כניסה לחברים רשומים



ח"כ פרופ' מנחם בן-ששון, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט

כדאי הוא מסע בן 3000 שנה, אפילו אם הוא שטחי, אם הוא עוסק בזיקה שבין עם לאדמה, שבין תודעת קרקע למה שמסתתר מאחריה, קרי יכולת ההישרדות של עם. התקופה המשמעותית הראשונה מתוארת בספרי המקרא. שם העם יושב על אדמתו לאחר שיצא ממצרים. בספר ויקרא מוזכרות המצוות שעוסקות בקשר ההדוק שבין העשייה הדתית לזכותם של ישראל על אדמתם. יתכן שטראומת הגלות של בית ראשון הביאה את האנשים לשאול מפני מה גלינו, בשל אלו חטאים? ספר ויקרא מעמיד אותנו על הסיבה - כיוון שלא ידענו לשמור על ארצנו. העובדה שעם לא ידע לתת לאדמתו שבת ושמיטה. זו הזיקה שבין שיעבוד יתר והיציאה לגלות בימי בית ראשון. יש אחרים שאומרים ששבירת הכלים בין העם לאל שלו קשורה לחמס, להון ושלטון. זה נכון, אך פירוק החברה זהו כבר הרובד השני בתפיסת הגלות. הרובד הראשון הוא המחדל שבעושק הקרקע.  

 

מי שיודע לקרוא את הפסוקים מבין שתפיסה כזו של גלות קשורה למבנה הציבור היהודי בתקופת המקרא, המשנה והתלמוד. החברה היא חברה חקלאית, המצוות הן מצוות הקשורות בקרקע והמילון שלנו מלא במונחים ומושגים חקלאים. כל אלה מעידים על עם הצומח מהאדמה וקשור אליה, שכן גם כאשר הוא נאלץ לנטוש אותה הוא יודע לשמור את האדמה כאידיאל. לכן ניתן לומר כי התקופה הקשורה לתנ"ך קשורה לקרקע.  

 

מה נורא הוא גורלו של עם כזה הניתק בפעם השלישית ממולדתו. הכוונה אינה לגלות בית ראשון או גלות בית שני אלא לתקופה בה כובש האסלאם את העולם. בתקופה זו חווה העם שינוי מהותי הנובע מהעובדה שבתקופה זו 98% מהיהודים חיו תחת שלטון אחד. בתקופה זו הוא דובר שפה אחת ובעל יכולת לנוע בחופשיות כמעט מלאה ברחבי האימפריה. בתקופה זו עם ישראל עוזב מרצון את האדמה. 

מבחינה משפטית אנו מוצאים בתקופה זו מנהיגים מרכזיים הכותבים שכתובת האישה ושטר חוב ייגבו רק ממטלטלין ולא מן הקרקע. זאת בניגוד לדברים מפורשים הכתובים במשנה והתלמוד. אין ביטוי בוטה יותר למהפך שנוצר בעם ישראל. האומה היהודית הופכת להיות אומה תעשיינית המעורבת במסחר העולמי.  

 

כל זה יוצר בעיה בדבר הקשר לאדמתה של ארץ ישראל. יהודי תקופה זו הפכו את הקשר היהודי לאדמה לקשר וירטואלי. זאת בדמות "ארבע אמות בארץ ישראל" שיש לכל יהודי בארץ ישראל במשמעות הרוחנית. לקרקע שכזו יש סיכויי הישרדות גדולים יותר מכל קרקע פיזית – העולם הווירטואלי ניתן לאריזה, ניתן לחלום עליו לאחרית הימים. 

 

כשעם ישראל מבקש לבנות את עצמו מחדש הוא חוזר לבנות פירמידה יצרנית שחוזרת לנקודת המוצא של עם שחי חיים כלכלים התלויים בקרקע. הקרקע חוזרת כריאליה, כמיתוס, כאתוס וכחזון. כיום אנו, כחברה, נמצאים בדילמה. האם אנו יכולים עדין לסבול שלקרקע יהיה ערך מוסף מעבר לערך הכלכלי שלה ? האם אנו מסוגלים ליצור לא רק שמורות טבע אלא גם שמורות ערך שמלוות עם, בין אם הוא על אדמתו ובין אם אינו על אדמתו, בהגדרת עוצמתו והחוסן הלאומי שלו בזיקה לארבע אמות שבישראל. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד