כניסה לחברים רשומים



אברהם הירשזון, שר האוצר

צהריים טובים לכולם. לפני שאתחיל, ברצוני להודות לכם על שהזמנתם אותי לשאת כאן דברים היום.   

כנס הרצליה הפך עם השנים לבמה, בה מועלות על סדר היום הציבורי, סוגיות מהותיות ומשמעותיות לעתידה של מדינת ישראל.  

אני רוצה להודות לכם, מארגני הכנס והמשתתפים, על שאתם טורחים באופן כה יסודי וענייני, להעלות על סדר היום נושאים הרי גורל, שבהמולת היום יום אינם זוכים להתייחסות לה הם ראויים.  

העמקת הדיון הציבורי בענייני דיומא ויצירת דיונים בנושאים חדשים, הינם מהלך מחויב להצלחתנו כמדינה -  ועל כך ישר כח. כלכלת ישראל בשנים האחרונות מגבשת לעצמה זהות ודרך ברורות. היו אלו אירועי שנות   ה-  2000 וימי המיתון הקשים שבאו בעקבותיהם,  שחייבו אותנו לבצע התבוננות פנימית על דרכנו.  

התבוננות, אשר באמצעותה השכלנו, להסיק מסקנות ולתקן את דרכינו.  

מזה מספר שנים, עקב בצד אגודל תוך למידת הטעויות, יצרנו למדינת ישראל סדר יום מגובש וברור. כזה, שהביא להצלחות לא מבוטלות ולהגשמת יעדים כלכליים יוצאי דופן בכל קנה מידה.  

שנת 2006, ממחישה יותר מכל, כי המדיניות הכלכלית המונהגת בישראל כיום היא נכונה.  

זו היתה שנה יוצאת דופן. לחיוב ולשלילה.   

·         שנה, בה ראש הממשלה חלה, נערכו בחירות ונבחרה ממשלה חדשה.  

·         שנה, בה החמאס עלה לשלטון.  

·         שנה בה הצפון היה נתון חודשיים תחת אש בלתי פוסקת.   

נכבדיי,  

לא ניתן להישאר אדישים לכך, שלמרות מהמורות אלה, שכל אחת מהן לחוד וכולן יחד, קראו תיגר על חוסננו ויציבותנו, בשנת 2006, רשמנו לזכותנו הישגים מרשימים כמעט בכל פרמטר כלכלי. 

  הייצוא במדינת ישראל, בסך 270 מיליארד ₪, עלה על הייבוא בשיעורים דרמטיים, ושבר שיא.   

·         הצמיחה לפי ההערכות ולמרות המלחמה, תעמוד על-4.8 אחוז.  

·         יחס החוב תוצר, ממשיך לקטון למרות שעודפי ההכנסות, יועדו לצורכי המלחמה.  

·         שיעור האבטלה נמצא בירידה מתמדת.  

·         ההתרחבות בפעילות הכלכלית במשק,  יצרה, למעלה מ- 44,000 מקומות עבודה חדשים בתשעת החודשים הראשונים של השנה.  

·         ובעיקר שנת שיא בהשקעות הזרות במדינת ישראל,  כ – 23 מיליארד דולר.  

      ורשימת ההישגים עוד ארוכה....... 

אלה מספרים מדהימים - יוצאי דופן -  אשר מתעצמים בעיקר נוכח אירועי השנה האחרונה.  

אבל לא פחות חשוב בעיני מהשגת ההישג, הוא הפקת הלקחים ממנו.  

מאירועי שנת 2006 עלינו ללמוד מספר לקחים חשובים לעתידה של המדינה.  

מדינה שיסודותיה הכלכליים אינם מבוססים דיה אינה יכולה לשרוד מערכה ביטחונית.  

מדינת ישראל, היא מיום הקמתה, מדינה שוחרת שלום. אנחנו יודעים היטב את מחיר הדמים של המלחמה - ונוכחנו בכך שוב במלחמה האחרונה.  

המחיר הזה הוא כמובן מחיר כפול.  

המחיר  הגלוי והנורא מכל, הוא מחיר הדמים של הנופלים. המחיר השני - גלוי פחות, אבל גם הוא מחיר כבד, להבדיל אלפי הבדלות, - הוא המחיר הכספי והכלכלי של המלחמה.  

למדנו על בשרנו כי המצב הכלכלי, יציבותו של העורף ויכולתו לחזור לשגרה, הינם חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי של מדינת ישראל.  

הלכה למעשה, כלכלת ישראל נדרשה לשאת בעקבות המלחמה, בעלויות ישירות ומיידיות בסך של כ–15  מיליארד ₪.  

ניהול תקציב המדינה בתקופות משבר הינו משימה לא קלה – הוא מצריך :  

·         סבלנות ואורך רוח לצרכים השונים,  

·         איזון בין הצרכים השונים תוך שמירה על אחריות תקציבית  

·         ובעיקר יצירת וודאות ויציבות במערכת 

אני שמח שהשנה, למרות הקשיים, הצלחנו בניהול התקציב והוכחנו, כי במדינת ישראל קיימת הנהגה כלכלית שקולה ואחראית.   

·         היכולת הכספית שלנו לתת מענה מיידי למילוי מלאי הצבא 

·         היכולת הכספית שלנו לפצות, בפעם הראשונה תוך כדי מלחמה, את תושבי הצפון על הנזקים הכלכליים הישירים והעקיפים שהם ספגו 

·         והיכולת הכספית שלנו להביא לשיקום הצפון בעלויות משמעותיות 

כל אלה, על רקע תוצאותיה של שנת 2006, הם ההוכחה שרק מדיניות כלכלית אחראית ועקבית, כמו זו שמיושמת כיום, יוצרת אמון אמיתי ומתמשך בשווקים, ומשמשת עוגן, ליציבות הספינה כשהים סוער.  

עיינתי אתמול בהודעתה הסופית, של קרן המטבע הבינלאומית על כלכלת ישראל בשנת 2006. הדו"ח מציין את צמיחת המשק למרות נזקי המלחמה, וקובע, כי זו הגיעה כתוצאה ממדיניות פיסקלית ומוניטרית שקולה -  אך תקיפה - של משרד האוצר ובנק ישראל.  

אני חושב שלכולנו, יש במה להתגאות  באמירה זו, ובציון לשבח שניתן למדיניות הפיסקלית של משרד האוצר, שהתבטאה בתקציב מאוזן ושקול לשנת 2007.  

אני מודיע מעל במה זו. אם היינו בונים את תקציב המדינה לשנת 2007, בצורה פזרנית וחסרת אחריות, הייתה הכלכלה הישראלית חוזרת לאחור. בדיוק בדומה לאירועי שנות ה – 2000.  

אני גאה על כך שהצלחנו להציג תקציב מאוזן, שקול ואחראי. הובלנו מדיניות כלכלית עניינית ואחראית. לא מתלהמת. הובלה, שקולה ושקטה. כזו שמייצרת שקט ומכנה משותף רחב סביב פעולותיה.  

ואכן, לאחר מספר שנים, תקציב המדינה, עבר בכנסת ישראל בזמן – בתחילת שנה כפי שצריך להיות במדינה מתוקנת - ובפעם הראשונה ללא תקציבים קואליציוניים כפי שהיה נהוג במשך השנים.  

תקציב המדינה, המשקף את כל המעלות הללו, נכנס לכנסת ויצא ממנה אותו הדבר! 

 

זהו תקציב אחראי, נאמן לעקרונות הכלכליים שהביאו אותנו להיכן שאנו נמצאים היום, תוך מחשבה מעמיקה ואיזון של מכלול הצרכים.  

 

בכוונתי להמשיך במדיניות כלכלית אחראית, שתביא לצמיחה, בצד הקטנת הפערים החברתיים בחברה הישראלית. 

הנתונים אומנם מעודדים, אך זה לא אומר שהגענו למנוחה ולנחלה. להפך. אנו מצויים במקום שממנו קל מאד לרדת ויהיה קשה לעלות אליו שוב.  

אין לנו את הפריבילגיה לעשות טעויות בדרך. סוד הצלחתנו העתידי יהיה רק אם  נתכנן לטווח ארוך – תכנון, תכנון ועוד פעם – תכנון. 

לכן בכוונתי, במהלך שנת 2007 להציג לממשלה, יחד אתכם אנשי העסקים והאקדמיה,  תוכנית אסטרטגית המתווה דרך ויעדים ברורים לעתידה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל בעשר השנים הקרובות. 

רק כך, נגייס את המוח היהודי – היצירתי - שהוכיח עצמו בכל כך הרבה תחומים אחרים, כדי להקדים בצעד אחד את מדינות העולם המתחרות איתנו.  

גבירותיי ורבותיי,  

ניצבת לפתחנו בעיה מורכבת. מאז כניסתי לתפקיד, אני מדבר על הפערים החברתיים מעל לכל במה. אני חש כי זוהי חובתי.  

איני יכול להשלים עם כך שבמדינת ישראל, חלקים גדולים באוכלוסיה, אינם לוקחים חלק מספיק בפירות הצמיחה. 

בעיני פערים אלה, הקיימים בחברה הישראלית,  מאיימים על הביטחון הלאומי של ישראל, לא פחות ממלחמות ואיומים ביטחוניים. הם מאיימים על המשך קיומנו כחברה בריאה בעלת ערכים ציוניים. הם מאיימים על להמיס את הדבק שאיחד אותנו.  

לאחרונה, קראתי מחקרים שפורסמו בעיתונות, כי בני נוער מהשכבות החלשות בחברה, אינם חשים את אותה מידה של פטריוטיות כמו חבריהם מהשכבות המבוססות. זוהי אינם אשמתם. זוהי אשמתנו.   

האם אין עובדה זו מערערת את הביטחון הלאומי של ישראל? האם צמצום הפערים לא יביא ליתר לכידות? האם העדר השוויוניות, לא פוגע במוטיבציה לשרת את המדינה ואת הצבא? 

החוסן הלאומי של ישראל, מתבטא באיכות אזרחי המדינה ובעיקר באיכות דור העתיד שלה. הם אלה אשר ינהיגו אותה והם אלה אשר יובילו את עתידה.  

אני יודע כי אם ניתן לילדנו את הכלים להגשים את עצמם- את כר הדשא לצמוח בו - לא נדבר עוד על עוני. הכרזתי בעבר ואני שב ומצהיר היום, שינוי המדיניות החברתית במדינת ישראל כבר כאן.  

זו לא משימה שתושלם ביום. זה תהליך ארוך שצריך לדבר עליו כל הזמן, לפעול בו יום יום, לדבוק בו – בנחישות ובהתמדה, על מנת להשיגו.  

זו לא זכותנו – זו חובתנו. 

בשנת 2007, בצד התכנון האסטרטגי אותו בכוונתי להוביל, נמשיך לשקוד על רפורמות חברתיות ורפורמות מבניות במשק בכלל ובמשק האנרגיה והמים בפרט.  

הכל,  מתוך אמונה וידיעה כי הצלחה בהן, תביא לשיפור מצב המשק ולשיפור איכות חייו של האזרח הישראלי.  

בקרוב אקבל החלטה בסוגיית שווי השימוש ברכב. בעיני זוהי רפורמה חברתית חשובה.  

העיוות שנוצר במשק הישראלי, לפיו רק כעשירית מהשכירים, נהנים מהטבה בעלות של שניים וחצי מיליארד ₪,  אינה נכונה בעיני.  נחתור לתקן עיוות זה, על מנת להחזיר את הכספים במישרין לכל אזרחי מדינת ישראל ובדגש על אלה מהמעמד הבינוני. מהלך זה יביא לכך כי הכנסתו הפנויה של כל אזרח תגדל.  

במקביל הכנו את המתווה המסכם לרפורמה בניוד החיסכון הפנסיוני של הציבור הישראלי. 

זוהי רפורמה צרכנית ממדרגה ראשונה, שאין ספק שתשרת את כולנו - את כל מי שחוסך לגיל הפרישה .  

ניתן לאזרחים את האפשרות להחליט בהעברת החיסכון מגורם אחד לאחר ובכך נטיב עם מצבם. איננו יכולים להשלים עם העובדה כי אזרחי המדינה כבולים, בשוק שמתיימר להיות שוק תחרותי. 

לפני מספר חודשים הודעתי כי בכוונתי להציג בתחילת שנת 2007 את הרפורמה במס הכנסה שלילי במדינת ישראל.  בחרתי במס הכנסה שלילי, מתוך הבנה כי המלחמה בעוני תצליח רק ביום ששיעור ההשתתפות בשוק העבודה יגדל משמעותית.  

שיטת הקצבאות פשטה את הרגל. לגבי אלה שיכולים להשתתף בשוק העבודה, לא היה בה כלי אמיתי לטיפול בבעיית העוני. לגביהם זה היה כלי חינוכי, לא לצאת ולעבוד, לא להשתתף בכוח הפיריון ולא להיות אנשים יצרניים.  

מנגד, העובדה כי למעלה מ- 50%  מהאוכלוסייה העובדת (!!) אינה מגיעה לסף המס, חייבה אותנו לפתח כלים חדשים להשגת אותן מטרות ישנות.  מדובר בצעד לא פשוט – עלותו התקציבית גבוהה, הוא מחייב ממשק מול עשרות ואפילו מאות אלפי אזרחים, אך אני מאמין כי הוא צודק ונכון.  

אנו נמצאים בנושא הזה ביישורת האחרונה ובזמן הקרוב מאוד, נוכל לבשר בשורה חברתית גדולה ומשמעותית מאוד.  

אני יודע כי רק באמצעות עשייה מאומצת ומאוזנת  – במדיניות הכלכלית המונהגת על  ידי - נגביר את הצמיחה במשק ונצמצם באופן אמיתי את הפערים החברתיים.    

אני יודע כי בכך יצא שכרנו בעמלנו ונגשים את המטרה לשמה נבחרנו – נהפוך את מדינת ישראל למקום טוב יותר. 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד