כניסה לחברים רשומים



ח"כ בנימין אלון - ירדן כמדינת הלאום הפלסטינית - בסיס להסדר אזורי

אני מברך את הכנס בהחלטה שלו לייעד סשן לאופציה הירדנית.

דבר שפעם היה קונצנזוס בישראל, שאין מקום בין הירדן לים למדינה עצמאית נוספת, הפך להיות מן מוסכמה כאילו בלתי הפיכה, שכבר יש מדינה פלסטינית נוספת חוץ מזו שבירדן, שמעל 70% מאזרחיה רואים את עצמם פלסטינים ושהיסטורית, כידוע, היתה חלק מפלסטין שהובטחה בהצהרת בלפור כבית לאומי לעם היהודי. וגם בועידת סן רמו, עדיין בהחלטת האומות, זו היתה פלסטינה משתי גדות הירדן כש-74% או 76% הם מהעבר המזרחי ו-24% מהעבר המערבי. ורק אחר כך, עם קומה של הממלכה ההאשמית, זה נותק.

 

כשאני אומר ירדן היא פלסטין אינני מתכוון לפגוע בממלכה ההאשמית, שלדעתי זה נכס טקטי ואסטרטגי למדינת ישראל. אני חושב, שתמיד זה נתפס בצורה כזאת שלילית, דבר שבאמת הקשה עלי בפגישות שהיו לי עם גורמים בכירים בירדן, גם עם הנשיא חסן וגם עם שרים אחרים, צריך היה קודם כל לנפץ את התזה הבסיסית הזאת - שירדן היא פלסטין, הכוונה היא שצריך שערפאת, בזמנו, יחליף את חוסין או משהו כזה. לא זו הכוונה.

 

אני מאמין ששום תכנית שלום שמבוססת על מדינה פלסטינית עצמאית לא תצליח כאן באזור. זה לא טכנית שלא היה לנו פרטנר בדמותו של ערפאת, פרסונלית, זו בעיה מהותית. אין שום הגיון וגם אין שום רצון כנה מצד ישראל לתת למדינה הזאת מעמד של מדינה עצמאית, גם התכניות הכי שמאלניות לא רוצות שזו תהיה מדינה כמו מדינת ישראל בלי ארטילריה, בלי חיל אוויר, בלי סמכות לחתימות הסכמים מדיניים, אני לא מכיר הרבה חברות שיסכימו לקבל עצמאות אבל יגידו להם איזה סוג עצמאות אנחנו נותנים לכם. ואין שום ספק שאותם דברים שפוצצו בדיוני הקבע ימשיכו לפוצץ כל תכנית שלום שתבוסס על מדינה עצמאית בלי ראיה אזורית של הפתרון.

 

ואם נעבור לראיה האזורית, שיכולה להיות שמאלה וימינה, ראיה אזורית יכולה להגיד שיו"ש יסופחו לירדן, אז לפחות אני אבין, שיש לי שתי מדינות שיש ביניהן סכסוך טריטוריאלי וזה לא to be or not to be question עם עצם הקיום שלהן, כי לזו יש כלכלה ולזו יש מדינה ולזו יש מדינה ולזו יש כלכלה ויש איזושהי נקודת מחלוקת.  ולכן אני חושב, שעצם הדיון הזה, בזמן שזה כל כך לא פופולארי לדבר על משהו חוץ ממדינה פלסטינית של הרש"פ, זה כבר חשוב לאיזה כיוון שזה לא יהיה, שיפתח את הראש.

 

אני  מאמין בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל ומתוך הגישה הזאת אני גם מאמין ששום תכנית שלא תצא מנקודת זינוק כזאת, שום תכנית, שלא תבין את התנ"ך כבסיס הצידוק לקיומנו כאן לא תצליח. אפשר יהיה להצטעצע, היא לא תצלח. ואני חושב שזה אפשרי.

 

יש הגיון ויש חוקיות בסכסוכים אחרים. ההתייחסות אל הסכסוך שלנו כאילו זה סכסוך שונה בתכלית מכל סכסוך אחר מוסיפה מיתוסים, לא מוסיפה יכולת לתקן. אני בונה את התכנית שלי, לצערי לא התאפשר לי לחלק אותה, היא מופיעה באינטרנט, כל אחד יכול לראות אותה בערבית, בגרמנית, בצרפתית, באנגלית, אני אשתדל למצוא דרך גם לחלק אותה כאן בשלמותה, אני בונה אותה על שני מרכיבים.

במרכיב אחד טיפל שר החוץ. סילבן שלום העלה את זה ואני מעריך מאוד את אומץ לבו פה בכינוס הזה או לקראת הכינוס הזה, זה נושא הפליטים. והמרכיב השני זה הנושא באמת של הקישור הירדני ישראלי. אין לי ספק, שאם ניתן יהיה להגיע לשיחות אמיתיות עם הירדנים בגיבוי אמריקאי - כי ללא גיבוי משמעותי אמריקאי הם לא יתייחסו אלינו ברצינות הראויה ובצדק - אנחנו נוכל להגיע לרמה כזאת שיהיה, תהיה אטרקטיביות לירדן לקבל את הדבר הזה. נצטרך לשדרג ולסייע לירדן לשדרג את מעמדה הכלכלי. הפער הזה של התל"ג בינינו לבינם הוא בלתי אפשרי בכל צורה שהיא, הוא תמיד יגרור נהירה לכאן ומתחים שלא יפתרו.

אני אישית, אם זה היה תלוי בי, הייתי אומר בכלל, שכל מדינה ערבית במרחב, שתסייע לנו בתכנית שלום אמיתית שבמרכזה גם פתרון ושיקום מחנות הפליטים ופירוק תשתיות הטרור האלו - שכל עוד הן קיימות הן מנציחות את זכות השיבה בשטח ובלבבות של האנשים שמגדלים שם ארבעה דורות ושום הצהרה לא של ח"כ ולא של הנשיא בוש לא תעמוד מול הדינמיקה הזאת -  אני חושב שאנחנו גם נצטרך לתת את חלקנו לפתרון של דבר כזה, אני אישית חושב שנצטרך להציע ויתור על סיוע החוץ שלנו ולהעביר אותו לכל מדינה ערבית, שתסייע בפתרון הבעיות האמיתיות של מה שנקרא הסדר הקבע של הפליטים, ושל ההגדרה העצמית, שלא מן הראוי להתחמק מהם.

אפשר להתחיל במודל של מחנה אחד, להראות שזה כדאי. גם התכניות של השמאל מתייחסות לאופציות שונות, מה לעשות עם הפליטים ואני לא ארחיב בזה כאן, אחרי שבאמת יצאה היוזמה ממשרד החוץ והגיע הזמן, שנוביל את זה ולא שוב נגיד כמו שפוליטיקאים גם מימין וגם משמאל אמרו: זאת לא בעיה שלנו, ובסוף בעיית הפליטים הפכה לבעית המדינה ובעית המדינה הפלסטינית מאיימת על כל האזור ואנחנו איבדנו שליטה בנושא הזה.

 

ערבים שחיים ביו"ש, עד שנת 88' היו אזרחי פלסטין, היה להם פספורט ירדני. אני חושב, שהדבר צריך להיות הפיך, אני חושב שהם צריכים לקבל את המעמד האישי הזה ואנחנו באיזושהי פדרציה, כל פדרציה, איזשהו סידור ותיאום עם ירדן, נדאג לביטחון בין הירדן לים, כשהעניינים האזרחיים של אותם אזרחים יהיו בזיקה ישירה לירדן. כשיש מדינה פלסטינית, הממלכה ההאשמית של פלסטין או איך שנקרא לה, יש מדינת עוגן. כמו שמנסים בשמאל לשכנע אותנו שכשתהיה מדינה פלסטינית לא תהיה לנו בעית זכות שיבה כי הם יצטרכו להגיע לשם, דבר שהוא חסר הגיון, שמיליון פליטים יתרכזו בין קלקיליה לטול כרם ובמרחב של השרון והשומרון יהיו שינויים דמוגרפיים חסרי כל הגיון.

 

אני אומר - את אותו הגיון תיישמו, רק תיקחו את קו הירדן כקו טבעי. שם תהיה מדינת העוגן. זאת לא אומרת שכולם צריכים לעבור לשם פיסית. זאת אומרת שזו צריכה להיות מדינה אמיתית שנותנת תחושת זהות לאומית לכל אזרח פלסטיני ירדני. הוא יכול להמשיך לחיות במקום אשר יחיה, גם ברמאללה וגם במקומות אחרים והוא יכול להיות שייך לדבר הזה.

 

אני, בכל אופן, בגלל יריעת הזמן הקצרה ממליץ לכולם לעשות את זה בצורה הטכנית הפשוטה, מי שבאמת מתעניין,

עוזי       סליחה, ח"כ אלון,

אלון       רק שניה.

עוזי       לא, לא, אני רוצה לומר לך,

אלון       עוזי, אתה גוזל,

עוזי       שהתכנית שאתה,

אלון       את הזמן. שניה.

עוזי       לא. אני נותן לך זמן.

אלון       נו.

עוזי       ואני רוצה להגיד דבר יותר מזה: בהתחלה אנחנו לא רצינו, שיחולקו פה ניירות, שיש בהם עמדות פוליטיות אבל מאחר והסכר הזה נפרץ אתה מוזמן בהחלט להביא את הדברים לחלוקה.

אלון       כן. הזמנה מאוחרת. כשביקשתי היתה לי יכולת להביא, אז לכן אני במלה אחת אומר מי שמתעניין יכול להסתכל www.therightroadtopeace.com. יקרא את זה בכל שפה שהוא ירצה. אני חושב שאני מתייחס שם גם לאספקטים כלכליים, גם לאספקטים אחרים של סכסוך, אני מאמין ומקווה, שהמציאות, ללא יותר מדי ייסורים, תוביל אותנו לכיוון הנכון, לכיוון היציב של האופציה הירדנית ולחיסול הכיוון השלילי הזה של מדינה פלסטינית נוספת בין ירדן לים שלעולם לא תיכון.

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד