כניסה לחברים רשומים



ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן, ועדת הכספים של הכנסת

מה מבדיל בין מדינות שמצליחות, כמו אירלנד, לבין מדינות שאינן מצליחות? התשובה אינה פשוטה. חברי האירים לפני למעלה מ-30 שנה אמרו שאינם מסוגלים לעשות פעולה קולקטיבית. אולם לפני כ-20 שנה האירים קיבלו החלטה קולקטיבית, נכנסו ליורו וחתכו בבירוקרטיה.  

אני לא ממליץ לעבור לשיטת ממשל כמו בסינגפור. אם כי כמוהם, יש לקחת את המוכשרים והאיכותיים ביותר להוביל את המדינה. שנית, יש לבחון את התפוקה. 

שחיתות ומנהל ציבורי היא בעיה. שחיתות קיימת בכל מקום. השאלה היא מה רמתה.   

אינני מכיר מדינה שיש בה כל כך הרבה צעירים ומבוגרים מוכשרים והגונים למטר מרובע כמו בישראל. לכן השאלה היא מדוע איננו ברמת תל"ג לנפש של 30 אלף דולר, ואנו רק ב-20 אלף לשנה? מדוע יש כשלים ושחיתות?  

יש לבחון גם את ההקשר האזורי של צמיחה בת-קיימא – ישראל כמדינה המוקפת במאות מיליוני מוסלמים. 

לכלכלה יש שני היבטים. האחד, מיצרף שווקים, והשני הקצאת מקורות וחלוקת הכנסה. כשאני מביט על פוטנציאל האזור – וזו הערה מדינית – אני מאמין שרק תפיסה אזורית ולא חלקית לגבי המזה"ת תביא לפתרון. ההצעה הסעודית היא הבסיס למו"מ. יש צורך בתהליך כולל שיחבר אותנו עם האסלאם המתון הסוני שרוצה להאבק בטרור ובאסלאם הקיצוני.  

כשהתחלנו את תהליך אוסלו לא הבנו שהתהליך הוא מלמעלה למטה, והפוך. רוב התהליכים לא חלחלו למטה, ועל כך גם דניס רוס מכה היום על חטא בספרו. הערת האזהרה שלי היום נובעת מכך שאני מאמין שאנו פוסעים לקראת תהליך שלום נוסף. יש אפשרות לחבירת ערבים מתונים, אמריקאים, אירופים וישראלים. אם לא נלמד ונסיק לקחים מכשלונות התהליך הקודם, נכשל שוב. באוסלו היו הצהרות גבוהות וגדולות, אך לא דאגו לתהליכים פשוטים. אני חושב שמתחילים תהליכים חדשים בעולם הערבי. צריך לקבל החלטות כואבות. 

יש למנהיגים בעיה לקבל החלטות אם משמעותן היא סיום הקריירה הפוליטית שלהם. החשש שלי לגבי ישראל הוא שנפתח סטארט-אפים אבל לא נמשיך להקים מפעלי low-tech ותעשיה מסורתית. אסור שנהיה רק יצואני ידע ולא נקים מפעלי מתכת ופלסטיק – וורטהיים הראה איך אפשר לעשות זאת בהצלחה. אין שום השקעה במו"פ רלבנטי, בעיה שסגן רה"מ מתלונן לגביה – שאין לו כסף למו"פ. 

אני משוכנע שיהיה בישראל שינוי. אך צריך לשנות את שיטת השלטון לשם כך. יש גזירת סרטים ע"י פוליטיקאים ומקבלי החלטות, אך אין מעשים. עלינו להחליט למשל שיש 14 - 18 שרים לכל היותר, ושחלקם מקצועיים, אחרת כל הפוטנציאל שיש לנו כעת לא יעזור. 

הנושא הכלכלי צריך להיות בראש סדר העדיפות, אבל צריך לחלחל למטה. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד