כניסה לחברים רשומים



דיון - חוסן דמוקרטי – שלטון החוק וחוק השלטון

 

 

 

 

דיון - חוסן דמוקרטי – שלטון החוק וחוק השלטון 

 

 

   

ח"כ מלי פולישוק בלוך ,יו"ר הוועדה לביקורת המדינה:  

הערה לאלי גולדשמידט - מפגלת שינוי אינה מפלגת שנאה. יש הבדל בין אמירתה של שלי יחימוביץ לבין אמירתנו להפסיק את ניצול הקופה הציבורית לצרכיה היא בלבד, בלי לתת דבר בתמורה. 

הערה נוספת: לא צריכים בעלי הון כדי להיבחר, אפשר פשוט להיות מחוברים למנגנון הסתדרותי שנותן לך שווה ערך. 

הערה לשלי יחימוביץ' - דברייך לגבי בעלי הון - יש הרבה בעלי הון בישראל, אך יצר אותם המנגנון הסוציאליסטי שלך.  

פרופ' דורון: 

ריכוזיות הכוח המשחיתה מכוונת גם לתקשורת. אנשים כמוך השתלטו על הדיון הציבורי ומדירים אדם אחר ממנו. אין פלורליזם של דעות. 

שאלה לח"כ שריד – בספרו של דן מרגלית מסופר על פוליטיקאי שפעמיים שיחד עורכי עיתונים כדי שלא יפרסמו סיפורי שחיתות על ראשי מפא"י. האם גם כאן צריך להוכיח מצב נפשי? 

תגובת שלי יחימוביץ': 

אני מסכימה עם פרופ' דורון שאין פלורליזם דעות בתקשורת, והיא מאופיינת כיהודית, אשכנזית, גברית, שמאלנית מבחינה מדינית וימנית מאוד מבחינה כלכלית. השיח בה מונוליטי; היו מעט מאוד אנשים כמוני בתקשורת. 

דובר מעיתון מעריב:  

יש דבר גרוע לפחות כמו מערכת פוליטית מושחתת, והיא תקשורת מושחתת. רדיפתה סלקטיבית, וזהו שיא השחיתות. כשחברת מפלגת מרצ עמדה לחקירה פלילית התקשורת לא דיווחה על כך למרות שגם כאן התיק נסגר מחוסר ראיות. התקשורת גם לא קפצה בפרשיות הכיסאולוגיה בצמרת המערכת המשפטית, או בהתנפלות על הפרקליטות במקרה של פרופ' יעקב נאמן – התקשורת שיתפה פעולה עם השחיתות, וזה גרוע כמו פוליטיקאים מושחתים. 

ח"כ יוסי שריד 

שתי הערות. אחת עובדתית פרטית – לגבי ספרו של מרגלית, מדובר על אירוע בעייתי שארע בשנת 1965, והוא אכן בעייתי, כשהעיתון הצהוב "בול" עמד לפרסם סיפור על מרדכי נמיר, מי שהיה שר. זהו סיפור איום ונורא שקשור בחייו הפרטים, ואיני יודע אם היה נכון או לא – האם ניסה להתאבד באמבטיה או לא, והמשפחה אמרה שאם הסיפור יפורסם אזי האיש בטוח יתאבד. מצאתי לנכון לפנות לעורך העיתון, טיפוס מפוקפק בפני עצמו, וביקשתי שלא יעשה זאת. האדם אמר שהגיליון הודפס ודרש פיצוי כספי על ההוצאה, ושילמתי לו זאת. תחליטו בעצמכם אם זו שחיתות או לא. את המקרה השני אינני מכיר.  

לגבי אמירת פרופ' דורון – רוצים שנאמין שיש שתי דרכים – האחת תאצ'ריסטית אכזרית ביותר, והשניה סוציאליסטית כמו צפון קוריאה, וזו דמגוגיה. מעבר לים יש הרבה מאוד מדינות שמייצגות דרך שלישית, כמו דנמרק ופינלנד. בעיני, דנמרק, שם אין פערים חריפים (הפער הוא 1:5 ולא 1:50 כמו בישראל), היא יהודית יותר בעיני מהמדינה היהודית, וכך גם שבדיה ופינלנד. מדינה יהודית אינה כזו שמניחים בה תפילין, אלא מדינה שאינה משליכה זקנים לעת זקנתם. 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד