי תפיסה זו מעוצבת גם הרפורמה המוצעת במבנה מערכת החינוך. כאמור, המבנה החדש המוצע מאפשר לתלמידים שלא הצליחו להשיג תעודת בגרות בהגיעם לגיל שש עשרה (קרי, לעמוד בסטנדרטים הנדרשים) להשיג אותה בשתי שנות לימוד נוספות.
ד. קביעת תוכנית ליבה
במישור המערכתי יש לקבוע סטנדרטים לימודיים שלא יתפסו את כל זמן הלמידה של התלמידים, וביתר הזמן לתת עצמאות לבית הספר להגדיר את תחומי פעולתו. על ידי כך תיווצר שונות גדולה בתחומים הנלמדים בכל אחד מבתי הספר, מעבר לתחומי הליבה שעליהם יחליט משרד החינוך.
ה. הפעלת משוב
מטרתם העיקרית של מבחני המשוב הארציים היא לבדוק את רמת השליטה של התלמיד במה שהוא צריך לדעת, כדי ללמוד אם המערכת מממשת את אחריותה כלפיו בתחום זה. מערכת גדולה כמערכת החינוך אינה יכולה לפעול ללא משוב מדויק בשלביה השונים. אין די במערכת של אמונות, דעות ועמדות על הטוב האפשרי והרצוי ללא ביסוס אמפירי. בחינוך הבגרות הנהוגות בישראל משמשות כיום אמצעי יחיד ומאוחר (לגבי המחזור שבבדיקה) למדידת התקדמותה של המערכת. יש לאסוף נתונים לשם תכנון הרמה הבית-ספרית. יש לפתח דרכי מעקב וכלי מדידה (מבחנים אבחוניים, מבחנים סטנדרטיים) שיתאימו למדידת המטרות הבית-ספריות שייקבעו.
המבחן מופנה אל המערכת כאבחון לצורך תכנון. במערכת כזו המבחן אינו מוביל לשיפוט מעניש של התלמיד, אלא לתכנון שמטרתו להיטיב עם התלמיד. הממצאים אמורים לשמש להקצאת זמן דיפרנציאלי לתלמידים במגמה לא לצבור פיגור בתהליכי הלמידה ביחס לסטנדרטים נתונים ומוגדרים.
ו. בחירת הורים
אין אפשרות לשפר הישגים באופן משמעותי ברמה הארצית בשום תחום חינוכי ללא מעורבות המשפחה בתהליך החינוכי. בספרות המחקרית מופיעות עשרות עדויות המצביעות על כך שמעורבות הורים תורמת להישגי התלמיד, להניעה שלו ולתחושותיו ביחס לבית הספר.
קשה לאמוד מי תורם יותר – בית הספר או ההורים – או מה התרומה הייחודית של כל צד, אך ברור ששניהם תורמים.
ההחלטה בדבר מקום לימודיו של התלמיד הנה אחד הגורמים המשפיעים ביותר על תלמידים, הורים ומורים. אזורי הרישום בגני הילדים ובחינוך היסודי לא נקבעו מנימוקים פדגוגיים, אלא מנימוקים מנהלתיים בלבד, ולכן גם הקביעה של מקום הלימודים על פי אזור מגוריו הגיאוגרפי של התלמיד הנה בחלקה הגדול מנהלתית. הנימוק המנהלתי נהפך לעיקרון שאין לשנותו, ומקום המגורים הגיאוגרפי קובע לא מעט את עתידו של התלמיד.
מצב כזה אסור שיתקיים, מכיוון שחייבת להיות תחושה בקרב ההנהלה וסגל ההוראה שמספר התלמידים הפונים לבית הספר היינו מדד לטיב עבודתם החינוכית בעיני ההורים והתלמידים.
התנאים לקיום בחירה אמיתית היא שונות בין בתי הספר (שהינה פועל יוצא מפיתוח של בתי ספר אוטונומיים) בתוכני הלימוד, בגישות החינוכיות ובשיטות ההוראה. תנאי זה מבטיח כי הבחירה תהיה עניינית, ומצב זה יוליך לאיכות למידה גבוהה יותר, להניעה גבוהה יותר, ללימודים ולמיצוי טוב יותר של הפוטנציאל הטמון בתלמיד.
בתי ספר שתלמידיהם לומדים בהם מתוך בחירה ורצון ייתקלו פחות בבעיות משמעת והתנהגות, ויתפנו לעסוק בשיפור תהליך ההוראה והלמידה. ללא שותפות אמיתית של התלמידים ושל הוריהם ונשיאה משותפת באחריות לתוצאות החינוכיות, לא נשיג בתי ספר טובים יותר. בחירת בתי הספר הנה אחד התנאים למימוש אחריות זו.
ז. היתרונות במבנה החדש המוצע
ü המבנה החדש היינו אחיד, ובכך הוא מבטל את קיומן של מערכות מקבילות הגורמות לאי-שוויון במערכת.
ü המערכת החדשה תשיג בחמש עשרה שנות לימוד את התפוקות החינוכיות שהמערכת הישנה השיגה בשבע עשרה שנות לימוד. (יש הממליצים על שש עשרה שנות לימוד במקום חמש עשרה.)
ü תחילת לימוד חובה חינם תוקדם לגיל ארבע.
ü החטיבה העל-תיכונית תכלול שני מסלולים: מסלול אקדמי של לימודים לתואר ראשון על פי אמות המידה של המוסדות להשכלה גבוהה, והמסלול על-תיכוני, שיכלול את כל המסגרות האחרות – טכנאים/הנדסאים, מסלולי לימוד דו-שנתיים, הזדמנות שנייה לבגרות, מכינות קדם-צבאיות ומסלולי סיווג מקצועי.
ü המבנה החדש יאפשר לרב המכריע של תלמידים לסיים את בחינות הבגרות לפני הגיוס לצה"ל. חלק גדול של תלמידים יסיים שלב לימודיים – התמחות בלימודים על-תיכוניים וחלק מן הלומדים יסיים את התואר.
ü המבנה החדש מעמיד את הצעיר הישראלי בעמדה שווה ביחס לצעירים מארצות אחרות שכן הוא אינו מתנתק מרצף לימודי ומהחלטה על המשך דרכו המקצועית הראשונית.
ü המבנה החדש מאפשר התאמה של תוכניות לימודים לידע החדשני, לחומרי הגלים החדשים בעידן הדיגיטלי שיהפכו לנחלתם של כל הלומדים.
ü המבנה החדש המוצע תתאים עצמה מערכת החינוך לידע המצטבר החדשני בתחומי הפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה של הלמידה כפי שיבואו לידי ביטוי בתכני הלימוד ובשיטות ההוראה.
ü המבנה החדש מאפשר לקחת בחשבון את השינויים המתחוללים בתחום ההתפתחות של ילדים ובני נוער, פלורליזם ורב-תרבותיות כנגד מגמת "כור היתוך".
ü המבנה החדש יביא לעליה ביוקרתו ובמעמדו של מקצוע ההוראה על ידי פתיחת השערים לבוגרי התואר הראשון מכל התחומים.
ü המוטיבציה של הורים ותלמידים להשקעה ומאמץ תגדל באמצעות בחירתם בבתי הספר.
ü השינויים יתבצעו ללא תוספת תקציב משמעותית. המקורות התקציביים יבואו מתוך מערכת החינוך עצמה.

סיכום
ההצעות הארגוניות והפדגוגיות לשינוי יאפשרו לממש במציאות של היום את המטרות המוצהרות של מערכת החינוך: הישגים לימודיים גבוהים, מימוש הפוטנציאל של היחיד, צמצום פערים בין קבוצות וניצול טוב יותר של הזדמנויות חינוכיות.
עלינו להבטיח שחלק גדול יותר מהתלמידים המתחילים כיום את הטיפוס על הסולם יגיעו לשלביו הגבוהים ביותר. אין נסים ואף לא נפלאות; מערכת שקופאת על שמריה ואינה משתנה נידונה לכישלון.

  מערכת החינוך לקראת מהפך
הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד