כניסה לחברים רשומים



ד"ר שמשון שושני - יחסי ישראל תפוצות: אפשר גם להצליח, פרויקט תגלית כמודל

במושב הראשון, היום אחר הצהריים, דיברו על התבוללות, דיברו על נישואי תערובת, דיברו על אנטישמיות, דיברו על המצב החמור שלנו בתפוצות ויש יהודים טובים, גם בתפוצות, שהעניין הזה הדאיג אותם מאוד. אבל השאלה המרכזית היא, איך לוקחים את דו"חות הוועדות השונות, את הדיבורים השונים, שנשמעו כאן היום אחר הצהריים, והופכים את כל החזונות האלו, את כל ההמלצות האלו, את כל הכוונות הטובות האלו, איך מתרגמים אותם למדיניות מעשית ובעיקר - איך מיישמים את הדברים בשפת המעשה?

 

פרוייקט birthright ישראל התחיל בדיוק לפני חמש שנים. המושג  birthright ישראל הוא תרגום אנגלי של המושג בכורה באנגלית. בכל מקום שמוזכר birthright, בתנ"ך או בכתובים, הוא קשור במושג בכורה. לא היינו יכולים, תיכף אני אומר, יעקב גנב לעשיו את ה- birthright שלו, את הזכות למולדת שלו. פרויקט  birthright ישראל הוא הזכות המולדת של כל יהודי לבוא ולבקר בישראל. איך התרגום המעשי היה מיד אני אפרט. לא היינו יכולים לתרגם את המושג בכורה לעברית, כי ההגייה שלו של הביטוי בכורה לצפון אמריקאים ולדרום אמריקאים מאוד קשה ולכן נתנו שם בעברית שאינו מגביל - תגלית.

 

הפרויקט נולד בחזונם של שני פילנטרופים יהודים, תורמים גדולים למדינת ישראל - אחד מהם, צ'רלס ברונפמן, תורם בעל מסורת משפחתית - שכל מה שנאמר כאן במושב הראשון הדאיג אותם מאוד. והתוצאה שעליה הם חשבו, שביקור בישראל של צעירים יהודים יכול לשנות את המציאות. הוא יכול לשנות את המציאות, אם הביקור הזה לא יהיה סתם ביקור לשם כיף, אלא ביקור חינוכי, שיעסוק במושגים שעלו אצל הרב דרוקמן ואצל האחרים - חיליק לקט (יחיאל לקט), אהרון ידלין ואחרים, שדיברו במושבים הקודמים - שמתבססים בעצם על שלושה מושגים: על המושג של כלל ישראל ואהבת ישראל, כלומר, אחדות העם היהודי, עם ישראל, מדינת ישראל, חשיבותה ומרכזיותה של מדינת ישראל לעם היהודי ותורת ישראל עם כל הפרשנויות שנשמעו כאן במושב הראשון - פרשנויות רב תרבותיות, פרשנויות פלורליסטיות ובלי להיכנס ולהידבק בפרשנות מסוימת.

 

הפרויקט שם לו בעצם מספר יעדים וניסה להשיג מספר יעדים, שהם גם מספר שאלות, איך מביאים לארץ מאה אלף צעירים יהודים בחמש שנים? איך גורמים לכך, שקהילות יהודיות יראו בביקור בארץ יעד וחובה על כל צעיר יהודי המתחנך מחוץ לישראל? איך גורמים לכך, שישראלים שנולדו בארץ ואין להם מושג על יהדות התפוצות יהיו בקשר מסוים עם יהדות התפוצות? כי הצעירים שלנו בארץ, ברובם, אינם מכירים את התפוצות ואינם מתחנכים להכרת התפוצות. איך גורמים לזה שסיור חינוכי של מספר ימים, שתיכף אני אדגיש אותם, עשרה ימים, יהפוך למשהו משמעותי שמשאיר איזושהי חוויה, גם ריגושית, ואיזשהו ידע במישור האינטלקטואלי, איזשהו מטען, שאתו חוזרים צעירים יהודים לארצות מוצאם ורוצים להמשיך באיזושהי פעילות או נגיעה יהודית? ואולי נקודה אחרונה, איזה המשך, איזה פעילויות המשך עושים לאותם צעירים?

נבנתה תכנית והתכנית אמרה כך: אנחנו נעמיד לרשות הצעירים היהודים, קודם כל נבחר גיל - גיל 18 עד 26, גיל שהיה מוזנח בעולם היהודי, שהעולם היהודי היה מנוכר לו. מי שלא למד בחינוך יהודי - בבית ספר יהודי, או באיזה בית ספר של יום א', או כל פעילות אחרת, או מי שסיים את פעילותו "היהודית" בגיל בית הספר היסודי - העולם היהודי לא התעניין בו. העולם היהודי התנכר לו באותו גיל, שהוא הגיל המשמעותי ביותר - הגיל שבו מחליטים היכן חיים, היכן לומדים, עם מי מתחתנים, מה עושים בהמשך החיים. הגיל הזה לא טופל בעולם היהודי ואחת הסיבות להצלחתו הגדולה של הפרויקט היא ההתמקדות בגיל הנכון, המוזנח והמנוכר בעולם היהודי, והוא גם הגיל המשמעותי ביותר. לגיל היתה חשיבות גדולה מאוד גם בהצלחתו של הפרויקט. כשכל הצעירים - האינתיפאדה החלה ב-1 בספטמבר 2000 - כשצעירים יהודים בגיל בית הספר התיכון הפסיקו להגיע לישראל, פרויקט תגלית המשיך והמשיך בעיקר עם הגילאים היותר מבוגרים, עם הלומדים לתואר השני והשלישי, שהגיעו לישראל בשנות האינתיפאדה הקשות.

הפרויקט היה בנוי במבנה מסוים, וזו הסיבה השניה להצלחתו. קודם כל, היתה שותפות בין ממשלת ישראל, פילנטרופים יהודים, סוכנות יהודית, קרן היסוד ושאר הקהילות היהודיות בעולם. הדרישה של הפילנטרופים היתה להעמדת מאה מיליון דולר. כל אחד הסכים להתחייב לא למאה מיליון דולר כדי להביא כ-130 אלף צעירים יהודים בחמש שנים, אלא כל אחד מהשותפים - הקהילות היהודיות, הממשלה והפילנטרופים - התחייב להעמיד כ-70 מיליון דולר, בסך הכל 210 מיליון דולר, כדי להביא כ-100 אלף צעירים יהודים, בחמש שנים, לישראל.

הזכות להשתתף בפרויקט ניתנה לכל אחד שהוגדר כיהודי - בלי לחפש בציציות - שהגדיר את עצמו כיהודי והיה בגילאים הרלוונטיים. הפרויקט היה חינם אין כסף, מתנת העם היהודי בדור הזה לצעירים היהודים בדור הבא. המלחמה האם הפרויקט יהיה חינם או לא חינם נמשכת עד היום. ואני מוכרח לומר, שלמרות שהפרויקט היה חינם, והוא הנו בגדר מתנה, לא ראינו תורים של צעירים יהודים עומדים כדי לבקר בישראל. וודאי שלא בתקופת האינתיפאדה, לא לפניה ולא אחריה. ישראל איננה אטרקציה לצעירים יהודים. לפני הפרויקט הזה הגיעו כ-1,500 צעירים יהודים לארץ. הפרויקט הזה הביא בשנת 2004 20 אלף צעירים. אין תור לביקור בישראל חינם, יש העדפה לנסיעה בתקופות החופשות באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה לאקפולקו או לכל מקום אחר, כמו לחופשות סקי. צעירים מוכנים להוציא מכספם לביקור במקומות אחרים, ולא לבקר בישראל. ההתנכרות למדינת ישראל ולכל דבר שהוא קשור ביהדות היא רצינית, ואת זה שמענו במושב הראשון.

 

בשיטות מאוד אגרסיביות של שיווק, הצליח הפרויקט הזה לשווק את עצמו בקרב צעירים יהודים, כשמטרתו היא להגיע למה שאנחנו קוראים באנגלית non committed, non affiliated - לאלו שאינם מחויבים, שלא למדו בבית ספר יהודי, שאינם קשורים בעולם היהודי. מבחינה ארגונית, הצלחתו הגדולה של הפרויקט היא, שהוא הפעיל צוות מאוד מצומצם וקבע מדיניות, קבע סטנדרטים, תכנן ותקצב וערך מחקר הערכה ובקרה, שאחר כך אנחנו נקבל גם את תוצאותיו. הפרויקט, המטה הקטן הזה איננו מבצע, הוא פרסם מכרז, שאליו ניגשו חברות שונות, גם מוסדיות וגם גורמים מסחריים פרטיים, שעמדו בסטנדרטים גם הלוגיסטיים וגם החינוכיים שנקבעו. כתוצאה מזה, מערכות השיווק היו לא שגרתיות, מאוד מאוד שונות ממה שאנחנו מכירים בעולם היהודי.

 

אולי עוד נקודה אחת כדי להבליט את הצלחתו הגדולה של הפרויקט ואת ייחודו. הפרויקט הזה איננו מטיף, הוא איננו עוסק בהטפה. מי שאצלנו, מי שנחשב אצלנו כמארגן ועוסק בהטפה עף החוצה. הוא איננו מטיף לעליה, הוא איננו מטיף לאמונה דתית סקטוריאלית מסוימת. מה שהפרויקט הזה עושה, התוצאה הסופית של השפה הנכונה, שבה מדברים אל המשתתפים היא, ששמונה אחוז מהמשתתפים מגיעים בשנתיים הראשונות על חשבונם לביקור בישראל וחלק גדול מהצעירים שעלו בשלוש שנים אחרונות לארץ הם בוגרי תגלית.

 

אולי נקודה אחת לסיום. הפרויקט הזה נכנס לשנתו השישית. הוא הביא עד היום 70 אלף משתתפים. הוא לא הביא יותר משתתפים בגלל בעיות כספיות ואי עמידה בסיכומים. התורמים הגדולים, 14 מן התורמים הגדולים במדינת ישראל - שכל אחד מהם תרם מיליון דולר לשנה, סך הכל חמישה מיליון דולר כל אחד, שני המייסדים - ברונפמן ושטיינהרט - תרמו כל אחד עשרה מיליון דולר בחמש השנים האחרונות - עמדו בהתחייבותם המלאה ומעבר לכך, הם גם מפעילים תכניות מכספם לאלו שהם בוגרים וחוזרים לחו"ל. הקהילות היהודיות לא עמדו בהתחייבותם וממשלת ישראל, למרות הסכם חתום, בגלל מצב כלכלי גרוע, לא עמדה בהתחייבותה בשנתיים האחרונות, אבל היא חזרה כרגע והכירה, ראש הממשלה הכיר בחשיבותו של הפרויקט והשר שרנסקי ניהל מלחמת חורמה בממשלה על כך שהממשלה תמשיך בהשתתפותה. אם רוצים להבטיח את עתידו של העם היהודי - הוא בנוי על הדור הצעיר, על אלו שמקבלים מחר החלטות מה הם יעשו וניתן להביא אותם.

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד