כניסה לחברים רשומים



ח"כ פרופ' שלמה ברזניץ, ועחו"ב

אנו עומדים בפני שוקת שבורה. מצד אחד, יש הכרה בציבור הרחב שאת הכיבוש צריך לסיים, בצורה זו או אחרת, ועדיף מוקדם ממאוחר. מצד שני עליית החמאס ואפקט ההתנתקות יצרו התפכחות ברורה בקרב כולנו, שגם אם רוצים לתת, אין אפשרות לעשות זאת. אז איך יוצאים מזה? 

 

המכשול העיקרי הוא היעדר סמכות שלטונית בצד השני שאפשר להגיע איתה להסכם. יש האומרים שאין מה לעשות, צריך לחכות עד שיקרה משהו חיובי בצד השני. אני חושב שאין לנו את הלוקסוס לחכות, משום שאנו איננו שרויים במצב של סטאטוס קוו. יש זרימה של כוחות קיצונים לאזור שמסכנים אותנו, מלבים ומגבירים את הסכסוך. ההנחה שהזמן יעשה את שלו היא טעות ואנו עלולים להגיע למצב גרוע יותר.  

 

אז מה אפשר לעשות? איני סבור שהרעיון שלי מיועד ליישום מיידי, אך אני מקווה ליצור דיון שיוביל לבניית סידרה של אלטרנטיבות לפתרון שלא חשבנו עליהן באופן מעמיק עד כה.  

 

איך בונים כוח שלטוני מרכזי שאיתו נוכל להגיע להסכם? להערכתי שני הצדדים אינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם. אין לנו את המשאבים, אין לנו את הכוח ואין לנו את הסבלנות והתקווה הדרושות לכך. ניסינו וזה לא צלח. אני חושב שהפתרון מבוסס על יצירת מה שאני קורא לו "חממה מדינית" עבור הפלסטינאים. החממה צריכה ליצור 3 דברים: 

ראשית, צריך להבטיח שקט על ידי השתלטות על הארגונים שמונעים מאיתנו לעבור את השלב הראשון במפת הדרכים.  

שנית, צריך לבנות את מוסדות השלטון הפלסטינאים. גם אנחנו בנינו את מוסדות המדינה לפני שייסדנו אותה. 

שלישית, צריך לשנות מקצה לקצה את איכות החיים ברשות על ידי הזרמת כספים. 

אני חושב ששכנינו זקוקים לחממה מדינית שתגן עליהם קצת מעצמם וקצת מאחרים. כך הם יוכלו לבנות כלכלה שתשנה את החיים ברשות לחיוב. 

 

מי יכול לעשות זאת? עד לא מזמן חשבנו שארה"ב ורק ארה"ב. שגריר ארה"ב בישראל, מרטין אינדיק, טען שצריך להקים נאמנות, כמו trust, לפלסטין שתעזור לבנות אותה. מאז עבר זמן וארה"ב לא נמצאת עוד במקום שהיא יכולה לעשות זאת. הרשות גם לא הייתה מסכימה לקבל זאת מהם. נותר, אם כן, רק גוף אחד שיוכל לעשות זאת ואף מעוניין בכך - האיחוד האירופי. לאיחוד האירופי יש אינטרס ממדרגה ראשונה להביא לפתרון הסכסוך. אינטרס זה נובע, לא מאהבה אלינו או לפלסטינים, אלא משיקולים שלהם לגבי יחסיהם עם המיעוטים המוסלמים בארצותיהם ושיקולים לגבי יחסיהם עם העולם הערבי/מוסלמי. לכן אנו יכולים לומר כי האינטרס קיים והעוצמה קיימת וכי יש להם מידה רבה של אמינות  בנושא. ראינו זאת בבוסניה, שכרגע היא הצלחה, למרות שהסיכונים שם לא היו פחות גדולים. 

 

יש מגוון של אופציות - האיחוד יכול להיות מעורב צורה מזערית ושקטה כמו בלבנון או בצורה מקסימאלית כמו בבוסניה. בכדי להקטין את הסיכון, יש צורך בפירוט שלבי התהליך כדי לבנות נקודות יציאה במקרה וישראל תראה שהתוכנית לא צלחה. 

 

אני יכול לפרט המון סיבות למה זה לא יעבוד, אך אני חושש שאין לנו אלטרנטיבה. אני מאמין שזה ניתן לביצוע. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד