כניסה לחברים רשומים



אלוף (מיל.) אורן שחור, יו"ר ונשיא קבוצת החברות, קצא"א

אתייחס לשני מרכיבים בתחום האנרגיה: 

1. שינוע של דלק גולמי – הוא מגיע לישראל, אבל אני רואה בישראל גם אפשרות לפרוזדור או גשר מהים התיכון למזרח הרחוק. אתייחס אל הניצול האפשרי של ישראל כמעבר וגם כמאגר.  

2. הגז הטבעי – גם זו סוגיה מאד מעניינת וגם מתפתחת עם לא מעט בעיות. שני הנושאים קשורים לביטחון הלאומי. בלי דלק מכוניות אין יכולת להפעילן. בלי גז בעתיד לא יהיה חשמל במדינה. 

1. אפתח בשינוע דלק גולמי. מספר מילים על קצא"א שלא כולם מכירים, ולמען האמת ישנה נטייה לשמור על דיסקרטיות חלקית מסיבות שונות. קצא"א פרוסה לאורך המדינה מאילת ועד חיפה עם צנרת מסועפת: נמל הדלק העיקרי נמצא ליד אשקלון, וישנו נמל שני שמופעל באופן חלקי באילת, כמו גם תחנות שאיבה. מפעל זה הינו תוצאה של החיבור שנולד בשנות ה-60 המאוחרות עם האיראנים: יצירת גשר אסטרטגי של צנרת משוכללת בין היום התיכון לים האדום. יש לנו פעילויות נוספות כגון תזקיקים: זו חברת אנרגיה. אבל הדבר המרכזי שאתייחס אליו הוא נושא ההזרמה ההפוכה והשימוש בה. יש לנו צינור של 42 אינץ' שמחבר בין הים התיכון (אשקלון) והים האדום (אילת), ומסוגל להזרים כמויות גדולות של נפט גולמי דרומה או צפונה.
יכולות: מהים התיכון וצפונה – 40 מליון טון, וההזרמה ההפוכה 20 מליון טון (אציין שטון שקול ל 7.3 חביות נפט), וניתן בקלות להכפיל ואף לשלש את הכמות.
 

בנוסף יש לציין שיש לנו מאגר של מעל מליון טון בים התיכון ומאגר דומה גם באילת, כלומר לחברה שלנו יש 2.5 מליון טון נפט מאוכסנים. אנחנו מלאים לחלוטין, ואת זה אפשרה ההזרמה ההפוכה. 

 החידוש הוא צינור ה- BTC שמתחיל לתפקד השנה ולהזרים מבאקו בים הכספי ועד לסיאן הטורקית דרך ג'ורג'יה. הצינור הזה בקוטר 42 אינץ' ואורך 1600 ק"מ שייך לתאגיד שבראשו עומדת בריטיש פטרוליום,BTC מזרים היום כמויות גדולות מאד של נפט לים התיכון. אחת מבעיות שניצבו בפנינו בעבר, היא שהנפט בים התיכון עובר מהים השחור, ומכיוון שלא היה צינור מעבר, האפשרות היחידה הייתה העברה באמצעות ספינות; אך מגבלות שונות הקשו על העברה.
כאמור, לא היה צינור שיכול היה להזרים נפט ישירות. כיום ישנו צינור שפותר את המגבלות האלה, ובימים אלה מונח אף צינור נוסף. כתוצאה מכך בשנתיים האחרונות נוספו 50 מליון טון ל- 200 מיליון שכבר זרמו לים התיכון; מתחיל להיווצר מצב שבו הים התיכון הוא השער לדלק הגולמי מאורל או אזורים אחרים בבריה"מ לשעבר.
 

אך עדיין, יש לדלק הזה בעיה להתחרות בדלק שמוצאו במפרץ הפרסי כתוצאה מהפרשי שערים, לטובת דובאי (מול אורל),  אבל דברים אלה עומדים להשתנות. אנו השקענו בפתיחת שווקים בהודו, בסין, בדרום קוריאה ובמקומות נוספים שצומחים בשיעור גבוה ובהם יש ביקוש גדול לדלק; זאת, כיון שגם הם מחפשים גיוון במקורות.  

קו של אוניות בין הצינור שנגמר בג'יאן בתורכיה לבין אשקלון והצינור שלנו לאילת מאפשר להעביר כמויות גדולות למזרח הרחוק. אפשרויות האכסון שבידנו מאפשרות גמישות גדולה יותר, וכך אנו הופכים לגשר אסטרטגי לשינוע כמויות גדולות של דלקים מהים הכספי למזרח הרחוק. 

לאחרונה, עולות מחשבות נוספות לחבר צנרת בין תורכיה לבינינו כדי ליעל את התהליך. היום הכמויות עוד לא גדולות, אבל בניגוד למצב לפני שנתיים הרעיון הזה כבר אינו תיאורטי אלא קורם עור וגידים. 

אגב, נושאים שונים קשורים לזה, כמו הפרטת בתי הזיקוק; כתוצאה מההפרטה הקשר שלנו עם בתי הזיקוק והתחרות יעשו רק טוב. אנו רואים בזה ברכה. 

2. הגז הטבעי - משמש אותנו לתאגיד שמקים תחנת כוח של 820 מגה-וואט (גדול יותר מאתר רידינג, למשל) .זה ייתן פתרון לכ- 8% מצריכת החשמל של ישראל. לדעתי, החברה  תתחרה בהצלחה בחברת החשמל, וכתוצאה מכך תהיה הפרטה אמיתית ותחרות חופשית, בניגוד  לחברה אחת בעלת שליטה. זו בשורה טובה למשק הישראלי. מבחינה זו התקדמנו מאד. 

 לשמחתי, חתמנו על הסכם עם חברת EMG המצרית ורכשנו גז טבעי בכמות גדולה שתאפשר לנו להזין לתחנה הזו ואולי תחנה נוספת, ויאפשר לנו להתחרות בהצלחה בחברת החשמל ולתת מחירים טובים. 

ככל שנאפשר תחרות חופשית יותר בשוק הגז - המחירים ירדו. כשמשווים מחירים לאירופה או ארה"ב מדברים על ניזול של גז שהוא יותר יקר מגז טבעי. הגז הטבעי יגיע ממצרים, וכבר בחודשים הקרובים יתחילו העבודות הללו. הבשורה היא שיהיה גז מצרי שיגיע למדינת ישראל, ומהבחינה הזו יש לנו פתרון לגז. אבל לדעתי צריכה להיות תחרות. הכמויות בקידוח ים-טתיס מול אשקלון הן כמויות גדולות ולא יאפשרו ראיה רחבה בנושא גז. אנחנו צריכים עוד גז. ברגע שיהיה מקור גז נשנע גם אותו. מקור נוסף של גז בכמויות שישפיעו על המחיר הוא עניין חשוב, ובכל מקרה אנחנו חייבים אפשרות נוספות לגז במידה וקורה משהו לגז המצרי. 

אני רוצה לומר שמשק הגז בישראל זקוק גם להנזלה. זה יאפשר לנו, בחוסר היציבות שלנו, אפשרות עצמאית, מעבר לתלות בגז ממקורות חוץ. זה ייתן אפשרות למכליות גז להגיע, הגז ינוזל וכך המדינה תוכל להשתמש בגז גם אם במצב חרום ולא יהיה גז. זהו מתקן מאד יקר -  מיליארד דולר. אנחנו בקצא"א מתעניינים בזה מאד ואולי נוכל להשקיע בנושא אך לא נוכל לעשות זאת לבד. המדינה צריכה להיכנס לזה, לקחת יוזמה ולהתחיל בהקמת מתקן כזה, שהיא ארוכה מאד. ללא מקור בטוח של גז מצבנו פחות טוב. 

לסיום, אני רוצה להגיד משפט על תחליפי גז: אנחנו משקיעים בזה הרבה אנרגיה, בעיקר בלימוד. כמדינה אנחנו צריכים להיכנס לזה הרבה יותר מהר. אצלנו אין כמעט מכוניות שנוסעות על תחליפי אנרגיה. צריך להשקיע יותר במשק האנרגיה ולדחוף היזמים הפרטיים כדי שיכנסו לזה, וכדי שזה יהיה משתלם.  

אני מסיים בתקווה ובפניה למערכת הממשלתית: צריך להשקיע יותר בהנזלת גז. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד