כניסה לחברים רשומים



המדיניות בנושא ערביי ישראל - דיון

ד"ר פיצל עזאיזה

 

ערב טוב לכולם. יש לי ארבע הערות קצרות.

הערה ראשונה בקשר לשאלה שלך, ד"ר רמזי (רמזי חלבי), מדוע לא משתתפים ערבים בכנס הזה. אם אנחנו נלך לפרופיל המשתתפים של הכנס הזה, אז יש שרי ממשלה - הערבים לא יושבים שם; מנכ"לים במשרדי ממשלה - הערבים לא יושבים שם; ולמנות לכם את המשתתפים של כל המעגלים של האליטות של כל החברה הישראלית, שהערבים לא יושבים שם, אז ברור שבוודאי הם לא נמצאים גם כאן בין המשתתפים.

 

הערה שנייה, שקשורה למה שאמר שר המשפטים לשעבר, טומי לפיד, בקשר לזה שהיהודים מדברים על כל הנושא של הערבים רק בשעת מצוקה. אני, כראש רשות לשעבר, יכול להעיד לכם עד כמה אחרי מאורעות אוקטובר - כשבאו יהודים בכל המעגלים ובכל התחומים, רוצים לדבר ולעשות ולדבר ולעשות, ובוא ניפגש וכדומה - היום, זה אפס עשייה בתחום הזה.

 

זה לא נכון, שהחברה הישראלית לא יכולה להיות מגויסת. החברה הישראלית היא חברה מגויסת, אם היא רוצה להיות מגויסת. כמו שטיפלו בעולים החדשים, ואפשרו משאבים לטיפול באוכלוסייה, כמו שהיה טיפול בצורה מסוימת בפרויקט שיקום שכונות לעיירות הפיתוח בשכונות המצוקה, בתקופתו של בגין ז"ל - אכן החברה הישראלית היתה מגויסת לעשות מעשה כלפי אוכלוסייה, שהייתה בשולי החברה הישראלית. אבל, כנראה, החברה הערבית האזרחים הערבים הם לא מוגדרים. כי אם אני מסתכל על השם של הכנס - מאזן החוסן והביטחון הלאומי - השאלה אם האזרחים הערבים הם חלק מהמאזן הזה, ולא ממשיכים להסתכל על האוכלוסייה הערבית כאויבים של המדינה, כמו שלפחות בוועדת אור אכן ציינו זאת.

 

הערה שלישית לגבי חברי, שציין את הריבוי הטבעי. כמי שחקר את הנושא, אני יכול להגיד לך, קודם כל לגבי ההערה שלך - תאר שלך שהיו היום בארצות הברית קמים, ומדברים על הריבוי הטבעי של האוכלוסיות החרדיות בארצות הברית, איך היו היהודים מרגישים עם זה? איך היית אתה מרגיש עם זה? כמי שחקר את הנושא אני רוצה להגיד לך - אני יכול להגיד לך ואני יכול לשלוח לך מאמרים בנושא הזה, כי אני חקרתי את הנושא של הפוריות בקרב האוכלוסייה הערבית ואכן הייתה בה ירידה משמעותית עד שנות השמונים, ששם עצרה, אני רוצה להגיד לך – היום, קרוב לששים אחוז מהסטודנטים הערביים שלומדים באוניברסיטאות הישראליות הן בנות. השאלה היא איך אתה רוצה שהן יהיו – אקדמאיות, מתוסכלות שמגדלות דור משכיל שלא משולב במדינה? או אתה רוצה לאפשר להם להשתלב בתעסוקה בתוך המדינה? אם תמשיך רק לספור את הערבים ולא לפתוח דלתות, לשלב אותם בתוך המדינה שזה המקום - השכלה ותעסוקה, זה אוטומטית ירידה בריבוי הטבעי. זה דבר בדוק במחקרים.

 

ההערה האחרונה זה בקשר לחלוקת העוגה הלאומית בתוך מדינת ישראל. אני יכול לספר לכם סיפור  שממחיש את כל המציאות של החברה הישראלית. אני הייתי שותף בפיתוח שירותים לזקנים. עבדתי בזמנו בג'וינט ישראל. אני רוצה להגיד לכם, שאני זוכר את הדיון הזה מול נציגי האוצר, של התאמת בית אבות ראשון לאוכלוסייה הערבית. בא נציג האוצר לאחר שגייסתי - ותמיד אני מאמין בשיתוף פעולה עם קולגות יהודיים לעשייה משותפת – לדיון, וכשהוא ראה שאכן הולכת להתקבל החלטה, הוא פלט משהו מאוד חשוב שהוא נותן אינדיקציה מה קורה בחברה הישראלית. הוא אמר לחבריי היהודים: אתם יודעים מה המשמעות של הקמת בית אבות בדבוריה? זה פחות מחלקה בעפולה. זאת האמת. כל עוד שאנחנו מדברים על חלוקת העוגה הלאומית, תיאורטית כולם מסכימים אתך, כי העוגה הלאומית זו אותה עוגה לאומית, לא משנה אם זה בקרקעות, בכלכלה, בתעסוקה או בכל התחומים. ברגע שאתה בא, רוצה לעסוק בהעדפה מתקנת לאוכלוסייה שלא הייתה מיוצגת עד כה, כולם עומדים על הרגליים האחוריות, ואומרים - אל תיגע.

 

אסעד אסעד

 

ערב טוב. אני במקרה רוצה לדבר על הערבים הטובים. אני דרוזי, וכאן כללו את כולם, ולא עשו אבחנה בין הקבוצות. הרי הערבים בארץ אינם מקשה אחת.

ולמה אני אומר טובים, ואחרי 56 שנים, מצבם יותר גרוע ממצב הערבים בארץ? לפני מספר חודשים הופעתי בטלוויזיה בכבלים. המראיין שלי היה עיתונאי מהמשולש והוא אמר לי – אני יודע שאתה היית אלוף משנה בצבא ואני רוצה לומר לך: אני מרחם עליכם הדרוזים בארץ. מה אתם השגתם אחרי 56 שנה במדינה? ואני רוצה לומר לציבור המכובד שנמצא כאן - העדה הדרוזית היום, אחרי 56 שנים של שיתוף פעולה מלא, כולל שירות חובה בצה"ל, אנחנו נמצאים על פרשת דרכים בשני תחומים. תחום אחד - הלחצים הבין-עדתיים. דוקטור רמזי חלבי חבר שלי גם מהשירות צבאי וגם לאחר מכן במאבק בתוך העדה כדי לעשות רפורמות. כל ניסיון לעשות רפורמה במדינה הזאת על ידי צעירים דרוזיים מדוכא על ידי הממסד הישראלי, ולא חשוב מי בשלטון, אם הליכוד או המערך. אני במקרה גם הייתי חבר כנסת, ואני יודע את זה. וכן, אחרי 56 שנים, חברים, אני אומר לכם, הדרוזים היום במצב הנחות יותר בקרב ערביי ישראל בכלל. בכל התחומים.

אחד - ההשכלה הנמוכה ביותר בארץ. שתיים – האבטלה הקשה ביותר ביישובים הדרוזיים. שלוש – אין חקלאות, כי הפקעת האדמות שחלה על ערביי ישראל, לא פסחה על הדרוזים למרות השירות בצבא.

אבל, צריך גם לדבר על חצי הכוס המלאה. המקום היחידי, רבותיי, שהדרוזים מרגישים קצת בשוויון והגיעו לשוויון הוא בצבא. שם כל אחד נבחן על פי יכולתו וכושרו. אמנם יש אלופים דרוזים, מפקדי חטיבות וכך הלאה. אבל קח את כל הסקטור הציבורי האחר - הדרוזים נשארו בשוליים. ולכן אני מציע לכולם, וכאן יש אנשים רציניים ומכובדים, כל אחד נמצא באיזשהו מקום - יפה שעה קודם כדי לטפל אחרת בדרוזים. תודה רבה.

 

פרופ' דן שיפטן

 

אני מבקש רק למשוך תשומת לב לנקודה אחת בנושא החברתי כלכלי. קו פרשת המים החברתי כלכלי עובר במדינה לא בין יהודים לערבים. הוא עובר בין חרדים ומוסלמים מצד אחד, לבין יהודים לא חרדים וערבים נוצרים מצד שני. והסיבה המכרעת - ואינני אומר שאין גם אפליה - אבל הסיבה המכרעת היא מספר הילדים ונכונות שני בני הזוג לצאת לעבודה. עם כל הדברים האחרים שצריך לעשות, זהו המוקד. כי אם אתה תיקח היום ותשווה את כל התחומים שבהם יש אפליה, אם יהיה שוויון מוחלט של מאה אחוזים, עדיין ההכנסה לנפש של ערבי מוסלמי ויהודי חרדי תהיה חמישים אחוז מההכנסה לנפש של יהודי לא חרדי או ערבי נוצרי. וזהו המבחן, וכל זמן שלא נשים את מרכז הכובד על הנושא המכריע, לא נצליח לטפל בבעיה.

 

פיני בדש (????)

 

...לא ניתן קצת לעובדות לבלבל אותנו. קודם כל, חלק גדול מהכלכלה שמתבצעת במגזר הערבי לא עוברת במסגרת הלמ"ס. היא נעשית ככלכלה שחורה שקיימת ואני גר בסביבה כזו שאני רואה אותה, שיש כלכלה מוסדרת שעובדת, שהיא מוסדרת והיא לא נרשמת, ולכן כמות האבטלה וכל הנתונים שישנם הם לא מדויקים. הם לא טובים כמו שצריכים להיות, אבל בטוח לא מדויקים.

ואם אני ממשיך למשהו שהוא המשיך במסגרת הילודה - זה לא רק מתחיל ונגמר בהכנסה לנפש. כי אם אני שואל את השכן שלי ראש מועצת תל שבע כמה ילדים יש לך, והוא אומר שבערך שלושים, עם שתי נשים - אז זה לא רק נגמר בכסף, בחלוקה של הכנסה בכמות הילדים. זה גם בהשקעה בחינוך, כי החינוך – 90% מגיע מהבית. ואם אין לו זמן להכיר את הילדים - ואני מכיר יש לי עובד שיש לו 70 ילדים והוא לא מכיר אותם - אם אין לו זמן להשקיע גם בחינוך בילדים, תוסיף לזה שגם אין לו את ההכנסה בגלל כמות הילדים. אם ראש עיריית רהט, שיהיה פה ביום חמישי, אומר:  אצלי נולדים כל לילה עשרה ילדים, המשמעות אני צריך שני גני ילדים בשבוע ובית ספר כל שלושה חודשים - זו בעיה שבהכרח, עובדתית, יוצרת מצב יותר קשה.

 

עמי נחשון - הבנו, תודה, אז בואו ניתן דיסקאונט של 50% במספרים ועדיין אצל המגזר הערבי האחוזים הם פי 2-3 מהמגזר היהודי.

 

חסאם אבו-בכר

 

טוב, שמי חוסין, או אולי בכינוי החדש - תולעת, אם מישהו מקבל את הכינוי הזה כאן באולם. ולדעתי, אני רוצה לציין שבזמן האחרון, גזענות כלפי האוכלוסייה הערבית הפכה להיות למשהו לגיטימי במדינה, ומתייחסים לזה בסלחנות, וזה לא פחות מהחסמים שדיברת עליהם ד"ר אלי רכס. ופשוט גם כאן בעולם נאמרים דברים שגובלים במידה מסוימת בגזענות, ואני מרגיש רע מאוד עם הדבר הזה כאזרח מדינת ישראל, כאזרח ערבי. המונח השני, אם לקרוא לילד בשמו - אפליה. אפליה גם כהלכה וגם כמעשה. אפליה גם בשנה שעברה מתוך הכנס הזה, כנס הרצליה, יצאה מפי אחד מקובעי המדיניות במדינת ישראל, שר האוצר כיום וראש ממשלה בעבר, שכינה את הערבים כבעיה דמוגרפית. כלומר, זה לא זר שאנשים כאן בקהל גם מתייחסים לאוכלוסייה הערבית כאל בעיה דמוגרפית תוך כדי התייפייפות - שרוצים לפתור את הבעיות של האוכלוסייה הערבית, רוצים לתקן את החברה הערבית, בכך שהם מציעים צמצום של המשפחה הערבייה ולא מוצאים פתרונות, שמי שאחראי להם זה קובעי המדיניות. והדבר השלישי שנאמר כאן - ואמרו את זה קודם, ואני רוצה להדגיש את זה ולציין את זה - זה היחס של אויבות כלפי האוכלוסייה הערבית. אם לא פותרים את שלושת הדברים האלה ומטילים את כובד האחריות על האוכלוסייה הערבית, אז מטשטשים את המציאות ופשוט מאוד מחטיאים את המטרה. תודה.

 

 

 

 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד