כניסה לחברים רשומים



ד"ר יעקב שיינין - המודל הכלכלי

  

טוב. בוקר טוב לכולם.

אני אנסה טלגרפית לכסות את הנושא, אם כי, אני בטוח שאני לא אצליח במשך עשרים וחמש דקות לעשות את התמונה בצורה מושלמת.

מה שאנחנו ניסינו לעשות, ואמר את זה יוסי, זה לראות את הדבר הבעייתי, שלא קיים בשום אחת מהמדינות המפותחות.

איך אנחנו מגיעים לעוד מיליון וחצי איש, שיצטרכו לעבוד ומה ניתן להם? אם אתם מסתכלים על כל מדינות המערב, שיעור הגידול בכוח העבודה כמעט אפס.  זאת אומרת, מה שאתם רואים היום בצרפת, זה מה שיהיה בצרפת בעוד עשר, בעוד עשרים שנה. מה שאתם רואים באיטליה, זה מה שיהיה באיטליה בעוד עשרים שנה, אולי פחות. 

 

במדינת ישראל, אם אנחנו מדברים על התוואי האופטימי, ששיעור הריבוי ילך וירד, מה שאמר יוסי, אנחנו נצטרך לספק תעסוקה לכוח עבודה של 4.2 מיליון, או אם אתם רוצים, אנחנו צריכים תוספת תעסוקה של 1,625,000 מקומות - חלקם נובע מגידול באוכלוסייה, שזה 1.1 מיליון, חלקם נובע בגידול בשיעור ההשתתפות, כי אחרת אין לנו שום עתיד. אם נמשיך בשיעור השתתפות של 55%, בו אנחנו נמצאים היום, קשה מאוד יהיה לעלות ברמת החיים. ולכן, אנחנו הראנו בשנה שעברה, שאם ישקיעו בחינוך - ואני אחזור על זה בהמשך -  אפשר להגיע לשיעור השתתפות של 61%, ותזכרו שארה"ב זה 66%. ואם אתה גם רוצה להקטין קצת את המובטלים - אתה רוצה להגיע ל-4.5% אבטלה - זאת אומרת שאתה  צריך למצוא תעסוקה ל-1.6 מיליון איש ואתה רוצה גם להעלות גם את רמת החיים.

 

יש לנו ארבעה תוואים להעלות את רמת החיים, אבל לפני שאני אדבר עליהם, בואו נראה איפה אנחנו נמצאים היום. אנחנו נמצאים היום בשינוי. יש שינוי מבני, התוצר השנה יגדל לפחות ב-3% ומשהו, אולי ב-4% וזה יהיה בעצם גידול של 2% לנפש. אבל אם אתם מסתכלים מאיפה באנו, אתם רואים, שבעצם עד 2003 כמעט דרכנו במקום. היינו שם כבר ב-1996. ואם אתם רוצים לראות את התמונה באמת, מה עשינו בשבע השנים האחרונות, להוציא שנת 2004, שפה יש שינוי מגמה, תסתכלו על הטבלה הזאת ותראו את הפער הגדול שישראל פתחה, יחסית למדינות המפותחות,  בשבע שנים האחרונות, לא כולל את 2004. הכי גרוע זה ביחס לאירלנד - 58% פער. הם עלו מעלינו ב-58%, כי אנחנו צמחנו לנפש אפס והאירים ב-58%.  אפילו אם תיקחו את גרמניה, היא עשתה 10% עלינו. אם תיקחו את הממוצע של גוש האירו - 14%, תיקחו את ארה"ב - 17%.  זאת אומרת, שיש לנו דפיציט מאוד גדול, שאנחנו מתחילים איתו משבע השנים האחרונות. אתם יכולים לראות את זה על פי האבטלה, אתם יכולים לראות את זה, שבעצם התוצר אפילו לא חזר למה שהיה בשנת 2000 ואתם יודעים, שבעצם בקצב הזה, שאנחנו היינו בו כל השנים, וזה הקצב ההיסטורי שבו היינו, אנחנו צומחים לנפש ב-1.5% לשנה.

 

אם אתם רוצים לראות איפה אנחנו נמצאים היום מבחינת התוצר לנפש ב-2004, אנחנו מקום 22 בעולם, או ב-OECD.

 

מבחינת שיעור האבטלה, אנחנו 25 בעולם. אני לא רוצה לדבר על הבעיה של פערי הכנסות - אנחנו מקום 25 מתוך 28 - ואם אתם מסתכלים על ההישגים של כיתות ח', במה שנקרא, במבחן הבינלאומי של פיזה, אנחנו 27 מתוך 28, ניצחנו את מקסיקו.

 

זה בעצם התמונה שאנחנו בה היום, שהיא מדכאת מאוד. אבל, אם אתם מסתכלים, מצד שני, על ההוצאה למחקר ופיתוח- אנחנו מספר 1 בעולם, השכלה אוניברסיטאית - מס' 2 בעולם ותוחלת חיים, שמודד איזושהי רמה של עוצמה של מדינה מבחינת הטכנולוגיה, היכולות שלה - מס' 7 בעולם.

 

זאת אומרת, אתם רואים פה בעצם את הדבר והיפוכו, אתם רואים את ה-performance שלנו, שהוא יחסית מאוד גרוע, ואתם רואים את הפוטנציאל שהוא מאוד, בואו נגיד,  יוצא דופן.

 

עכשיו אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. בעשרים השנים האחרונות היינו מקום 22 ונשארנו מקום 22, כאשר התוצר לנפש גדל בממוצע ב-1.5% לשנה. אם אתם חושבים, שאם נמשיך ב-1.5% לשנה נישאר באותו מקום יחסי, זו טעות, כי מה שקרה בשנים האחרונות - כל מרכז אירופה עזבה את הקומוניזם והיא הולכת לכיוון של האיחוד האירופי ושיעור הצמיחה שלהם יהיה גבוה יותר, ודרום מזרח אסיה גם היא נמצאת בתנופה. זאת אומרת, אם נמשיך לצמוח בטרנד ההיסטורי מ-1980 - 1.5% לשנה צמיחה לנפש - אנחנו נהיה במקום 26 בשנת 2025. זאת אומרת, קוריאה תעבור אותנו, פורטוגל תעבור אותנו ועוד כל מיני מדינות, שאני לא רוצה לנקוב בהן היום.

 

אנחנו הסתכלנו, בוא נראה למה אנחנו הולכים. אם תלכו על הנמוך ביותר, קצב הצמיחה ההיסטורי, שזה 1.5%,  שזה מה שעשינו מ-1980 - אם אני אקח מ-1975 עד שנת 2004, אז זה יוצא 1.4, אז ויתרתי על חמש שנים אחרי מלחמת יום כיפור ולקחנו מ-80', אז זה 1.5 - אנחנו נגיע למקום 26. אם נרצה לשמור על הפער היחסי שלנו ואת כל המדינות האחרות הסתמכנו על חברה, שהיא היום המובילה בעולם בתחזיות, זה לא  הנתונים שלנו ואם נרצה לשמור על אותו מקום יחסי, אנחנו נצטרך לצמוח לנפש 2.4%. ואם נרצה לעשות קצת יותר וזה 4.5% ואז נגיע למקום 16 ופה יש את הנקודה, שאני אתייחס אליה בהמשך, שכולם מדברים עליה, על המודל האירי, על אירלנד.

אירלנד צמחה בפועל ב-20 שנה האחרונות ב-5.4% צמיחה לנפש והיא עלתה מהמקום ה-20 למקום ה- 5 במדד תוצר לנפש.

 

זאת אומרת, אם ניקח את המודל הזה וננסה לחקות אותו, נוכל להגיע למקום 10 בשנת 2025. אז אני טוען,  שזה קצת, בוא נגיד ככה, זה למתוח את זה עד הסוף, למרות שזה אפשרי.

 

ואז לקחנו, בעצם, שני תוואים, שאנחנו רוצים לדבר עליהם, התוואי הראשון הוא שמירת הפער היחסי - שפה אנחנו נמצאים במצב, שלפחות לא נקלקל יחסית, שזה תוואי די מאכזב וזה 2.4% לנפש, או תוצר לנפש תצטרכו להגיע ל-27,000 דולר או 28,000 דולר. התוואי השני - אם נעשה קצת יותר ונלך ל-4.5% לנפש, נגיע ל-42,000 דולר ונגיע למקום 16 בין ה-10 ל-22. איזשהו  כיוון דרך. דרך אגב, 42,000 דולר לנפש, נראה לכם שאני אסטרונאוט. זה בעצם התוצר לנפש בארה"ב היום. לא בשנת 2025 היום - אני טועה,  זה לא 42, זה 39.7 - אבל מבחינת סדר גודל, התוצר שאני מדבר עליו, בתוואי הצמיחה המואץ, אתם יכולים לבוא ולראות, שאנחנו קצת כאילו חולמים וזה ארה"ב הבוקר. מי שזוכר את המערכון, שהיה חול וחול.

 

אם נעשה את זה, ועוד מעט אני אדבר איך נעשה את זה, אבל אם נעשה את זה ונלך על אחד משני התוואים האלה, נשמור על מקום 22, או -קצת יותר אמביציוזי - להגיע למקום 16, התוצר, שהוא היום 115, יצטרך להיות בין 250 ל-380. אנחנו מדברים על כך, שהדבר היחיד שיוכל לעשות לנו את זה, זה בעצם הייצוא. אם לא נייצא, לא נוכל לעשות. ועכשיו השאלה, שאנחנו שואלים בעצם היא איך לספק עבודה לכל אותם אנשים שרוצים לעבוד, תוך עליה ברמת החיים?

 

בואו נניח שנצליח, אז הייצוא יעלה מ-50 מיליארד דולר של היום ל-127 או 193. אני רוצה להתמקד בתוואי הצמיחה המואץ. בוא ננסה לכוון לשם. 

אבל מה שיקרה אז וזה הדבר המעניין ביותר, כי אם אתם מסתכלים על כל האיזון, הוצאות הממשלה - ואני אראה לכם בעצם, שאנחנו לא כל כך יורדים, לא בחינוך ולא בבריאות – ירדו. במקום 43% מהתוצר, הן יהפכו ל-29% והחוב הלאומי, שהיום הוא 103%, ירד ל-21%, כאשר אין היום אף מדינה בעולם המערבי, שיש לה חוב לאומי כזה נמוך וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להאיץ במשך עשרים השנה האלה. והשאלה היא במה נעשה, במה נתמקד, מה אנחנו יכולים לעשות, כדי להאיץ את המשק הישראלי, שהוא נמצא במצב של עודף כושר יצור, של פוטנציאל שלא מתממש?

 

ואני רוצה להתחיל רגע, אנחנו בדקנו מה הן האפשרויות? מה ניתן לעשות?  ואחד הדברים שאני אגיד בהתחלה, זה בעצם שאנחנו צריכים מעט אנשים שיעבדו בענפי ייצור וזה יהיה, כנראה, בעיקר בתחומים של הטכנולוגיה המתקדמת, אבל רוב האנשים יעבדו במסחר ובשירותים, והם בעצם יעלו את רמת החיים. זה, בעצם, לאחר המהפכה התעשייתית. אתם צריכים רק קבוצה יחסית קטנה שתיתן את הייצוא, תביא את הדולרים, כך שלכל האחרים, שיעבדו במסחר ושירותים ויעלו  את רמת החיים, יהיה מספיק מטבע חוץ לקנות את כל הצריכה הפרטית שלהם, את ההשקעות שלהם, את חומרי הגלם. ובעצם, כל המערכת משתנה, כמו שהיא השתנתה מאז המהפכה התעשייתית – כאשר פעם עבדו בחקלאות 90%, והיום עובדים 2% בחקלאות.  מה שיקרה, אתם תראו, שבעצם, מה שאנחנו אומרים, רוב האנשים שיעבדו פה הם בעצם  ברמת החיים, זה רמה של שירותים, של מסחר. אבל בכדי שזה יתקיים, אתה מוכרח את אותו בסיס, את אותו עוגן, שהוא זה שיביא לך, בעצם, במעט מוצרים את מטבע החוץ, שבאמצעותו תקנה את רוב המוצרים.

 

אם אנחנו מסתכלים על מנועי הצמיחה שדיברנו עליהם, אז אם אתם מסתכלים היום, ענפי החקלאות היו מנוע הצמיחה של שנות ה-50', שבלעדיו כנראה מדינת ישראל לא הייתה מסוגלת לעבור את המשבר של שנות ה-50'. תעשיית היהלומים, הטקסטיל וההלבשה - של שנות ה-60',  הפלסטיק וציוד ההשקיה - של שנות ה-60' ואני חושב, משנות ה-70', מאז האמברגו של הצרפתים, בעצם זו התעשייה הביטחונית, שהיא שנתנה בעצם את הבסיס לכל הטכנולוגיה המתקדמת של מדינת ישראל.

 

אם אתם מסתכלים היום על מנועי הצמיחה העכשוויים, אז אתם מוצאים שוב פעם את התעשייה הביטחונית, אתם מוצאים את תעשיית האלקטרוניקה והתקשורת והאינטרנט וכל  מה שקשור אליה, שזה שילוב של צבאי ואזרחי. התעשייה הכימית ותעשיית התרופות, תעשיית התוכנה ותעשיית חברות ההזנק או ה-start-up, שבעצם הוא מוכר את הרעיון. הוא לא מוכר כלום, הוא מוכר את הרעיון וזה יכול להגיע לסדר גודל, ואני אראה לכם, של למעלה מ-10 מיליארד דולר.

 

אם אנחנו מדברים על מנועי צמיחה לעשרים השנים הבאות, אז זה כמובן נשארו כל מנועי הצמיחה העכשוויים: אנחנו מדברים על השקעות בתשתית כמנוע צמיחה זמני, שהטענה שלנו, שאם לא נפעיל אותו, לא נוכל ללכת הלאה. אנחנו מדברים על תעשיית הביוטכנולוגיה, תעשיות של שירותים חדשים, שידבר עליהם שלומי פוגל, שבכל דבר. יש דברים, שאתה לא יודע אותם היום, ואם נלך לתוואי של שלום, או התקדמות בתהליך המדיני, גם התיירות יכולה להשתנות וגם אותו גשר יבשתי, שאני חושב ששר האוצר מדבר עליו, אני חושב שיכול לקבל שינוי ותפנית מאוד גדולים.

 

הדבר שבעצם דחף את המשק הישראלי והיה בעצם הקטליזאטור המרכזי של כל תעשיית הטכנולוגיה, של כל הידע, של כל בסיס הידע - היה הייצוא הביטחוני או הייצור הביטחוני. מה שקורה לו, כיוון שזה תפס כל כך טוב, המשקל שלו הולך ויורד ובשנים האחרונות, הוא מהווה משקל של פחות מ-15% מסך כל הייצוא של הטכנולוגיה. זאת אומרת, היום אי אפשר להעמיס כך שהסקטור הביטחוני יהיה הסקטור היחיד, שהוא ידחוף הלאה את הטכנולוגיה. הוא עשה את ההתחלה, הוא גדל, אבל החלק שלו היום, מסך כל ענפי הטכנולוגיה, הוא הולך ויורד. אם הוא היה 30% וכמה בתחילת שנות ה-90', היום הוא בעצם ירד לקרוב ל-13% והוא ילך וירד יותר. אלא שבעצם, ענפי הטכנולוגיה יתפתחו בקצב יותר מהיר, ממה שענף הייצוא הביטחוני.

 

למה זה חשוב כל כך? כי בענף הייצוא הביטחוני, או ענף הביטחון, מדינת ישראל קבעה, שהמקום יהיה ישראל. זאת אומרת, הבסיס התשתיתי והטכנולוגי נבנה פה, כי בעצם ישראל היוותה את הבסיס.  כשאנחנו מדברים היום על העולם הטכנולוגי האזרחי, אין מי שמכתיב לה שזה חייב להיות פה ופתאום משתנים כללי המשחק ובעצם  הוא יכול להיות פה, הוא יכול להיות במקום אחר. מה שבעצם מוכתב למערכת הביטחונית - שאם אתה רוצה לייצא, אתה פה - לא הולך בצ'ק פוינט, זה לא הולך  בשום חברה אחרת. אתה לא יכול להכתיב ואז אתה צריך ליצור פה תנאים כאלה, בעצם, שאותה טכנולוגיה תראה בישראל את הבסיס, כמו שהתעשייה הביטחונית רואה בישראל את הבסיס.  ואז השאלה איך אנחנו עושים את זה, ואני אתייחס לזה בהמשך.

 

בשביל לעשות את זה, אתה צריך בעצם, שישראל תהיה תחרותית בכל התנאים ושהיא תתחרה מול כל מקום אחר בעולם, כי אחרת ילכו ממך. אתה מוכרח רמת השכלה ואני אתייחס לזה בהמשך, שונה לגמרי ממה שיש היום ואתה מוכרח תשתית מודרנית, תשתית פיזית מודרנית. בלי זה אתה לא יכול לדבר על תעשיית טכנולוגיה, על היי-טק, כשאתה חי בפיגור כל כך גדול בתשתיות פיזיות שמדברים עליהן - פיגור של 30 שנה לפחות מהעולם המערבי, שבו אנחנו מתחרים.

 

זאת אומרת, אם לא נספק את הדברים האלה, הם לא יהיו פה וזה שונה לגמרי מהמצב, שכל זמן שהתעשייה הביטחונית הייתה המוביל העיקרי, היו חייבים להיות פה. כן אוהב את זה, לא אוהב את זה ואמרתי לכם, שאם לא יהיו השקעות בתשתית,שאנחנו מסתכלים עליה כמנוע ההתחלתי, אתה לא יכול להניע את התהליך הזה - ולא הצליחו לעשות את זה - בלי שאתה תדחוף היום השקעות בתשתית בסדר גודל של 50 מיליארד שקל, שאתה יכול להתחיל מחר בבוקר. וזה כולל כבישים ומחלפים, רכבות חשמליות, התפלת מי ים, תחנות כוח חשמליות וגם בניה למגורים, שלא בונים היום, ואתה יודע שיצטרכו יום אחד. אתה יודע שיצטרכו יותר מ-28,000 יחידות דיור לשנה וכולם יודעים את זה ואם יש זמן לבנות את זה - זה היום, לא ברגע שיהיה בום. ואפשר לעשות את זה, ובכלל לא דרך הגירעון בתקציב. אפשר לעשות את זה במה שאנחנו קוראים בשיטת ה-PFI,  שזה חוץ תקציבי, בה בעצם עושים את זה גורמים חיצוניים והממשלה רק שוכרת את אותם דברים. ההתפלה עצמה היא כמעט  PFI.  אפשר לשאול האם כביש חוצה ישראל הוא פרויקט באמת של  BOT, כי הצרכן משלם, אבל כל פרויקט  של BOT שהצרכן לא משלם אותו לממשלה,  הוא  PFI. ובדרך הזאת אפשר לעשות את זה.

 

כשאנחנו מסתכלים, אם אנחנו דוחפים כך את המשק, אז מה שאתם מקבלים, שבכדי ללכת - ואני הולך אגרסיבי בתוואי המואץ,  כי זו הפואנטה שאני רוצה להראות - אתם רואים, שבעצם אנחנו צריכים להגיע לסך הכל ייצוא של 190 וכמה, שכולו זה 6.7% שיעור גידול שנתי בייצוא, שמתוכו, לקחנו את ענפי הטכנולוגיה ויש לכם את החמישה הראשונים, שיעור הגידול גם בתוואי המואץ הזה הוא בקושי 10%, פחות מ-10%. ולקחנו את ה-10% האלה, כי זה בעצם שומר על חלקה של ישראל. כי אם אתם מסתכלים על הענפים האלה ואתם מסתכלים על התחזיות העולמיות לגבי הענפים האלה, זהו קצב הצמיחה העולמי, הצפוי באותם ענפים. ואמרנו - אנחנו לא רוצים יותר, אנחנו רוצים את ה-fare share שלנו שיישאר, זה הכל, לא יותר,  אבל לפחות בואו לא נאבד גובה, נישאר באותו גובה. זה הרבה פחות אמביציוזי. כשאתה אומר - אני רוצה להגדיל את השם שלי,  אנחנו אומרים - לא, בוא נישאר כך. ואנחנו דיברנו על כל הענפים האחרים, בהם אנחנו מאבדים את היתרון היחסי, ועל צמיחה מאוד-מאוד נמוכה בייצוא - של 3.5%. כך שסך הכל, אנחנו מדברים על צמיחה של 6.7% בייצוא. אבל אם אתה צומח בכזאת צורה אתה אומר, שבעצם אתה תהיה מסוגל לספק תעסוקה ללמעלה מ-4 מיליון איש לעומת 2.4 היום, כאשר ענפי הטכנולוגיה כולם ייקחו רק 11% מהמועסקים, את אותו אחוז שהם לוקחים היום. כי מה שקורה בענפי הטכנולוגיה, הוא שפריון העבודה שם הוא הגבוה ביותר כי ההון המושקע הוא הגבוה ביותר - בעצם אתה יכול להגדיל את הייצור ואת הייצוא, בלי להגדיל באותה פרופורציה את מספר העובדים. ומי שייקח את רוב המועסקים, יהיו אותם הענפים האחרים, שרובם המכריע זה מסחר ושירותים.

 

את המגזר העסקי עצרנו כמעט לגמרי - הוא גדל בפחות מאחוז לשנה. ואז אתה מגיע בעצם למערכת, שאתה מראה איך שהיא מתכנסת, שיש תעסוקה לכולם, שיש איזון במאזן תשלומים ושיש לך בנקודה הזאת עליה ברמת החיים, בתוצר של 42,000 דולר לנפש.

 

יש בעיה אחת שבה היינו ואני חושב, שצריך לחדד אותה וזה כל הנושא של השכלה במדעים מדויקים.

 

אנחנו מסתכלים היום ולקחנו את ההתנהגות בעבר ואנחנו מקווים, שענפי הטכנולוגיה היום לוקחים מה שאנחנו קראנו בוגרים במדעים מדויקים והנדסה. 32% מסך כל המועסקים הם בוגרים במדעים המדויקים. הסתכלנו על הטרנד בשנים האחרונות, ואם אתה הולך להתפתח בקצב הזה,  תצטרך לעבור מ-32% ל-44%, שאני לא חושב שזה מספיק - היינו מאוד זהירים - אני חושב שזה כנראה צריך להיות יותר מזה.

 

בכל הענפים האחרים, לקחנו את אותו אחוז שנמצא היום, אם יישארו ככה לאורך זמן, לא צריך אחוז גבוה יותר של בוגרי המדעים המדויקים. אבל סך הכל קיבלנו, שאז הביקוש, בכדי לעמוד בתוואי הזה, צריך לעלות ל-450 אלף בוגרים במדעים מדויקים -בוגרים, מסטרנטים, דוקטורנטים, כל מה שאתם רוצים, אבל בוגר ומעלה. אם אתה מסתכל על מדינת ישראל, לקחנו, עשינו תחזית, יש לנו מודל דמוגראפי, בו ניסינו לעשות תחזית כמה אנשים ייצאו במערכת הזאת וקשרנו אותו לעליה ברמת החיים.  וקיבלנו, שאם השנה, ב-2004, קרוב ל-9,000 איש, שהם 8% מגילאי 25,  גומרים תואר ראשון במדעים מדויקים, אז אם באמת תהיה את העלייה הזאת ברמת החיים בעשרים שנים הבאות, נוכל להגיע לכך, שב-2025,  17.5 אלף איש יגמרו והם יהוו 12.5% מכלל האוכלוסייה. וזה תלוי בתנאים הכלכליים. זאת אומרת, אם לא תצמח ורמת החיים לא תעלה, לא תקבל את שיעור הבוגרים הזה. אם לא תקבל את שיעור הבוגרים הזה, לא תוכל בעצם ליצור את מה שאתה רוצה ליצור ואז יהיה לך את הסטופ - סך הכל תקבל 412 אלף איש בגיל העבודה, שזה פחות או יותר - והמודל הוא לא מספיק מדויק - הוא פחות או יותר מתאים לנו לביקושים.

זאת אומרת, לקחנו מצד ההיצע כמה אנחנו יכולים לספק, זה פחות או יותר מתאים לביקושים - חסר 40 או 30 אלף. אנחנו לא יודעים ברזולוציה כזאת לראות אם זה נכון או לא, אבל אתה נמצא בסביבה שבעצם, שתוכל לספק, אבל זה אחד תלוי בשני.

 

עכשיו, אם אתה הולך בכל המודל הזה, כל המערכת הזאת נסגרת, כך שבעצם אתה מצליח להגיע לכך שאין גירעון בתקציב, שהכנסות המדינה יורדות מ-40% - יורדות ל-33% מהתוצר - החוב הממשלתי יורד, זה בתוואי השמירה יחסי. אני אתן לכם את התוואי השני, התוואי המואץ:  החוב הממשלתי יורד ל-21% תוצר ואתה נמצא במצב, שיש לנו עודפים והורדנו את שיעור המע"מ מ-17% ל-11%, הורדנו את שיעור מס ההכנסה מ-30% ל-24%. זאת אומרת, הצלחנו להוריד את כל המערכות האלה ועדיין יש לך עודף תקציבי, כיוון שאתה צומח במקצבים כאלה. ולכן, הטענה המרכזית שלנו היא, שאם תדחוף קדימה את המשק, אין לך בעיה של תקציב מדינה לזמן ארוך ובתקציב המדינה אותו לקחנו אנחנו שומרים, למשל, על החינוך, שזה אותם 6% מהתוצר. אנחנו מגדילים את  החינוך,  שומרים עליו על אותו פער של  התוצר. את הבריאות באותו הקצב - 9% הבריאות מתוך התוצר.

 

הדבר היחיד שקיבענו, זה תקציב הביטחון, אותו קיבענו על 35 מיליארד שקל לתקופה של עשרים השנים הבאות, כשאני חושב, שמערכת הביטחון הייתה מסכימה אם היו סוגרים איתה דיל  היום על 35 מיליארד שקל ריאלית קבוע. ולכן, אנחנו רואים שאין בעיה. אין גם נתק. אם אתה באמת דוחף את המשק, אין בעיה לעשות היום פרויקטים ב-PFI, כי זה לא עושה לך את הגירעון היום ויש לך מאיפה לממן אותו מחר.

 

ולסיום, אני לא יכול שלא לדבר טיפה על המצב הביטחוני, או המצב המדיני.

 

אנחנו הנחנו את כל המערכת הזאת ללא התקדמות מהותית בתהליך המדיני. זאת אומרת, שמה שיקרה - לא יהיה טרור, התוכניות של הממשלה ייושמו, יהיה איזשהו סטטוס קוו. ואם יהיה סטטוס קוו כזה - אנחנו מסתכלים, הסתכלנו בשנים האחרונות, על מה שאנחנו קראנו מדד לעוצמת הטרור - ואנחנו מניחים, שעוצמת הטרור תרד בחזרה לרמה שהייתה בשנות ה-90'. זה כל מה שאנחנו רוצים. ואז, אם תצליח לייצב את זה בצורה הזאת, תוכל לדבר על 4.5% צמיחה לנפש, שזה 6% צמיחה כוללת. תזכרו - האוכלוסייה תגדל, פחות או יותר, ב-1.5% לשנה ועוד 4.5% היום, זה 6% צמיחה ממוצעים בשנה. אם אתה הולך על תהליך מדיני, ובוא נניח שיהיה שינוי חיובי לקראת הסדר, שתהיה נורמליזציה, אז אני חושב שכל המערכת, אם אנחנו שופטים אותה היום, היא שיפוט מאוד מאוד קונסרבטיבי. כל הנושא של התיירות, שאנחנו התייחסנו אליו, אני אראה רגע את השקף האחרון, כל הנושא של התיירות מקבל תפנית, לפחות קפיצת המדרגה הגדולה, אם אנחנו הולכים פה לתהליך של הסדר מדיני. גם כניסת חברות, גם רמת השקעות בענפים מסורתיים, לא בענפי ההייטק - בענפי ההייטק זה לא חשוב אם יש או אין הסדר מדיני.

 

בנוסף, הירידה בסיכון הפוליטי תוריד את הריבית. זאת אומרת, אם זה יקרה, נוכל להגדיל את הצמיחה השנתית לכל הפחות באחוז אחד, כלומר, במקום 4.5% - 5.5% לנפש, או במקום 6% צמיחה במשק - 7% צמיחה. בסך הכל אחוז אחד, אבל על פני עשרים שנה, זה בדיוק מה ששם אותנו על המודל האירי. זה בדיוק המודל האירי. בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע, אם יהיה תהליך מדיני וננצל אותו רק באחוז בשנה, נוכל להגיע למקום עשירי בעולם. דרך אגב, אני חושב, שזה היה פעם החזון של נתניהו, שאמר לפני חצי שנה שכלכלת ישראל יכולה להגיע למקום עשירי ואני חושב, שניתן לעשות את זה. אבל פה אנחנו צריכים גם את התהליך המדיני. בלי התהליך המדיני, אולי נוכל להגיע למקום 16.

 

אני חושב שהסתכלנו במשך כל התקופה הזאת על המודל האירי ובדקנו אותו – האם הוא טוב או לא טוב. בסוף, כל מה שנשאר לי להגיד על המודל האירי זה את הדבר הזה: שאני חושב, שאם האירים יכלו לעשות את זה, גם אנחנו יכולים לעשות את זה. סך הכל, מי שהצליח להפוך רועה כבשים לתלמיד חכם, אנחנו עשינו את זה 1900 שנה לפני האירים. זה כל, בוא נגיד ככה, מה שאני הצלחתי ללמוד מהמודל האירי וכל השאר, אני חושב שזה לא כל כך קשה. תודה רבה.

 

 

 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד