כניסה לחברים רשומים



פרופ' אמנון רובינשטיין, חתן פרס ישראל; נשיא, המרכז הבינתחומי

במסגרת הכנס נדון בחוסן הלאומי, אך יש סוגיה שלא נדון בה והיא סוגיית החוסן המשפטי. ברצוני להעלות מספר דברים שאולי אינם מקובלים: 

ראש וראשון - מעמד הכנסת. קראתי בעיתוני הסופ"ש על  הפוליטיקאים בהקשרים שלילים: "מושחתים, מטומטמים",.. זה הטון היום. צריך להבין שללא פוליטיקאים אין דמוקרטיה,בלי נבחרי ציבור אין תהליך דמוקרטי. מי שחטא יש להעמידו לדין. אט אט נוצרת דה-לגיטימציה של הכנסת. זו סכנה גדולה מאוד מבחינת החוסן של מדינת ישראל. 

שנית - עקרון החוקיות. הרציונל בשלטון החוק הוא, כי אדם יכול לעשות כל מה שהחוק לא אסר עליו. לעומת זה כל מוסדות החברה יכולים לפעול רק במסגרת מה שהחוק מתיר להם.  

יועץ משפטי לא יכול לצמצם סמכויות של ראש ממשלה. לא שמעתי על תקדים כזה בשום מדינה דמוקרטית. יש לשמור על עקרון החוקיות שהוא חלק משלטון החוק. ריבונות הכנסת ושלטון החוק הן נדבכים מרכזיים הדמוקרטיה.  

שלישית: חזקת החפות –מושג יסוד של המשפט. כל אדם ללא יוצא מהכלל נחשב לחף מכל פשע עד שלא יורשע בבית משפט. עקרון קדוש זה משוריין היום במועצת אירופה ובאמנות בינלאומיות וזהו כלל מקודש באנגליה ובארה"ב.  

השאלה של התנהגות ציבורית ומוסרית הינה שאלה לכנסת, לציבור, ולעיתונות; לכן התנגדתי לכך שהיועץ המשפטי לממשלה מחליט בעניינים מוסריים והנבחר אינו יכול לומר את דברו על כך.  

בארה"ב יש מוסד שראוי להעתיקו: התובע המיוחד. תפקידו עוסק במצב בו נבחר ציבור עומד לחקירה פלילית. המוסדות המשפטים של הממשלה הפדרלית לא עוסקים בכך.לכן, אפוא, ממונה תובע מיוחד בפרשיות אלו, וזה פותר את הניגודיות בין כפיפות היועמ"ש. אני חושב שהרעיון הינו רעיון טוב וראוי.  

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד