כניסה לחברים רשומים



פרופ' יצחק שנל, החוג לגיאוגרפיה, אונ' תל-אביב

עניין חוסן לאומי במדינה יהודית ודמוקרטית מעורר שאלת דונם ועוד דונם. נראה שאנו שוכחים כי אנו ריבונים, וכי לא ניתן להבריח קרקע מהארץ. שאלת המפתח מתייחסת לאיכות של כל דונם וליכולתו לתרום לחוסן הלאומי. איכות הדונם חשובה לחוסן המדינה. 

אידאולוגיית הלאומיות חשובה גם בעידן בו היא מאותגרת ע"י כוחות גלובליזציה מאידך ואידאולגיה דתית מחד. משולש בין קהילה אתנית, טריטוריה וריבונות אינו ניתן להפרדה, זה קשר של זהות, המניח שרק בטריטוריה מתפתח עם. 

הטריטוריה משחקת תפקיד חשוב בהתווית הזהות הלאומית, באמצעות יצירת מרחב אחיד ע"י שפה, תרבות וכו'. אמצעי אחר הוא של אסטתיזציה של הנוף במרחב הלאומי. כיצד התמודדה הציונות עם אתגר זה של עם החי בנפרד מהטריטוריה שלו, וכיצד שיקמה את ה"גן" הטריטוריאלי הקושר בין העם לארצו? מעבר לשפה וחינוך היה חילון של רעיון הגאולה לגאולת הקרקע.  

חילון רעיון הגאולה התמצה בכמה נקודות: רכישת הקרקע כקולקטיב, התיישבות והדגשת הכפר, ועבודת האדמה כאמצעי ליצירת קשר של זהות עם הטריטוריה. אתוס זה חילחל לתרבות הישראלית. 

א.ד. גורדון כתב שעבודת האדמה קושרת אדם לטבע, והטבע גומל לאדם בזהות חדשה. זו דיאלקטיקה שמעצבת עם ואדמה. לפיו, הערבים חיו כחלק מהטבע, ולא עיצבו אותו, ולכן איבדו את זכותם על הארץ. רעיון זה הופנם בתרבות הישראלית בקנה מידה רחב מאוד, וגם בעיר הישראלית.  

למרות הדגשת הכפר, רוב העם התיישב בערים. כאן חלה האימרה "נלבישכם שלמת בטון ומלט". החקלאים מעריכים היום את ערך הנדל"ן יותר מערך האידאולוגיה. תמ"א 35 כוללת מרכיבים לכרסום בה עצמה. אופי החקלאות השתנה, והפך גורם שעלול לזהם את מי התהום. בערים הסיד מתקלף ואין מושיע.  

כיצד ניתן לשקם את מנגנון האסטתיזציה כאמצעי לקשירת האדם למולדת? 

יש 4 מנגנונים: 1. בנית מונומנטים לאומים שיוצרים אובייקטיזציה של המשמעויות הסימבוליות עליהם הם מרמזים: אנדרטאות וכו'. אך אין די בכך.  

2. אנו פחות שמים לב לצורך לעצב את חיי היום יום בעיר ובכפר. יש לכבד ולטפח שכונות כדי להקנות עושר היסטורי. אנו חלק מציבור בעל עבר במקום, הגאה בעבר זה. יש ליצור סביבות עירוניות וכפריות אסתטיות המעידות כי הארץ מכבדת את אנשיה ואנשיה מטפחים אותה. 

3. יצירת תחושת מקום. הזדהות עם הישוב על סיפורו המיוחד, אופיו המיוחד, והאינטימיות שלו. קל לאדם להזדהות עם הקהילה הלוקאלית יותר מאשר עם הקהילה הרחבה, הוירטואלית/מדומיינת. יש לשמור על סביבה פתוחה ועל נוף טבעי. זהו גורם המעודד הזדהות עם הארץ. 

ברצוני לציין כי הקצאת משאבי קרקע לקהילות כמו הערבים חשובה לחיזוק הסולידריות מחד, ואופיה הדמוקרטי של המדינה מאידך. בנצרת עילית מתיישבות מאות משפחות ערביות בדירות שנבנו עבור יהודים. אולי מי שהשקיע כספים ליישוב יהודים בגליל החטיא את המטרה, והיה עלינו להקצות לערבים עתודות קרקע ולאפשר להם לחיות כפי שהם רוצים בקהילה שהם רוצים. 

לסיכום, נדרשת רביזיה באידאולוגית גאולת הקרקע של שמירה על אדמה חקלאית ועל אדמות הלאום ו"שלמת בטון ומלט". יש להקצות שטחים גם לשמורות טבע. יש לשחרר קרקעות לבניה עירונית שתוזיל בניה במהירות, אך חשוב גם לשחרר עתודות קרקע לאוכלוסיות אחרות. יש צורך דחוף בעלית מדרגה מבחינת הקצאת שטחים לעיור במרכז הארץ תוך שמירה על איכות הסביבה ועל שטחים ירוקים פתוחים כדי לחזק את תחושת המקום שלהם. יש צורך בפיתוח בר-קיימא בכפר, בעיר ובשמורות טבע. 

לשם כך מתחייבים מנגנונים ציבוריים. יש צורך במוסדות תכנון מרכזיים, גמישים ויעילים. הולנד היא דוגמא למדיניות כזו, ויש מה ללמוד מהם.  

איזון בין כל גורמים אלו היא שאלת המפתח בדרך ליצירת מרחב בר-קיימאף יצירת מרחב שכדאי לחיות בו ולהלחם למענו. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד