כניסה לחברים רשומים



רא"ל (מיל.) משה יעלון, הרמטכ"ל לשעבר

 


גבולות בני הגנה לישראל 


 גבולות 67 אינם ברי הגנה ופוגעים באסטרטגיה הישראלית ויש לגשר על פערים ביטחוניים אלו – חובה למצב גבולות ברי הגנה למדינת ישראל. 

מדינת ישראל חייבת לשלוט בנשק שייכנס לרשות הפלסטינאית, ולהוות גורם מרתיע מול האיומים השונים, שיגברו ככל ששטח המדינה יקטן. ככל ששטח זה יקטן כך גם תקטן יכולת הספיגה. 

שאלת הגבולות בני ההגנה למדינת ישראל, מבחינה ביטחונית-צבאית עמדה לנגד עיני ההנהגה מיד אחרי מלחמת ששת הימים. ההנהגה ראתה בגבולות שקדמו למלחמה סכנה למדינה כמדינה יהודית עצמאית וככאלה שקשה להגן עליהם. לכן, לא סופחו השטחים, אך נדרש שהחלטות האו"ם העתידיות יחייבו גבולות בטוחים ומוכרים. בהחלטה 242 מ- 1967 נשמר עקרון זה, המכיר בגבולות שקדמו למלחמת ששת הימים כמפתים לתקיפה ע"י אויביה. מאז, לאור הניסיון להגיע להסכם עם שכנותיה של ישראל, חזרה ועלתה שאלת הגבולות אל מול יכולתם להתמודד עם האיומים הקרקעיים - התת קונבנציונאליים - ואל מול האיום מנשקים להשמדה המונית – על קונבנציונאליים. ליבת מצבנו הביטחוני צריכה לצאת מנקודת אי ההכרה בזכותנו להתקיים פה. סוגיה זו תלווה אותנו עוד שנים רבות, גם אם היא תעבור שינויים ע"י מנהיגים אזוריים, בהתאם לגחמותיהם ושאיפותיהם המדיניות. אי הנכונות להכיר בישראל במרחב המזרח תיכוני היא המקור לאלימות כלפינו משחר הציונות. כל עוד המצב לא ישתנה ישראל תהיה חשופה לאיומים.  

שטחים תמורת שלום הוכחה כתפיסה נכונה ביחס להסכם עם מצרים וירדן, אך טרם בנוגע למגעים עם הרשות. הרשות הפרה את ההסכמים ופתחה במלחמה בשנת 2000, מתוך התחמקות בהכרה במדינת ישראל בגבולות 1967. כל אלו חייבות לשמש נקודות אזהרה לגבי קביעת קו הגבול העתידי – בין אם בהסכם או באופן חד צדדי, ויש לקחת בחשבון שכל הסדר שכזה ייתכן שיופר ע"י התנהגות אלימה, איום שיקטן ככל שתגבר ההרתעה. ככל שטח המדינה יהיה קטן יותר כך ישראל תהיה מאוימת יותר ותיתפס כחלשה יותר. 

היציאה מעזה הכניסה את אשקלון ואת תחנת הכוח שליד זיקים לקו המטרות. כמו כן, מעבר לריכוזי אוכלוסיה, יש לקחת בחשבון מטרות אסטרטגיות נוספות כמו נתב"ג ואתרים ביטחוניים שנכנסו לטווח האיום. לכן, יש לשמור על המעברים ולפקח על הנשק שיכנס בעתיד לשטחי הרשות. ככל שקו הגבול יהיה רחוק יותר מריכוזי האוכלוסייה יהיה יותר זמן להיערך ולהתגונן מפני האיומים הנ"ל. ישראל צריכה להיערך לניסיונותיה של אל קעידה להתבסס במדינות האזור ולמנוע ככל הניתן את איומה על ישראל. 

בהקשר למלחמה קונבנציונאלית – גם אם איום זה פחת, אסור להניח שאיום זה עבר מן העולם. חזרה לגבולות 67' עלולה להחזיר את הגלגל אחורה, גם אל מול מדינות שחתומות איתנו על הסכמים. מי ערב למצבם העתידי של עיראק והרשות ביחס לישראל? מי יכול להבטיח שהן לא תהיינה עוינות לישראל? ככל ששטח המדינה יהיה גדול יותר, כך יכולתה של המדינה להתגונן ולספוג מתקפה בלתי קונבנציונאלית יהיה גדול יותר - על אחת כמה וכמה מול ניסיונותיה של אירן להשיג יכולת גרעינית. 

כיום קיימים מספר פתרונות לבעיות הנ"ל: 

  1. הסכם מדיני יציב עם ערובות ביטחוניות – אופציה שאינה מעשית.  
  2. הרתעה אמינה – דימוי הרתעתי בתחום הקונבנציונאלי והעל קונבנציונאלי. 

מעשית, כיום, אל מול האיום התת-קונבנציונאלי, היציאה החד צדדית מעזה פגעה בהרתעתה של מדינת ישראל. ניתן לשפר דימוי זה ע"י גביית מחיר גבוהה על כל תקיפה מן הצד השני. 

  1. דמוקרטיזציה – מניעה מראש וחינוך מקדים על מנת להימנע מלהגיע למצב זה – מדובר במסלול חשוב שאין לזנוח מחד, אך אין להסתמך עליו מאידך. 

גבולות 67' אינם ברי הגנה ופוגעים באסטרטגיה הישראלית ויש לגשר על פערים ביטחוניים אלה. 

הגבולות התודעתיים של העימות: 

לדיון הפנימי הישראלי חדרו מרכיבים פוסט ציוניים שערערו על הנרטיב הציוני וצדקתו. חלק מתוך תקוות שווא, חלק מתוך האשמה עצמית כחלופה לחוסר אונים או מתוך התחפרות בעמדות עבר מתוך שיקולים פוליטיים. בכדי לעמוד מול טרור ואלימות חשוב למצב את הגבולות התודעתיים, מבלי לבצר גבולות אלה נמשיך את קרב ההשהיה גם על גבולות אלה בעתיד.  

 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד