כניסה לחברים רשומים



ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, יו"ר ועחו"ב לשעבר

הערות מקדימות 

הערה ראשונה-הייתי רוצה להזכיר מה שיורשי בתפקיד(ח"כ צחי הנגבי) הזכיר-בכנס הקודם הזהרתי משני דברים: אחד שישראל מפסידה במלחמה בטרור מול החמאס והשנייה שישראל מפגרת בהבנת האיום הרקטי ומשמעותה היא איום על העורף האזרחי והצבאי. 

עוד אזכיר, כי במכתב שנשלח לראש הממשלה בנושא מ-2004 כתוב,שיש איום רקטות מצפון ושאין לצה"ל מענה לאיום זה. 

ההערה השנייה- אני שנים נוהג לא להתייחס און דה רקורד או אוף דה רקורד על השאלה מה צריכה או יכולה לעשות ישראל במישור הצבאי מול איראן וכך אמשיך גם היום. 

שלוש שאלות- בקשר לאיום האיראני 

1 האם אפשר להכריע את הפרויקט האיראני צבאית? 

2-האם אפשר להכריע באיומים? 

3 על מי מוטלת האחריות ההיסטורית לבלום את הסכנה? 

התשובה לשאלה הראשונה היא: כן;  

פרויקט גרעני הוא פרויקט כימי תעשייתי גדול במתקנים גדולים וכמו שאי אפשר להכניס את מפעלי פורד עמוק מספיק מתחת לאדמה כדי להגן מהתקפה כך אי אפשר להקים פרויקט גרעני מוגן לחלוטין.  

בנושא המודיעין, בעקבות חקירת דומה שנוהלה בנושא מחדל המודיעין בקשר לעיראק ולוב, (חקירה אשר עמדתי הראשה), הרי שמבחינת הנושא איראני יש לנו מודיעין מוצק בהרבה ומבוסס בהרבה. לא שיש מודיעין מושלם אבל יש לנו מודיעין טוב. 

תקדים עיראק (מבצע תמוז והפצצת הכור העיראקי ב 1981) מזכיר לנו, שבאמצעות כוח הפסקנו את המפעל שהיה בשלב מתקדם. 

איראן חזקה בהרבה ומוגנת בהרבה; אולם, עם שינוים בתוכנית ההתקפה העיראקית ניתן להוציאה אל הפועל גם באיראן. איראן אומרת לנו לא מילולית אלא כספית שאפשר לפגוע במפעליה הגרעינים: איראן מוציאה מיליארדי דולרים על הצבת טילי נ"מ סביב המפעל שלהם, כפי שדווח בשבועות האחרונים. מי שמגן כך אומר בעקיפין שהמפעלים שלו פגיעים. 

האם ניתן/יש סיכוי להרתיע את איראן באיומים?- יתכן שכן: 

חייבים להתייחס לדוגמא הלובית. לוב פירקה תוכנית גרעינית מתקדמת ורצינית כיון שהאמינו לאיומים הבריטים-אמריקאים שאם הסנקציות לא יעבדו הבריטים והאמריקאים יתקפו. יועציו של קאדפי כנראה אמרו לו שהמטורפים שתקפו את עיראק בשל פיתוחו של נשק כימי יתקפו לבטח אותו. 

יש תקדים. סנקציות דיפלומטיות לא יספיקו; צריך גם איומים בשימוש בכוח. 

השאלה האחרונה היא, על מי מוטלת האחריות? בפרספקטיבה העולמית צריך להבדיל בין הפרויקט האיראני ובין הפרויקטים המוצהרים של פקיסטן, הודו וצפון קוריאה. 

לאיראן, באופן מוצהר, יש כמות גדולה של צנטריפוגות על מנת להגיע להרבה ראשי נפץ גרעינים. רק האתר בקשאן יוכל לייצר 25 ראשים בשנה כאשר יסיימו אותו ואנו רחוקים מזה. 

לפקיסטן והודו הייתה תוכנית שונה, כיון שהם רצו לאיים אחת על השניה. עם טילים של 1500 ק"מ הן שאפו להיות מעצמות גרעיניות אזוריות. 

האיראנים כבר הודיעו שהשהאב-3 מוכן מבצעית ומגיע עד לחלקים באירופה ושהפיתוח של שהאב-4 בדרך וכן יש תכנון לפתח טיל בין-יבשתי. איראן מתכננת, לפי מה שאנו רואים בתוכניות הטילים, להיות מדינה בעלת יכולת איום גרעינית גלובלית. 

שאלת האחריות- רבים משווים את ההתמודדות למצב כמו עם גרמניה הנאצית. האם ההשוואה נכונה? 

האם אני יכול להגיד שאם איראן תגיע למצב גרעיני היא תאיים על העולם כולו? לא בוודאות; אולם כך היה גם עם השלטון הנאצי. אפילו צ'רצ'יל לא ניבא את גודל הסכנה שהתממשה. 

האם איראן היא איום שיגמר רע כל כך? איני יודע ואי אפשר להוציא זאת מכלל חשבון. 

יש כאן יותר מאיום על ישראל אלא יש כאן איום גלובלי- האם לחזור על הטעויות של שנות ה30? האחריות על ביטחון ישראל תלויה במנהיגי ישראל כמו שהאחראיות על שלום העולם מוטלת על מנהיגי העולם ובראשם מנהיגי ארה"ב. 

כמה מגוחך יהיה, אם בעוד 30 שנה נגלה, שמעצמה שהסתבכה במלחמה כדי למנוע איום של נשק כימי תיכשל בלהציל את העולם מהאיום הגרעיני. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד