כניסה לחברים רשומים



עאידה תומא סלימאן, ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל

מאוד התלבטתי האם להגיע לכנס הזה. אני מרגישה שייכת יותר לקבוצה המארגנת את הכנס האלטרנטיבי לכנס הזה בחיפה. גם התלבטתי האם להגיע לכנס מאחר ואני הערבייה היחידה המשתתפת בפאנל הזה. הטלתם על כתפיי נטל כבד מאוד. הנחתם שלכולנו עמדה אחת, אך גם בינינו יש פלורליזם של דעות. אנו  מגיעים אולי להסכמה על הקווים הכלליים, אך אין אנו מדברים בשם כולם. כל זאת לא עודד אותי להגיע, אבל הגעתי בכל זאת.  

הבעיה טמונה בגישה הביטחונית המאפיינת את יחס הממשל למיעוט הפלסטיני-הערבי במדינה. להכניס אותנו לצד מושב של "דע את האויב", כשמובלעת על-ידי כך ראיית אזרחי המדינה הערביים כאויב, היא גישה שאפיינה דורות. זאת בזמן שממשלות ישראל לא הבהירו מעולם את עמדתן כלפי  מיעוט זה, ונקטו במדיניות קבועה ומתמשכת של שליטה וקיפוח, מדיניות אשר התבטאה בהפקעת קרקעות, תעסוקה וכדומה. רק אתמול התפרסם מחקר שאמר, בין היתר, שהתל"ג של האוכלוסייה הערבית עומד על כשליש מזה של האוכלוסייה היהודית.  

בשנים האחרונות החלה התפתחות, והממשלות החלו לדבר על כך שהאזרחים הערבים הוזנחו. הממשלות מתחילות להודות בקיומו של פער שצריך לסגור אותו. אולם כל הדיבורים האלה על הצורך בסגירת הפער, שלא היו מוצלחים ואמיתיים, התמקדו בקידום שיווין אזרחי אינדיווידואלי. אני אומרת שצריך לדאוג לשיווין לאומי קולקטיבי מאחר וברור לי שהשוויון האזרחי אינו נותן פיתרון מלא, והאזרח אינו יכול ליהנות מזכויות שוויוניות אינדיווידואליות אם קבוצתו האתנית אינה זוכה בשוויון כקבוצה. בישראל קיימת נורמה משפטית הנוטה לטובת אוכלוסיית הרוב היהודי, ומחלחלת לתחומים נוספים כמו שפה, תרבות, קניין, אזרחות וכדומה. מצב כזה, בו יש עליונות אתנית לקבוצת היהודים, הוא מנוגד לעקרונות הדמוקרטיה.  

מסמך החזון העתידי של ועדת המעקב העליונה, שדובר עליו קודם, אינו בבחינת לקיחת אחריות טוטאלית על האזרחות שלנו, אלא הצעה לשותפות. בבסיס ההצהרה שלנו עומדת הדרישה לקבל שיווין לאומי מלא והכרה מלאה. הדרישה הינה גם שנגיע בשלב כלשהו להגדרה רשמית של מעמד הקולקטיב הערבי, שתהיה מעוגנת בחוק, אולי אפילו במסגרת חוק יסוד. לכן ההצעה הינה הצעה לשותפות אמיתית ולא להתרחקות. 

 אנו אומרים באופן ברור מה אנו חושבים לנכון, ואנו תומכים בדמוקרטיה הסכמית. הרעיון של דמוקרטיה כזו הוא לסכם דברים איתנו ושדברים יהיו מוסכמים עלינו. לא יתקבל על הדעת שיהודי מכל מקום בעולם יהיה בעל זכויות רבות יותר מאשר אדם כמוני, שנולד פה. המיעוט הערבי והפלסטיני תמיד שימש כעמוד תווך במאבק לדמוקרטיה במדינת ישראל. אנחנו נמשיך להתנגד לכיבוש ולשלטון צבאי. אבל יותר מ- 62% מאזרחי המדינה רוצים שהממשלה תעודד אותנו להגר. 10%  מחברי הפרלמנט מעוניינים שאוכלוסיית הערבים תהגר. לעומת זאת, הערבים בישראל באים ומציעים אלטרנטיבה אחרת, לפיה יש אפשרות לחיים אחרים במדינה הזו. המיעוט הפלסטיני מציע דיאלוג אמיתי. בגלל זה החלטתי לבוא לכנס ולהציג את דבריי. אל תחרצו דין מראש לגבי החזון של הערבים בישראל, אלא תקראו אותו, ונפתח בדיאלוג אמיתי.  

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד