כניסה לחברים רשומים



הרב ד"ר מיכאל מרמור, דיקן המרכז הישראלי, Hebrew Union College

"לא לעולם חוסן" נאמר בספר משלי. רש"י מסביר פסוק זה כך : חוסן פירושו ממון. אך לא לעולם יכול הממון לבדו להחזיק חברה. חברה חייבת שיהיה לה גם בסיס תרבותי. כאשר ביקר אברהם יהושע השל בארץ לפני 50 שנה הוא טען כי יש לדאוג לתיקון היחיד. שכן כשם שליחיד אסור לפרוש מהציבור כך לציבור אסור לפרוש מהיחיד. אך היהדות בארצנו נעולה במצב של "או הכול או לא כלום". מצב זה דוחף את הרוב המכריע החוצה ומדינת ישראל חייבת לטפל בכך. 

 

מידת החוסן של מדינת ישראל דאז לא אפשרה לנו להקשיב להשל, אך מה שקרה מאז גורם לכך שטענות אלה מתחילות היום לחלחל. כך למשל, בשנים האחרונות קמו מכינות קדם צבאיות אשר מרכיב עיקרי בהם הינו לימודי יהדות. היום מתחיל תהליך של מעבר מניכור לניכוס. 

 

נשאל בדיון למה מתחמקים מהתעסקות בדתיות. לדעתי, להגדיר, עבור הקב"ה ועבור האיש ממול מהי הדוקטרינה היהודית, זהו בזבוז של זמן. דוקא בזמן של הקצנה דתית יש לאפשר יהדות פתוחה ללא הגדרות נוקשות. 

 

ישנה הגישה הצינית לגבי מעורבות המדינה בענייני תרבות ודת, אותה מייצג מקיאווילי, אשר הציע לשליטים להתעסק בדת כאמצעי לשחרור לחץ ציבורי. אני איני מאמין בגישה זו. אני מאמין שעל המדינה לפעול בתחום הדתי מתוך רצון לאפשר לצעירים לחוות תרבות יהודית ללא הגדרות. 

 

לצד פסימיות מבוססת, יש גם קרן אור: ישנם באולם נציגים של מספר תנועות אשר עובדות למען המעבר מניכור לניכוס. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד