כניסה לחברים רשומים



האלוף מיל. אילן בירן

 


אטלס למפות דרכים ולחלופות בתהליך ההסדרים הישראלי-ערבי
 

 

מדינת ישראל עומדת בצומת דרכים המורכב מהמצב המדיני חברתי הדמוקרטי, אכיפת החוק ועוד, המחייבות החלטות מעשיות והרות גורל. נוהגים לעצב הסדרים על מפות דרכים, על ציר זמן. גם שנת 2005 הייתה אמורה הייתה להיות שנה כזו. 

כל אחד מכוון לשיטתו את דרכו בהתבסס על זו האמריקאית וזו של הקוורטט. 

התפנית המהותית היא ההכרה של רוב הציבור בצורך בתוכנית. ב 1995 רה"מ יצחק רבין ז"ל, אישר את תחילת בניית הגדר בין טול כרם לקלקיליה,וזאת בניגוד לדעה הרווחת. 10 שנים לאחר מכן הגדר הוטמעה כשמתנגדי הגדר הגדולים ביותר הפכו לתומכיה ובוניה. 

כשלון הסכמי אוסלו, ושיחות קמפ-דיוויד מול המלחמה בטרור ומימוש תוכנית ההתנתקות עצבו תודעה משותפת בקרב רוב אזרחי ישראל. 

הבחירות בישראל במרץ הקרוב וברשות הפלסטינאית ב 25 לינואר יחזירו אותנו באביב הקרוב אל הצורך להכריע. 

המרכיבים העיקריים של הקונסנזוס: 

·         2 מדינות: מדינה פלסטינאית מול מדינת ישראל.  

·         גבולות 67'  ללא מימוש זכות שיבה,ובניגוד למה שנאמר כאן אתמול - פשרה בירושלים.  

·         חתירה למו"מ עם הממשלה הפלסטינאית הנבחרת, בהנחה שזו תהיה ממשלה שתחפוץ במלחמה בטרור. אם זו לא תהווה פרטנר – הפרדה מלאה וחד צדדית. בכל דרך יש לחתור לתיאום עם ארה"ב ואירופה. 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד