כניסה לחברים רשומים



רון פרושאור, מנכ"ל משרד החוץ

 

 

בדברי אנסה לגזור מהשינויים הקונספטואליים המתרחשים בעולם את ההשלכות הרלוונטיות למדיניות החוץ, ולתאר את האופן בו מתמודדת הדיפלומטיה עם המציאות הנוכחית.  

אנו נמצאים היום בעידן של שינוי מדיניות דרמטי ושינויי פרדיגמות שלא היו כמותם לפחות מאז הקמתה של ישראל. אם בשנות ה-80 וה-90 דובר על עידן הגלובליזציה כמבטא את סוף ההיסטוריה, והדגש הושם על הכלכלה בעולם הגלובאלי, הרי שפיגועי ה-11 בספטמבר הביאו לגיבוש ההבנה שהגלובליזציה צופנת בקרבה איומים חדשים, א-סימטריים באופיים, שאינם מוגדרים כבעבר על ידי עימות בין מדינות. הצורך בהגנה בפני טרור הפך מאיום זניח לאחד הנושאים העומדים בראש סדר העדיפויות של הקהילה העולמית כולה. ארה"ב החליפה דיסקט, ושינתה את אסטרטגית הביטחון הלאומי שלה מהרתעה והכלה למניעה ויוזמה.  

קיים שינוי פרדיגמאטי נוסף במדיניות ארצות הברית: מהגישה הריאליסטית השואפת ליציבות ומאזן אינטרסים לגישה אידיאליסטית. במקום השאיפה לייצב את המציאות, שואפת המעצמה האמריקנית לעצב את המציאות על פי עקרונות הדמוקרטיה, הרפורמה והנשיאה באחריות. לשינויים אלה השלכות על כלל שחקני הזירה הבינלאומית: אירופה ומדינות ערב נאלצות למצוא איזון חדש בנטייתן להימנע מעימותים ומהכורח לעבוד יחד עם ארצות הברית על מנת לספק מענה בטחוני. באזורנו – מדינות ששנים רבות הצליחו לחמוק ממבטן של מדינות המערב, נאלצות היום לספק תשובות טובות יותר, הן לקהילייה הבינלאומית והן לאזרחיהן.  

התמורות בשטח ברורות. גם במדינות הבעייתיות, מתחילים עתה להישמע קולות הקוראים לרפורמה ולמודרניזציה. ההשלכות של שינויים אלה על הדיפלומטיה הישראלית הן אקוטיות, שהרי  הדבר ממקם אותנו במועדון מכובד של מדינות דמוקרטיות שנלחמות בטרור. משמעות הדבר מבחינתנו– מעבר ממגננה ליוזמה. לראשונה פעילות מושכלת שלנו משתמשת בלגיטימציה הבינלאומית כרוח גבית לקידום אינטרסים. עם זאת, חשוב שנהיה מודעים לסכנות עבורנו בטווח הקצר.  

כמי שנמצאים בעין הסערה, אנו חשופים לסיכונים הנובעים מחוסר היציבות הצפוי במדינות המקיפות אותנו. "חשוב לעמוד על המשמר, ולא לתת לדמוקרטיה פרוצדוראלית להיות עלה תאנה של ארגונים כמו חמאס וחיזבאללה המתנגדים אידיאולוגית לדמוקרטיה מהותית. ארגונים אלו יחסלו את הארגונים הדמוקרטים במידה ויזכו בעמדות השפעה דרך הדמוקרטיה".  

חשוב לשים לב לשתי מגמות נוספות בעולם שמתנגשות לעתים עם האסטרטגיה האמריקנית הנוכחית: 

1.                           העברת מרכז הכוח הדיפלומטי לפעילות רב מדינתית, כאשר מדינות מוותרות מרצונן על חלק מהאוטונומיה שלהן לטובת תאום המדיניות עם מדינות אחרות.  

2.                           הנטייה להעדיף שימוש בדיפלומטיה רכה, ולא בדיפלומטיה קשה שמרכיביה צבאיים. 

האיחוד האירופי הוא דוגמא בולטת בשני ההיבטים. אין זה משנה אם אנו מקבלים את הטיעון שהעדפת אירופה שלא להשתמש בכוח נובעת מהעדר כוח – מאחר ושבפועל זו המציאות שעלינו להתמודד איתה בניהול מדיניות החוץ. שינויים אלה חייבו אותנו לעדכן את אופן פעולתנו, שכן זירה זו משפיעה עלינו יותר מכל תקופה.  

המציאות החדשה מטילה על משרד החוץ משימה כפולה: מצד אחד, להמשיך לקדם ולהגן על האינטרסים של ישראל בזירה הבינלאומית. מן הצד השני, עלינו לפעול בישראל עצמה על מנת להבטיח שההערכות הביטחונית והדיפלומטית שלנו מותאמת לצרכים ולאילוצים של העידן המודרני, תוך מציאת האיזון הנכון בין soft power ל-hard power. 

המצב החדש מחייב אותנו ליזום ולהיות מעורבים במתרחש בקהילייה הבינלאומית, תוך מעבר מגישה של משחק סכום אפס, למצב של WIN WIN. הדבר מחייב אותנו לחבר את ישראל לסדר היום הבינלאומי, ואת סדר היום הבינלאומי לישראל. כלפי חוץ, עלינו לפעול לגיבוש קואליציות ולהשפעה על תהליכי קבלת ההחלטות כמדינה אחראית וחברה פעילה במשפחת העמים. ניתוח המצב העביר אותנו לשינוי בדפוסי הפעולה שלנו – ממגננה דיפלומטית לדיפלומטיה אקטיבית ויוזמת.  

אתרכז בארבעה תחומים הרלוונטיים להקשר זה: דיפלומטיה יוזמת לסיכול מדיני של איומים, יצירת תשתית של קשרים עם מדינות ערביות ומוסלמיות, רתימת הפוטנציאל החיובי בזירה הבינלאומית וקידום העוצמה הרכה של ישראל.  

ראש וראשון באיומים שאנו מנסים לסכל מדינית היא היוזמה האיראנית. אני זוכר שהסתובבתי עם עוזי ואחרים ודפקנו על שולחנות בוושינגטון, ודיברנו על הסכנה האיראנית. "אמרו לנו שאנחנו רואים עצים איפה שאין יער ויער איפה שאין עצים". בעניין הזה יש התקדמות משמעותית. כיום ברור לנו שמדובר בסכנה לא רק למדינת ישראל אלא גם לאינטרסים של הקהילה הבינלאומית כולה. כזכור, רק לפני שנתיים, אירופה האמינה שדיאלוג ביקורתי הוא אמצעי מספיק להתמודד עם אתגר ההתחמשות האיראנית. מאמצי הסיכול שלנו בשלב זה הם דיפלומטיים, שמטרתם להביא לליכוד הקהילייה הבינלאומית. אנחנו מתמקדים כרגע ב-35  המדינות החברות במועצת הנגידים של הסוכנות לאנרגיה אטומית כדי להביא את הנושא למועצת הביטחון. היעד הוא הטלת סנקציות.  

הדיפלומטיה פועלת גם בנושא הטרור. אנו מפעילים מאמץ בינלאומי להכללת החמאס והחיזבאללה ברשימת ארגוני הטרור הבינלאומיים. זה אמצעי אפקטיבי כנגד הארגונים, שמצליח, בין היתר, לפגוע בלגיטימיות שלהם ולהגדיל את הלחץ למדינות שנותנות להם מחסה. המבצע המדיני המתמשך בשיתוף קהיליית המודיעין נחל הצלחה לא מבוטלת. "פעילותנו הדיפלומטית גרמה לחיזבאללה להזיע ולהנמיך פרופיל", אולם באירופה זו הצלחה חלקית: אנו ממשיכים לפעול שם להכנסת החיזבאללה לרשימת ארגוני הטרור.  

"חשוב להבין שהשתתפות גורמי הטרור בבחירות היא מבחינתי סוס טרויאני שיהרוס את הדמוקרטיה מבפנים". אם החמאס ישתתף בבחירות, הסיכויים לשלום בין העמים ילכו ויפחתו. לכן, המקרה של החמאס ממחיש את החובה בקהילה הבינלאומית לקבוע אמות מידה ותנאי סף למשחק הדמוקרטי. באשר לחמאס ולארגוני הטרור הפלסטינאים האחרים, ברור שגם ההכרה בישראל וזכותה להתקיים מהווים תנאי סף. אנו פועלים עם מדינות שהשקפתן בנושא זהה, על מנת לגבש את אותן אמות מידה. 

מרכיב חשוב במלחמה בטרור הוא חיזוק הכוחות המתונים באזורנו. בהקשר זה אנו מנסים להפיח רוח ביחסים של ישראל עם שכנותיה. כאן יש לנו הישגים, אך הם לא מפורסמים. אומר רק שהביקור של השר לשעבר סילבן שלום בתוניס הוא רק "קצה הקרחון" לפעילות שמתקיימת כרגע במדינות נוספות. אנו מעדיפים בשלב זה פעילות שקטה בשטח, בדגש על שיתוף פעולה כלכלי, על פני טקסים והצלחות מתוקשרות. בתקופת ההתנתקות - מטרתנו היתה החזרת הייצוג הדיפלומטי לישראל וחיזוק אבו מאזן על ידי העברת סיוע כלכלי לרשות הפלסטינית. לצערי הרב העדיפו כמה מדינות ערביות להימנע מלהפשיל שרווליהן למשימה.  

תחום נוסף בו ממוקדת הדיפלומטיה הישראלית היא הרחבת הקשרים שלנו בזירה הרב-צדדית על מנת שישקפו נאמנה את האינטרסים הבינלאומיים שלנו. "איננו יכולים להסתמך מבחינתנו רק על האיכות והקרבה של היחסים הבילטראליים... עלינו לבנות קואליציות רחבות יותר כדי לזכות במרחב התמרון ובתמיכה למימוש מדינותינו. בשל כך, עומד המאמץ לנרמל את יחסינו עם האו"ם בראש סדר העדיפויות. ישראל סבלה וסובלת מאפליה ומיחס עוין במסדרונות האו"ם, אך חלפו הימים בהם ישראל נאותה לשבת בצד ולקבל מדיניות של אפליה ממוסדת מצד מדינות האו"ם. כיום אנחנו נלחמים. זה לא פשוט, זה לא קל, אנו נתקלים בקשיים רבים, אנחנו נלחמים כמעט על כל דבר..."  

שיטת הפעולה שלנו עברה שינוי משמעותי. עברנו ממגננה ליוזמה, והתחלנו לקדם החלטות משלנו. "אקטיביזם דיפלומטי" זה נושא פרי. אחת מהתוצאות היא ההחלטה הישראלית הראשונה שהתקבלה בנושא יום השואה. אנחנו מצליחים לנטרל את הרוב הדיפלומטי נגדנו באו"ם על ידי בניית סדר יום שונה. בפגישה שנערכה לפני כמה חודשים אף הודענו על כוונתנו להגיש מועמדות למועצת הביטחון, דבר שנמנע מאיתנו לעשות מאז הצטרפותה של ישראל לאו"ם. אנו פועלים גם לשפר את יחסינו עם גורמים נוספים, כדוגמת נאט"ו, OECD ואחרים.  

במערכת שזורה זו של שיח בינלאומי, חשוב להכיר במקומות העדכניים של המעמד הבינלאומי והנגזרות מכך. בעוד שבעבר מעמד בינלאומי נקנה באמצעות כוח צבאי ומשאבים בינלאומיים, במאה ה-21 מדינות רוכשות לגיטימציה באמצעות התמודדות עם אתגרים גלובליים ונושא זכויות האדם. מדובר בתקופה בה המשפט הבינלאומי,  למרות היותו אנכרוניסטי, מהווה נקודת התייחסות משמעותית בקביעת מדיניות. כיום לרקורד של מדינה בנושאים הומניטאריים ערך לא פחות חשוב מעוצמה צבאית. לכן עלינו להבטיח שהזכויות והאינטרסים שלנו כמדינה לא ייסחפו בצונאמי ענק של Political Correctness, שכן ישראל מוצאת עצמה בחזית מול האיומים האסטרטגיים החדשים.  

"מבלי לקבל הכרה לכך, ישראל מהווה שפן הניסיונות של העולם המערבי... ישראל כותבת את המדריך, כיצד לשמור על האיזון העדין בין חובתה להגן על אזרחיה נגד איומי טרור המתאבדים הפועלים בחסות אוכלוסייה אזרחית, לבין שמירה על עקרונות דמוקרטיים... בכוונתנו לפעול לכך שהתובנות שצברנו תתבטאנה במשפט בינלאומי מעודכן... יש להביא לעולם המערבי, שחלקו עדיין נמצא ב Jet Lag מנטאלי, את חומרת איום הטרור ואת הצורך להתמודד מולו... עלינו לצאת ממדיניות הגטו של עם לבדד ישכון, ולהתנהג כמדינה נורמאלית וכחברה אחראית בקהילה הבינלאומית".  

זה מביא אותי לנושא קידום העוצמה הרכה: אנו פועלים באמצעות המערך הדיפלומטי לחיזוק כוחה של ישראל באפיקים חינוכיים, תרבותיים וטכנולוגיים. "שינינו מגמה בדיפלומטיה הציבורית שלנו, ואנו שמים דגש על הבלטת פעילויות אלו של ישראל, על חשבון ההסברה האנכרוניסטית  שהרחיקה מאיתנו השקעות, סחר ותיירות... אנו מובילים בימים אלה פרויקט למיתוג מחדש של מדינת ישראל". בהקשר זה פעילות מש"ב, האגף לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ, היא נוסחה מנצחת של עוצמה רכה. היא משלבת תועלת  כלכלית יחד עם הפן הערכי של ישראל. היא מבטאת את תרומתנו לתיקון עולם, ומהווה מסלול הגשמה שלנו.  

עם זאת איננו יכולים לעשות זאת לבד, אנו זקוקים לסיוע של כלל אזרחי ישראל בנושא. כמדינה אחראית ונאורה עלינו לעמוד בשורת סטנדרטים בינלאומיים: ישראל חייבת להקצות אחוז סטנדרטי מהתל"ג כתרומה לעולם המתפתח, כמקובל במדינות המפותחות וכמתחייב מהחברות שלנו בOECD. עלינו בנוסף לעמוד במגבלות העולם הנאור בנושאים כמו סחר בבני אדם, זכויות יוצרים, הלבנת הון וגם בנושא של פיקוח על הייצוא הביטחוני.  

לסיכום, בסביבה החדשה יש לישראל אינטרס ברור לפתח דפוסים רחבים יותר של שיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית. עלינו לפתח תפיסה משולבת, נועזת וכוללנית יותר, של הביטחון הבינלאומי שלנו, שממנה תיגזר הקצאת העדיפויות והמשאבים.  

 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד