כניסה לחברים רשומים



תא"ל (מיל.) יאיר כהן, לשעבר חיל המודיעין, צה"ל

אני אדבר על הדברים שמאחורי הסטטיסטיקה. חז"ל אמרו ש"אדם קרוב אצל עצמו",  

אני חוויתי את תגלית דרך בני וכן דרך החיילים ששלחתי לפרויקט תגלית. 

אני אתחיל בסיפור ששמעתי מפי משה (בוגי) יעלון: 3  חיילים מצטיינים של נוער רפול נשלחו לגדוד 890 והתחילו מסלול, כעבור חודש הם נכנסים לאוהל ואומרים: "המפקד אנחנו לא יכולים יותר", בוגי שואל אחד מהם: "אם כך, מדוע  באת ל890?" משיב החייל: "כי חברתי אמרה שהכובע האדום יפה". כובע אדום יפה נותן ויטמינים וממריץ בקושי לחודש ימים של מסלול ב-890, ואם אין לך מטען אז אתה לא יכול לשרת בצה"ל, וודאי לא להקריב עצמך. קשה להיות יהודי בתפוצות  מבלי שיש לך מטען. קשה מאוד גם להיות ישראלי מבלי שיש ל מטען יותר עמוק. אדם צריך משמעות בכדי להישאר בצבא לתקופה ממושכת כשמנגד יש לו אופציות למשכורות גבוהות פי כמה. חיילי ומפקדי צה"ל עוברים בתגלית תהליך טרנספורמציה, שכולנו חווינו במעבר שבין חניך למדריך, חייל למפקד. חיילנו שמתחילים את פרויקט תגלית בתור משהו של כייף, מוצאים עצמם מתפקדים בתור שגרירי מדינת ישראל.  

תחושת האחריות היא פתאומית, ראשית מברר כל אחד את העובדות לעצמו, ולאחר מכן מתחיל בתהליך ההסברה לאחרים. 

קיים תהליך דומה בביקור חיילי צה"ל במחנות ההשמדה, כשחיילים אומרים לעצמם "נלך ליום כייף, נראה בחורות נחמדות", מפקדים אומרים: "נצא לפולין, שמענו שקרקוב מקום יפה" ותוך כדי התהליך מוצאים עצמם עם משמעות הרבה יותר עמוקה שקודם לכן לא חשבו עליה. 

כמו שאמר ויקטור פרנקל: "האדם מחפש משמעות", אנשים מחפשים משמעות, ברובד הזה, בזיקה בין יהדות התפוצות לעתיד מדינת ישראל, תגלית יוצר מסגרת ייחודית ומצליחה. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד