כניסה לחברים רשומים



אלי אללוף - פילנטרופיה אינה תחליף למדינה

 

בוקר טוב. אני חייב להגיד, שהמעמד הזה הוא לא קל בשבילי, כי נבחרתי לתפקידי לא על מנת תמיד לשאת דברים ולספר על העבודה והסיבות שהביאו אותנו למה שאנחנו, אלא בעיקר על מנת לעשות.

יש נטיה היום לעשות מהמגזר השלישי, כאילו מקשה אחת עם ניואנסים קטנים ואני חייב להגיד, שזו טעות גסה מאוד וחברי, בני גדרון, מנסה כל הזמן להוכיח את זה באוניברסיטה ובמחקרים שלו. אני חושב, שכל אחד מאיתנו עושה את זה בצורה שלו - אנחנו עושים את זה אחרת ואלפי גופים עושים את זה כפי שהם תופסים את זה ואני לא רואה, כאחד מתוך המערכת הזאת, סתירה בינינו.

קרן זו הוגדרה כך שהיא בעצם איחוד של שתי קרנות, שנוסדו בשנת 84' על ידי אותו יזם עם ראש כלכלי מאוד עסקי, שביקש משני אנשים שונים, אחד קרוב משפחה, השני חבר: תלכו ותקימו קרנות למען ישראל, כחלק מהמחויבות היהודית, האישית שלו לעצמו ולמשפחתו. הוא נכד של נרסיס לבן, שבעצמו היה מייסד כי"ח במאה ה-19 ויחד עם כרמייה ואחרים.

כשהוא נתן את ההוראה הזאת, הוא לא סיפר לאחד על קיום השני ונתן להם להיות בשטח, עד שגילו ביניהם, ככה שיש איזו מקריות, שבעצם הם עושים matching אחד לשני ואז חזרו וביקשו להפסיק את זה והוא לא הסכים ונתן להם עוד להמשיך. וב-95' באמת מינה יו"ר משותף ואני נכנסתי לקרן רש"י, שאז היתה במצב של קרן, שתרמה לבקשות, או לתוכניות שהוצגו בפניה, בצורה - אני חייב להגיד, מותר לי לבקר את המערכת שלי - בצורה קצת פטרנליסטית ואפילו מתנשאת.

קיבלתי הנחיות שונות ממה שהיה ולשמחתי התאימו לי. אני חייב להגיד, שאני בתחום הרווחה וחינוך ושירות למען הציבור מגיל 20, ביום שהחלטתי לעזוב את קיבוץ "חניתה", שלא אפשר לי לעבוד בשלומי.

 

ב-95' התחלנו מערכת חדשה, שהתקבלה בצורה מאוד מאוד סקפטית בכל מערכות הממשל, אפילו עולם התרומות. עברנו למשרדים קטנים בירושלים, אחר כך בלוד, זה נראה לנו יותר מתאים לעבוד מהשטח, מאשר מהבירה הגבוהה הזאת וניסינו להוכיח, שאפשר לעשות גם עם מעט - ותקציבי הקרן, כמה שהם נחשבים גדולים לקרן, הם קטנים יחסית לצרכים שקיימים במדינה בתחום הזה. אנחנו בנינו מערכת חדשה. יושב פה מנכ"ל משרד הרווחה והעבודה לשעבר, בן שלום (יגאל בן שלום), שיודע כמה היינו סקפטיים שנכנסנו. יגאל בן שלום לא היה פחות סקפטי. בהמשך, לשמחתנו, הסקפטיות הזאת נעלמה. אנחנו מחפשים היום כל הזמן להתערב בחברה הישראלית בתחום של חינוך ורווחה, בהתמקדות בילדים.

 

אני לא רוצה להיכנס לניתוחים, למרות שיש לי ניתוחים. כשאני יושב עם חברים, עם יולי, אני יודע לקטר יותר מכולם, כי יש לי נתוני שטח, כי המצב הוא חמור, המצב דורש התערבות מהירה, לא בזבזנית, לא קצרת מועד, עם ראיה לטווח ארוך, כל הדברים האלה שהחוקרים בארץ, שהם נפלאים ומגיעים לכל הנקודות, רק תחום אחד הם לא חוקרים - יכולת העשייה של המדינה.

לצערי, יש לנו אי יכולת עשייה בהתערבות בתחום החינוך והרווחה ובמיוחד, שזה נפל יחד עם החלטה - אני לא יודע של מי, כל אחד, תלוי מתי הוא רוצה לקחת את התיק על עצמו - הרצון להפרטת שירותים חברתיים וחינוכיים של המדינה.

וזה אחת הטעויות, לדעתי, הכי גדולות, כי כשאומרים הפרטה, אומרים ביזנס, כשאומרים ביזנס ועוסקים בחינוך ורווחה, לדעתי זו טעות גסה. קשה ואני אומר לכם, אני עבדתי דרך חברות, אני לא אצטט את השמות, כדי לא לפגוע בהן, מהיום שעבדתי איתם כקניית שירות, אני החלטתי, שהקרן שלי תהיה אחרת.

אני חושב, שזאת הטעות הכי גדולה, שמחליטים להעביר את בחינות הבגרות לחברה א' - בחינות מעקב על התנדבות, או פעילות התנדבותיות לגוף ב' והתככנות הזאת הבלתי נעימה, המושחתת אפילו הייתי אומר, בין מערכות ממשלתיות ועסקיות, פוגעות מאוד בתחום של רווחה וחינוך. ולכן, הקרן, מתחום שהיה רק תורם עבר למערכת יוזמת והיום אנחנו גם אחד ושתיים וגם שלוש, אנחנו גם מערכת עושה. אנחנו לקחנו אחריות על העשייה. ולכן, פיתחנו מערכות יעילות, זולות, לא מתנשאות, צמודות שטח בעשייה שלהן, שעושות בהיקפים. כך המדינה היתה צריכה לעשות, או אם  אין לה ברירה, אז שתעשה באמצעות גופים שיכולים.

 

לכן, אנחנו היום נותנים שירות מהגוף הכי טוב בעולם, לפחות לפי הפרסום, מחיל האוויר ועד למשפחה, שהתמוטטה, כי האבא, עורך דין מכרמיאל, חולה סרטן.

משני הקצוות האלה פיתחנו מערכות דיסקרטיות, ללא פרסום, ששומרות על כבוד הילד, המשפחה והמערכות השונות.

 

אנחנו, אני אתחיל מהגדולה, כי זה בוודאי יפתיע אתכם. כשהתחלנו לחשוב על נושא של "מחר 98", ראינו מה זה "מחר 98" - תוכנית נפלאה. כל המוחות הגדולים, בראשם פרופ' הררי, החליטו להמליץ על תוכנית התערבות של מדע וטכנולוגיה במערכות החינוך בארץ. ראינו שהאזור הכי מוזנח - שמעתי מספיק הגדרות על הנגב והגליל, אני תושב באר שבע - אז ראינו, שבאמת הדרום הוא מוזנח בעניין זה והצענו תוכנית למשרד החינוך, לזבולון המר, זכרונו לברכה. הצענו להם להיות המיישמים של התוכנית בדרום. והקמנו תוכנית בדרום, משותפת עם הממשלה, שאז ידעה שהיא תתקצב כ-100 מיליון דולר לדרום והקרן התחייבה לגייס 40 מיליון דולר ולצאת לפעולה.

 

במסגרת הפעילות הזאת, שהביאה אלפי מחשבים לבתי ספר, מאות אלפי ימי הדרכה למורים, מיליוני שעות לילדים. אנחנו גם ראינו, שיש חוסר תשתית בפריפריה. בלי לפגוע בחבר, ניסים שנאור, הוא לא ידע אפילו שיש, למשל, בית ספר טכני בבאר שבע של חיל האוויר וכשהלכנו לראות את בית הספר הזה, שנמצא עד היום מאה מטר מהבית שלי, תחת אסבסט, באזור הכי מסרטן של המדינה, אף אחד לא יזם את העתקתו.

אנחנו ראינו בבית הספר הזה את הפוטנציאל המדהים ביותר  לחינוך מדעי-טכנולוגי ואני לא רוצה להיכנס לזה, כי כולכם יודעים את הנושא הזה. המערכת הזאת לא ניתחה את עצמה ולא בדקה את עצמה, שזה טוב שיהיה בית ספר אחר, לא עבור 600 ילדים, אלא עבור 1,500 ילדים, לא רק לבאר שבע, אלא גם לפריפריה, בתנאים אבסולוטיים טובים והיום, בשעה שאני מדבר איתכם כן יש הקמת בית ספר בתקציב משרד החינוך וגם בתקציב של הקרן ותורמים אחרים.

היום יש במערכת החינוך והרווחה הרבה הרבה חורים בתחום של העשייה.

 

כל עובד, שאני עובד איתו במשרדי הממשלה, באוצר, ברווחה, בחינוך, יודע את כל הבעיות. האמינו לי, אני לא מגלה להם שום דבר. אני רק מביא להם פתרונות ואני בונה איתם פתרונות.

הקרן יודעת לרכז מאמצים, משאבים, לעבוד בצורה אינטר-דיסציפלינארית. אם רוצים שילד לא ילך יותר  לבית חולים פסיכיאטרי בבאר שבע, כי זה לא טוב לטיפול שלו, אז יש צורך להקים מערכת אלטרנטיבית, ששמה "פוסט אישפוזית". וקשה להפגיש את שני המשרדים, להסכים שהתקציב של א' יעבור ל-ב', וזה גם יהיה יותר חסכוני, כי מערכת אחת עולה 300 דולר ליום והמערכת השניה עולה רק 300 שקל ביום וזה יותר טוב לו ויותר טוב לטיפול ואפשר לטפל בהרבה יותר ילדים. אז כן, הקרן יודעת לעשות את הדברים האלה.

 

ברור, שלו ביקשתם מהקרן, שהיום באמת נחשבת לגדולה - אנחנו כן מגלגלים כל שנה מאות מיליוני שקלים, חלקם מכספי בעלי הבית שלנו, שכפי שאתם יודעים או מרגישים, אתם לא מכירים אותם במיוחד, הם לא אשפי תקשורת ולא מעוניינים להיות כאלה והם לא זקוקים לזה ואין לי שום טענה, חס ושלום, שזה לא ישמע כביקורת על מי שזקוק כדי לגייס כסף למערכת.

 

אני רוצה לגמור ולהגיד לכם - אנחנו רוצים לתת שירות לחברה הישראלית. אנחנו יודעים לעשות את זה. אנחנו עושים את זה בצורה, אני מקווה, המכובדת ביותר בשמירת הכבוד על מקבל השירות.

אנחנו כן יודעים להגיע לפריפריה וזה 95% שלנו - זה צפון ודרום, צפון מעפולה ודרום מאשדוד. אנחנו כן יודעים לתת דין וחשבון, אנחנו מעוניינים ונותנים כל הזמן בשקיפות מלאה את העשייה שלנו לשותפים שלנו, אנחנו אף פעם לא עובדים לבד. אנחנו כן יודעים לעשות הערכה ובקרה במימדים מספיקים, שזה לא על חשבון השירות עצמו ואנחנו יודעים למדוד את עצמנו. תודה רבה.

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד