כניסה לחברים רשומים



תא"ל אודי דקל, אג"ת, צה"ל

אנו נמצאים בסביבה אסטרטגית שמגמת אי-היציבות בה גוברת. הציר הרדיקלי נמצא בהתחזקות, והעולם המתון מצוי בתחושת חרדה. איראן נמצאת בדרך לגרעין, ומעורבת כמעט בכל עימות במזה"ת, ואנו צריכים להתמודד עם מגוון רחב של איומים: מן המחבל המתאבד ועד לנשק לא קונבנציונאלי – עימות סימטרי ואסימטרי. 

כבר היום אנו מזהים מספר דילמות: דילמה ראשונה היא דילמת העצימות, המתקשרת לאתגרים שמציבים חזבאללה וחמאס. חזבאללה ממשיך להתחזק בסיוע סוריה ולבנון, ונשאלת השאלה איך אנו מגיבים להליך זה. במקביל, החמאס מבריח נשק ובונה יכולות בחסות הפסקת האש ולא ברור כיצד מגיבים לכך, וכיצד נערכים לעימות הבא כאשר לחמאס יהיו יכולות משופרות. דילמה נוספת קשורה לתמהיל הנכון שבין ההשקעה הנוכחית במוכנות לבין בניין הכוח.  

 

יעדי הצבא בראיה ארוכת טווח 

מהי תפיסת הביטחון של הצבא? המעבר העיקרי בתפיסת הביטחון הוא מעבר משלוש רגליים – הרתעה, התרעה והכרעה לארבע רגליים, כאשר הרגל הרביעית היא התגוננות. זו תפיסה המשלבת לא רק התקפה כמוטיב מוביל, אלא גם שילוב הגנתי. רגל זו לא רק נועדה להגן על העורף, אלא ליצור גמישות עבור דרג מקבלי-ההחלטות, שיוכל להגיד כי לפעמים גם איפוק הוא עוצמה. 

שנת 2007 היא שנת המוכנות - המטרה היא להגיע לרמת כשירות המאפשרת התמודדות עם האיומים הנוכחיים, ובמקביל לבנות תכנית רב-שנתית להתמודדות עם איומים עתידיים. המוטיב המרכזי הוא חיזוק הכשירות היבשתית, חיזוק מערך המילואים, ויצירת מצב בו הצבא מוכן וכשיר יותר להתמודדות עם אתגרים נוכחיים, תוך התמקדות ביעדים עתידיים על סמך  ארבע הרגליים.  

התרעה: הנושא המרכזי הוא שיפור היכולת להתמודד בו זמנית עם מתן התרעה האסטרטגית לתפניות (השגת יכולת גרעין אזורית, אפקט דומינו אזורי, תקיפה סורית וכדומה), לצד הצורך בהתרעה שוטפת (מחבל מתאבד, סיוע למחבלים, התעצמות וכדומה). כל זאת תוך התמודדות עם עימותים בעצימות נמוכה בהם אנו מצויים. נקבע הצורך בחיזוק המודיעין, ונקבע גם מרכזיותו של המודיעין בעימות א-סימטרי. דרוש לנו מודיעין שיכול לאתר מטרות בסביבות בעייתיות כמו סביבות עירוניות ו"שמורות טבע". לכן יש צורך בשיפור יכולות האיסוף (בשגרה וחירום), וכן יש צורך בחיזוק המודיעין האופרטיבי, קרי שיפור זמינות המודיעין בכל הרמות, מן הקברניט קובע המערכה ועד לרמת השטח.  

הרתעה: יש לבצע הפרדה בין שני משתנים - נחישות להפעלת כוח, כשהמלחמה האחרונה הייתה סימן חיובי בנושא זה, ואפילו נסראללה הופתע מתגובת צה"ל; ובניית מענה ישיר ועצמאי נגד האיומים. גילינו את חשיבות המענה הישיר - אנו נסמכים פחות על אפקטים עקיפים, ויותר על טיפול ישיר באיומים. הבסיס החזק ביותר הוא היתרון האיכותי, שיש לשמר אותו, והטכנולוגיה המתקדמת – וכאן החשיבות של התעשיות המקומיות. 

הכרעה: זהו המרכיב המרכזי בתפיסת הביטחון. אנו צריכים לבנות הכרעה מול מניפת איומים רחבה – עלינו לעסוק בזיהוי מוקדם של האתגר כדי לבנות מענה ראוי; לשפר את הליך קבלת ההחלטות על המענה הראוי; ולשפר את המעבר ממצב לוחמה למצב של מבצע רגיל ולהיפך.  עלינו להדגיש גם את מרכזיות התמרון היבשתי – ההכרעה תושג מהיבשה. אין זה אומר שאיננו מנצלים יכולות אחרות, אך הדגש יינתן על יחידות החי"ר. עלינו לשקוד לקראת פיתוח יכולות לחימה בסביבות שונות – מאד מסובך כיום להילחם בסביבה עירונית, ועלינו לפתח דרך לאיתור מטרות אלו והשמדתן בצורה מדויקת. כמו-כן, לא ניתן לומר שבלתי-אפשרי להגיע להכרעה בעימות א-סימטרי, ומכאן הצורך בהשגת סוגי הכרעה לעימותים מסוג אלה. ככל שנקדים להבין מה הצד השני הולך לעשות, כך נצליח לפתח מענה ולמנוע ממנו להשיג את מטרותיו. יש חשיבות גדולה יותר לפגיעה ביכולות של היריב מאשר בכוונות שלו. ההתמקדות צריכה להיעשות כאן ועכשיו, תוך שילוב אמצעים שאינם צבאיים. 

התגוננות: תחום משלים המסייע להרתעה ולהכרעה. עד כה ההתמקדות הייתה בהגנה אקטיבית מפני נשק תלול מסלול. כיום אין די בזה כדי להגן בפני טילי קרקע-קרקע, אלא יש צורך במיגון מפני רקטות קרקע-קרקע. ככל שטווח הפגיעה קצר יותר, ההשקעה בנושא זה היא גדולה יותר. צמידות החזית לעורף האזרחי יוצר בעיות, המחייבות טיפול טוב יותר בעורף האזרחי. 

 

המסרים העיקריים שאני מעוניין להעביר הינם שקודם כל עלינו להתכונן למלחמה של מחר, לא לזו של אתמול. נכון שפיתוח המענה מתבסס על מה שהיה קודם, אך האתגר שאנו מכינים עצמנו אליו  הוא זה שאנו משערים שיעלה בהמשך. בנוסף, עברנו מתפיסת בטחון של שלוש רגליים לתפיסת בטחון של ארבע רגליים, שהיא אף מכוונת יריבים, כלומר לכל יריב יש להתאים את הנוסחה המתאימה ולהפעיל נגדו יכולת ספציפית. דבר אחרון שיש להדגיש הוא שחיוני לדאוג לאיכות צה"ל – גם ביחס לתהליכים שהוא מבצע, וגם ביחס לאלו שמשרתים בצבא. תפקידנו לעסוק בכל תפקידי צה"ל ולשפר אותם, ולדאוג שכל מי שמשרת בצה"ל ירצה להמשיך גם בעתיד. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד