כניסה לחברים רשומים



שמעון פרס, המשנה לרה"מ; רה"מ לשעבר

בימים אלו מבקר באזורינו הארכיטקט הידוע ריצ'ארד מאייר, מאייר אוהב מאוד את הצבע הלבן וצבע זה מאפיין את בנייניו. מאייר המציא קצף לבן דוחה אבק, והוא מאמין שתל אביב היא עיר לבנה ויפיפייה. עיתויו של הביקור טוב, מפני שבישראל ישנם הרבה "ארכיטקטים" שאוהבים שחור ולראות שחור. הם אוהבים להשחיר את חיינו. ואולי לנו יש נטייה לשחור. יש אמרה שאומרת "יהודי אמיתי אף פעם לא מאושר אלא אם כן הוא אומלל". ואני אומר אולי כדאי להסתכל קצת על ארכיטקטורה אחרת. אני לא מאמין שמצב ישראל שחור, וזאת תודות לשני אנשים: נסראללה ואחמדינג'אד. נסראללה נשא נאום הספד למדינת ישראל לפני יומיים, בנאום זה שאל נסראללה "איזה ארץ אם היא מאבדת חייל היא לא תפסיק לחפש אחריו. גם אם הוא נהרג היא לא תפסיק לחפש את גווייתו". והדבר השני שנסראללה אמר זה "שעם ישראל "זה עם שיודע "ללמוד לקח". לפי דעתו קרה לנו אסון בלבנון. הוא מעדיף את הדיקטטורה על הדמוקרטיה. בדמוקרטיה מותר לעשות שגיאות – אך חובה לתקן אותן. בדיקטטורה מותר לעשות שגיאות – אך אסור להודות בהן. גם אחמדינג'אד עשה עבודה נהדרת. בלעדיו המערב לא היה מתאחד כדי לקבוע מדיניות אנטי פרסית. הנאומים הקיצוניים שלו גרמו לכך שלאט לאט המערב מתחיל להיערך. כולי תקווה שהוא לא יפסיק בהפרזות, בקיצוניות ובהתעלמות ממצבה של איראן. על ידי ההפרזות של אחמדינג'אד לא רק שהוא מסית את העולם נגדו, הוא גם גורם לדעת הקהל האיראני לפנות ממנו. אומרים שאיראן נהייתה אימפריה. איזו אימפריה ?! זוהי ארץ ענייה, עם אבטלה גבוהה, עם רעב רב, עם שחיתות עצומה, זה דבר מנופח ומדומה על כרעי תרנגולת. ואפילו אם יהיה להם אורניום מועשר, יהיה קשה מאוד לספק את צרכיהם של ילדי טהרן על ידי כך שיקבלו לארוחת הבוקר אורניום מועשר. צריך יותר מזה. צריך משק, צריך חברה. החולשה והריקבון של המשטר האיראני הופכים אותו ללא עמיד. לפני שהולכים להפציץ ולקפוץ, צריך לנסות אופציה לא צבאית. סנקציות כלכליות ופוליטיות יביאו את איראן למימדיה האמיתיים. רוב המנהיגים מבינים שאם אכן לאיראן יהיה נשק גרעיני זה אסון, אפילו לרוסים. אני מציע לא להקל ראש, אך עדיין אנו לא ב1938, והיטלר לא יכול לבוא. ויש מדינה יהודית, ואנו לא נשב בצד כלא אכפתניקים. אבל עם זאת לא צריך לקפוץ בראש כיהירים. אני קורא גם את כל הנבואות. למשל סוריה. ההרכב של שלום ומלחמה עם סוריה זה הרכב משולש. ישראל, ארה"ב וסוריה. לסוריה אין משק, אין מרחב והצבא שלה הוא לא מי יודע מה. היא רוצה לתקן את השגיאות שעשה אבא של המנהיג הנוכחי. ארה"ב חושבת שבלבנון צריך לשלוט סניורה ולא חיזבאללה. סניורה משקף את רצונו של רוב העם הלבנוני, את כך שהמזרח התיכון לא נופל תחת ההגמוניה הפרסית. סוריה לא יכולה ללכת לשלום כל עוד היא מאכסנת את משעל, כל עוד היא מאמנת כוחות טרור שפוגעים באמריקנים בעיראק. ואם הם יפנו למלחמה, הם יתקלו במשולש, ולא רק בעמדה ישראלית. 

במלחמה האחרונה התגלו חולשות, חלקן טעויות אנוש, וחלקן תפיסות לא נכונות של המציאות. צה"ל נועד להלחם בצבאות, לא להלחם בטרור, שזה כמו להלחם בפשע. פושע ועוד פושע ועוד פושע. יחד עם זה, היה תפקוד לקוי, ולכן צריך להפיק לקחים. יש לפתח כלים חדשים ואסטרטגיה חדשה. אני משוכנע שלישראל יש את היכולת להחזיר את כושר ההרתעה, בעיקר על ידי טכנולוגיות חדשות כדוגמת ננו-טכנולוגיה. אני מואשם שאני אופטימיסט. זו לא האשמה כזו נוראה. שואלים אותי מדוע אני נראה טוב. הסוד שלי הוא שאני אופטימיסט, לא נראה רע ולא מרגיש רע. אני רואה את הסכנות במימדים אחרים ובאור דינאמי. אני, יותר מכולכם, עברתי את 60 שנות ההיסטוריה של ישראל מבפנים. היו ימים יותר קשים. אני זוכר את הלילה שהמרכבות עם הגלגלים לא עברו את סואץ, חשבו אז שזה סוף המדינה. אני זוכר את התקפת מדינות ערב עלינו, שלא היה לנו נשק ולא רובים. למדתי אף פעם לא להיות נואש. לא ישראל תיפול, אחמדיניג'אד ייפול. אין לו מה לבשר בעולם. לישראל יש! 

חשבתי שאני הפנטזיונר הכי גדול במדינת ישראל, עד שפגשתי את אוריאל רייכמן. אני רציתי להקים אוניברסיטה בגליל. מצאנו תורם שתרם 100 מיליון דולר, וגם רייכמן נכנס לעניין, ולאחר יומיים שלושה רייכמן אומר מה זה 100 מיליון? צריך 500 מיליון! ובינתיים נמצאו עוד תורמים אחרים. ולפני שאני יודע, פתאום התפתח חזון מאוד גדול של הגליל, בהיקפים גדולים ביותר. צפת היא יפיפייה נרדמת. ראשיתה כמרכז הקבלה, ואז כמרכז לאומנות, ועכשיו מתעוררת שוב בדרך לפיתוח הגליל. 

פעם ראשונה שישראל הגיעה לעצמאות כלכלית. זהו הישג אדיר. זוהי הפעם הראשונה שהיצוא עולה על היבוא. היתה לי הזכות להקטין את האינפלציה מ 400% ל 16%. ישראל יציבה כלכלית עם צמיחה של 5%, עם עליה בתל"ג של 40%. עם עליה בהכנסה האישית, מ- 16,000 ל- 19,60. לא אגיד שזה בגלל שיש לנו ממשלה נהדרת, למרות שחלקה לא קטן.  

את האמת, יש בישראל אולי 20,000 אנשים צעירים, שנכנסו להייטק, והתחילו לעשות הון ולהביא תקווה בצורה מדהימה. במאמר מוסגר, מה שקרה עם הגלובליזציה זו גם אינדיוידואליזציה. בנאדם בודד יכול להקים אימפריה כלכלית. כשהנרי פורד התחיל את דרכו העסקית, הוא היה צריך להלחם בכל העולם, לעשות קומבינות, להשמיץ, לשחד וכו'. ביל גייטס, בכוח כשרונו וארגונו, ללא הקשיים שהיו להנרי פורד, הקים ארגון כלכלי אדיר, שהונו עולה על כמה מדינות. 

בתוך כך, באו שני צעירים מרוסיה, הקימו את גוגל, לא פגעו באף אחד, והנה ההיקף הכספי שלהם הוא פי 4 ממצרים. הם הקימו עסק כלכלי אדיר. בארץ הדבר מתרחש גם, לא בהיקף כזה עצום אמנם, אך יש הרבה אנשים מסורים, בעלי דמיון והעזה, שאני מאוד גאה בהם. היכולת המדעית הזו היא היכולת שתתן לנו את הטכנולוגיות המתקדמות שיחזירו את כושר ההרתעה. הצעירים שלנו הם מצוינים. אני שמח לראות את הקיבוצים ואת המושבים, שהיה נראה שהם גוועים, וכעת הצעירים שבים אליהם. אני רואה יוזמה פרטית, מפעלי הייטק שמוכנים להתחיל לזוז לנגב ולגליל. 

אגב, אומרים לי "תוריד את המיסים ונעבור לפריפריה". ואני לא בטוח שהעיקר זה להוריד מיסים. אני מאמין שפיתוח במשק תלוי בניידות של הדלא-ניידי. של השטח. עליית ערך הקרקע זו עליה ספורטיבית. מחיר הקרקע קופץ, לא עולה קדימה. אם לוקחים את הנגב, הערך הגדול יהיה שיעלה ערך הקרקע. ממה מפחדים? ממה נבהלים? יש לי הרבה מבקרים. אני לא נגד הביקורת, לא מבקש שום הנחה מהמבקרים. רק מאלו שקוראים את הביקורות שלא יתפסו אותה כאמת מוחלטת. ארץ ישראל איננה ארץ מושחתת. אני מכיר אותה מבפנים. 

עוד לא נאמר סוף פסוק בעניין איראן. לא כלכלי, לא מדיני וודאי לא צבאי. ואם אחמדינג'אד ימשיך להשתולל, הוא ישלם את מחיר ההשתוללות. 

בעניין הפלסטיני יש 3 בעיות: גבולות, ירושלים, פליטים. מבחינת גבולות אנו מאוד קרובים לפיתרון. אנו מוכנים לתת להם 90% מהגדה, מסכימים שיהיה רצף טריטוריאלי ושהשטח לא יפוצל לחתיכות. אנו מוכנים לעשות חילופי שטחים, וגם זה כדי להסדיר את עניין ההתנחלויות שיישארו בשלושה גושים. בקמפ-דיוויד הפלסטינים הסכימו לזה. כמובן שיש אצלם בעיה של פילוג, שאני מציע לא להתערב בו. אנו לא צריכים להצטייר ככאלה שמתערבים בענייני פנים. 

בעניין הפליטים ישראל אמרה לעולם הערבי: אין על מה לדבר. פעם היו במזרח התיכון שתי מדינות לא מוסלמיות. לבנון נוצרית, ישראל יהודית. לבנון עשו הרבה טעויות ושילמו את מחיר הדמוגרפיה. אנחנו בתור מדינה יהודית, לא נפסיק להיות מדינה יהודית יחידה בעולם, ולכן זכות השיבה לא תינתן. מי שקורא אותיות קטנות, יכול למצוא במסמך של הסעודים ושל הליגה הערבית שמדובר בצורך למצוא פיתרון צודק, לא מוזכרת זכות השיבה יותר כתנאי בל יעבור.   

לגבי ירושלים, לפחות במה שנוגע לרבעים בעיר – הרבעים שבהם רוב פלסטיני יהיו במדינה הפלסטינית, והרבעים היהודים יישארו בשטח מדינת ישראל. אבל, אני לא מאמין שאפשר היום לפתור בעיה בעולם רק באמצעים אסטרטגים, ורק באמצעים דיפלומטים. כל דבר חשוב שקרה מאז מלחמת העולם השנייה, קרה בזכות הקטרים הכלכליים. מה שאיחד את אירופה היה שיטה כלכלית חדשה שאין מנוס ממנה. מה שינה את סין? הקומוניזם שם מיוחד במינו – 9000 מיליונרים ולעובדים אין הסדרי פנסיה. הקומוניזם שם עבר מהפכה כלכלית. מה ששינה את כל אלו זה אמצעים כלכליים. מדיניות עוסקת בגבולות, כלכלה עוסקת ביחסים. אירופה לא שינתה את גבולותיה, היא שינתה את יחסיה. סין לא שינתה את ארגונה, היא שינתה את הכלכלה. בסיכומו של עניין אנו חייבים ללכת על העניין הכלכלי. אומרים שהדרך היחידה לפתור סכסוך בין שני צדדים, היא להכניס צד שלישי. כך ניתן להיות אחד משניים, ולא אחד מאחד. ההסכם בזמנו עם המלך חוסיין היה ניסיון ליצור משולש סחר פתוח ירדני-פלסטיני-ישראלי. היום אין שום סיכוי לחזור לקונפדרציה כזו, אלא אם כן היא תהיה קונפדרציה כלכלית ולא פוליטית. התוכנית היא לקחת את כל הגבול מאילת עד הירמוך ולהפוך אותו לאזור כלכלי משותף לנו, לירדנים ולפלסטינים. נבנה תשתיות, שדות תעופה, כבישים. נטפל ביעילות במאגרי המים. בכך נשיג מספר דברים: גם נעלה את רמת החיים, וגם נשיג תמיכה גלובלית. 

לממשלות אין כספים, יש תקציב. התקציב נאכל על ידי האינטרסים של המשרדים. להון הגלובלי אין משרדים, יש כסף. הונו בא מהלא ידוע – ואין הוא בנוי על המקובל ועל הידוע. אני רואה שיש הענות של ההון גלובלי לפתח את האזור הזה. העלות של תוכנית הפיתוח האזורית שציינתי מגיע להיקף של 10 מיליארד דולר, ואני מאמין שאפשר לגייס אותם מההון הגלובלי והפרטי. ההון הגלובלי מוכן לקחת סיכון, מפני שישנן הזדמנויות כאלה שעליהן לא מוותרים. 

אני הייתי מגדיר את המדיניות הזו כמדיניות של סליל כפול. שמצד אחד יש חלק פוליטי, מצד שני ישנו החלק כלכלי. בצד הפוליטי יש זוג, אנו והפלסטינים, אני בטוח שבקרוב תהיה פגישה עם אבו מאזן לקידום העניינים ופיתרון בעל אופי סופי. מצד שני חלק כלכלי, לטובת הישראלים, לטובת הירדנים ולטובת הפלסטינים. 

לסיכום, אין אוזלת יד. להפסיד את התמונה הגדולה שמניעה את עולמנו, זו שגיאה. 

אני מציע לתת למאייר להשתמש בקצף הלבן, בואו לא נצבע בתינו בשחור. אנחנו יכולים לצאת למסע גדול ומזהיר – לתת לישראל את הדינאמיקה, ההעזה, לחזור להיות מדינה לדוגמא ולמופת – גם לתושביה וגם לאזור.  

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד