כניסה לחברים רשומים



ד"ר אריאל (אלי) לויטה, משנה למנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית

פול ברקן חילק את העידן הגרעיני לשני עידנים. לדעתי אנו עומדים בפני שלושה עידנים. ברצוני לתאר את שלושת העידנים שחלפו ואת הסכנות העלולות להביא לעידן רביעי: 

הדור הגרעיני הראשון( 1945-1967 ): את התקופה הזו אגדיר כתקופה של לשרוד וללמוד. התקופה מאופיינת בהתפתחות מרוץ החימוש והמשברים הגרעיניים. בתקופה זו נוצרות חמש מדינות גרעיניות, העולם לומד לפתח תיאוריה חדשה של הרתעה של השמדה מובטחת, ובהדרגה ההשמדה ההדדית המובטחת מנסה להרתיע ממדינות אחרות ללכת בכיוון. יש ניסיון לפתח נורמה של מניעת תפוצה גרעינית. לאחר קובה העולם מנסה להתייצב וליצור הסכמים לאיסור חלקי של נשק גרעיני.  

הדור הגרעיני השני (1968-1989): ישנה פורמליזציה של אמנה חדשה שעומדת למנוע את הפיכת העולם ליותר "גרעיני". נקבע שעד 1967, כל מי הגיע ליכולת גרעינית יעצור במקומו, ולא יתווספו  מדינות חדשות שיפתחו יכולת גרעינית. העידן מאופיין בתקווה, שהמכנה המשותף שלה הוא ניהול היציבות ועריכת הסדרים מקיפים של בקרת נשק. בתקופה הזו אנו רואים הסדרים שכוללים גם הסדרים גלובליים וגם הסדרים בין המעצמות. ההצלחה בבלימת רוב המדינות הייתה מרשימה. קיימות שלוש מדינות-סף אשר נמצאות מחוץ לאמנת NPT (הודו, פקיסטן וישראל), ושלוש מדינות שנמצאות בתוך האמנה, אך שומרות לעצמן אופציה גרעינית במידה וידרשו (מצרים ויפן). יש ניסיונות לקרוא תיגר על הסדר הזה, אך הניסיונות האלו מטופלים ללא זעזועים מיוחדים. דבר מעניין נוסף הוא דעיכת ההתלהבות הראשונית מטילים בליסטיים.  

התקופה השלישית (1989 - היום): לדידי, היא תימשך עוד שלוש עד ארבע שנים, ותסתיים ב-2011. ברירת המחדל הינה שבשנת 2011 יחל עידן גרעיני רביעי.  

מאפייני התקופה עד עתה הינם מידה לא מבוטלת של שאננות וייאוש מהסדר הגרעיני. ראשיתה בסימני הצלחה לכאורה (דרום אפריקה מתפרקת מהנשק הגרעיני, ואולי האירוע הגדול מכולם הוא התפרקות ברית-המועצות). ההצלחות הללו מטשטשות את העובדה שהודו ופקיסטן רצות קדימה, ותקופה קצרה לאחר מכן מחליטות לבצע ניסוי גרעיני; צפון קוריאה ממשיכה קדימה ומבטלת את ההסכם עם ארה"ב; לוב מפתחת נשק גרעיני, ובסך-הכול ברור שמתחת לפני השטח מבעבעים זרעי הפורענות, שמבצבצים לאחרונה. במקביל, הסכמי הגבלת הנשק נכנסים לתקופה של קיפאון. האמנה לאיסור כולל של ניסויים גרעיניים אמנם נחתמת, אך לא מאושררת, כלומר היא לא נכנסת לתוקף ומוקפאת למעשה.  

התחושה שמלווה את התקופה היא שגם המאזן הגרעיני הולך ודועך, בעוד שהאתגרים שמופיעים מצד מדינות כצפון קוריאה מסתמנים כקשים להרתעה. אין זה מפתיע שאנו רואים התעניינות בהגנה מפני טילים, ובמקביל אנו רואים שהטכנולוגיה הגרעינית מופצת לידי רבים. אנו רואים באופן רציני התעניינות אמיתית של גורמי טרור בטכנולוגיה גרעינית. אלו זרעי הפורענות.  

אסיים במלה על הדור הרביעי. אחד הדברים שבאים לידי ביטוי הוא מידה מסוימת של נוסטלגיה לדור הגרעיני הראשון. ההסתייגות שלי היא האם באמת אפשר להתרפק בנוסטלגיה על אותה יציבות גרעינית, שכן כשאנו מסתכלים אחורה על המשברים בקובה, ההיסטוריה אומרת אחרת.  

גורמים שונים עלולים להוביל לאי-יציבות: המשך המשבר בפקיסטאן ואפילו הסלמתו עם פוטנציאל לעימות גרעיני בין פקיסטאן והודו; ייצוא טכנולוגיה גרעינית מצפון קוריאה; הופעה של איראן גרעינית;  הופעה מחדש של אנרגיה גרעינית כאופציה אלטרנטיבית מבלי שתהיה מלווה בסידורי בקרה שמונעים מאותה טכנולוגיה להפוך למכשיר של סכנות גרעיניות; וכמובן המשך ההתעניינות של טרוריסטים למיניהם בטכנולוגיה גרעינית.  

הפורענות אינה בלתי נמנעת. יכול להופיע סדר גרעיני אחר, בטוח יותר. לשם כך נדרש לטפל בכמה דברים: NPT, הסדרי הפיקוח של סבא"א וגורמים שיטפלו באנרגיה הגרעינית.  

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד