כניסה לחברים רשומים



Rabbi Prof. David Ellenson, President, Hebrew Union College

אבקש להביע תודה מקרב לב למארגני הכנס הזה על כך שהזמינו אותי לכאן היום. ברור שהנושא שלנו, זהות יהודית כחוסן לאומי, הוא לא רק שאלה אקדמאית. מדובר בשאלה בעלת חשיבות קיומית לעמנו הניצב בפני אתגרי המאה ה-21. תקופה שבו שומה עלינו בארץ ובתפוצות להתמודד עם אתגרים רציניים לקיום היהודי הקולקטיבי.  

האתגרים בארץ ובחו"ל שונים אלה מאלה. כפי שאציין בהמשך דברי, הדילמות בשני המקרים ראויות להתייחסות. לדעתי, גורל עמנו וחוסנו תלויים ביכולותינו להתבונן באומץ באתגרים השונים ולטפל בהם. תנאי הכרחי לאחדות לאומית ולחוסן עתידי הוא הפנמת המושג של "עמיות יהודית" – "Jewish peoplehood"  בקרב בני עמנו בארץ ובתפוצות. עלינו להגדיר את מושג הזהות כי מההגדרה הזאת עולה מסגרת להבנת הסוגיה. סוציולוגים נוהגים לציין כי במושג זהות ישנם שלושה מרכיבים לפחות. המרכיב הראשון הוא אישי. שיקול סובייקטיבי המבוסס על המשא האישי של היחיד, המשקף את ההגדרה העצמית של כל אחד ואחד. המרכיב השני הוא קהילתי - איך חברי קבוצה מסוימת מתייחסים לאינדיבידואל, האם בעיני הקבוצה אותו יחיד נחשב בפנים או בחוץ. המרכיב השלישי הוא חיצוני: איך נתפס היחיד על-ידי מי שנמצא מחוץ לקבוצה המגדירה. בדרך-כלל, עד לתקופה המודרנית לא היה מתח או סתירה בין שלושת המרכיבים הללו של הזהות – האישי, הקהילתי והחיצוני. בימינו נראה לא פעם ששלושת המרכיבים נמצאים במסלול התנגשות. לכן, הסוגיה שלנו היום היא מודרנית במהותה, בעוד שהקהילה היהודית לפני העת החדשה הייתה אוטונומית. היא סיפקה לחבריה זהות תרבותית ודתית. המבנה הפוליטי של העולם הלא-יהודי רק חיזק את זהותו היהודית של היחיד ושל קהילתו. בעולם שבו המושג המודרני של אינדיבידואליזם לא היה נפוץ, ההגדרה ההלכתית של יהודיות הייתה בעלת כוח מכריע. כתוצאה מכך, בכל הקשור לזהות היהודית לא היה הבדל של ממש בין רשות היחיד ורשות הרבים, בין תחום הפרט לפרהסיה.  

מצב זה השתנה עם בוא המודרנה לעולם המערבי. השינוי הרדיקלי הזה הוליד את משברי הזהות היהודית, איתם אנחנו מתמודדים גם היום. בעקבות המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית, הכוח הפוליטי של הקהילה היהודית התפרק. במצב החדש כל יהודי ויהודייה רשאים לבחור להשתתף בקהילה ולבטא את זהותם היהודית או לא לעשות כן. המודרנה יצרה מצב שבו השיקול הסובייקטיבי הפך להיות השיקול המרכזי בקביעת הזהות היהודית. התוצאות של התמורה הזאת ניכרות בצורה בולטת בארה"ב. 

בספרם "היהודי שבפנים" The Jew Within" -" המחברים ארנולד אייזן וסטיבן כהן טבעו מונח חדש כדי לתאר את הדרך שבה יהודי אמריקה מתארים את זהותם. הביטוי הוא באנגלית "the Sovereign Self", "האני הריבוני". כהן ואייזן טוענים כי המרכיב המכריע בעיצוב הזהות היהודית באמריקה הוא העובדה שזה תמיד אפשר לבחור. לא התודעה של עבר משותף, לא המחויבות למורשת האבות או לתורה מסיני הן הקובעות את היחס של היהודי המודרני באמריקה לקהילה היהודית. המושג של זהות יהודית עבר תמורה יסודית בעת החדשה - ממחויבות לעם לבחירה חלקית ואקלקטית מתוך המסורת. בארה"ב כיום האתגר החמור הוא איך לשחזר ולהשתית מודעות קבוצתית לזהות יהודית ואחריות כלפי עם ישראל, וכתוצאה מכך אחריות כלפי מדינת ישראל. האתגר עומד, למשל, ביסוד הקביעה העיקשת שלי שלא יוסמך לרבנות בתנועה הרפורמית באמריקה, במוסד שלנו, רב או רבה שלא שהה בארץ במשך שנה לפחות. על תלמידנו להכיר בכך שהמשא הרוחני שלהם הוא לא דבר פרטי בלבד. אדרבא, הם בנים ובנות לעם. רק במפגש עם המציאות של מדינת ישראל, ובנוסף במפגשים עם אתרי ההתחדשות היהודית בימינו כגון ברה"מ לשעבר, רק כך הרב והרבה  יוכלו להפנים ואחר-כך להפיץ תחושה עמוקה של "עמיות יהודית" - Jewish Peoplehood"",   - שיש להם חלק בה.  

בארץ המצב שונה כמובן. שאלת הזהות היהודית נתפסת בצורות שונות בארץ ובאמריקה. סוציולוגים העוסקים במצב כאן היו מסבירים כי בארץ, במיוחד במה שמכונה המרחב החילוני, הזהות היהודית נתפסת במונחים קולקטיביים לאומיים, ואילו באמריקה יש דגש חזק בהרבה על מרכיבים אינדיבידואלים ודתיים. בשנת 1948 דוד בן-גוריון לא הכריז על ריבונות "האני" אלא על ריבונות המדינה. במרחב החילוני הישראלי, הזהות היהודית באה לידי ביטוי במונחים יהודיים קולקטיביים. באמריקה הדגש הוא על המישורים האינדיבידואלים והדתיים. אני לא טוען שאין ביטויים דתיים במדינת ישראל. אני עוקב בעניין רב אחר תנועות וזרמים פוסקי הלכה ואידיאולוגיות פוליטיות שמקורן בדת. אך נראה שעבור היהודי-הישראלי, שלא מוכן לכנות את עצמו דתי-אורתודוקסי, הביטויים האלה לא מחזקים את זהותו היהודית, אולי אפילו מחלישים אותה.  

בעיות המעסיקות את העולם היהודי בתפוצות נראות אחרת כשמתמודדים איתם כאן בארץ. כך, למשל, אנשים שלא עונים על ההגדרה ההלכתית של יהודיות משרתים בצה"ל ונותנים חלק בגורל עם ישראל. גיור כהלכה וגיוס כהלכה לא תמיד אותו דבר. האם ניתן, האם צריך לגשר על פער זה? אני בא לכנס הזה בתור מה שמכונה באנגלית –informed outsider" ". אני בא לארץ הרבה כחוקר, כרב , כנשיא מוסד שאחד מהקמפוסים שלו נמצא בלב ירושלים ומחנך ישראלים, כידיד נפש של ישראלים הרבה, כקורא עיתונות וספרות. אני לא מתיימר להטיף לכם מוסר, ואני מקווה שדבריי לא יתפרשו כהתרסה או כהתחסדות. הציונים הסוציאליסטיים שהובילו בימי היישוב וראשית ימי המדינה ראו בציונות, בשיבת עם ישראל למולדתנו, את המרכיב המרכזי במסורת ישראל. הם פירשו את העת החדשה כהזדמנות לממש את התקווה בת אלפיים שנים לשוב לציון. הם פירשו את מהות היהדות במונחים חילוניים ולאומיים, ורוקנו מתוכן דתי את המקרא ואת השפה העברית. הם האמינו כי התנ"ך מוכיח את הטענות היהודיות על ארץ ישראל, וכי השפה יכולה להיות מקור מרכזי לזהות היהודית המתחדשת. יהדותם הדגישה את התנ"ך, את הימים בהם ישבנו בארץ ושלטנו בה. היו ביניהם, ויש גם היום, כאלו שראו ביהדות האורתודוקסית את הדת האמיתית, אבל גם אז הם לא ייחסו חשיבות עליונה לדת. הם ראו את עצמם כאנשי המחר, ואנשי הדת נראו להם לא פעם כאנשי העבר. 

מייסדי המדינה הצליחו הצלחה אדירה, וכל מי שמדינת ישראל יקרה לו חייב להם חוב עצום. אולם התרבות היהודית הישראלית שהם יצרו דילגה בדרך-כלל על היהדות הרבנית, שנראתה להם פסיבית מדי או לא-רלוונטית לחיים המודרניים. האתוס של חז"ל ושל יהדות ימי הביניים נראה להם מנוגד לאמונה כי עלינו לקבל אחריות על גורלנו. כך קרה שזהות יהודית לאומית וקולקטיבית שלטה בארץ, וביטויים דתיים ואינדיבידואלים נדחקו אל הפינה. אני רוצה לטעון כי מאבקי הדת בארץ לא תרמו לעיצוב הזהות היהודית במרחב החילוני. לצערי, הם תרמו לכעס, לניכור, לוויתור ולהתרחקות. יהודי הגולה חייבים לפתח זיקה לקולקטיב היהודי. לדעתי, כ-outsider  שאיכפת לו ממה שקורה כאן, יהודים ישראלים במרחב החילוני צריכים להרחיב את הגבולות של הזהות היהודית שלהם. העובדה כי כל כך הרבה ישראלים צעירים מחפשים ביטוי רוחני במזרח הרחוק מעידה על הניכור והמשבר בזהות היהודית בארצנו. כשאני מסתכל על החברה הישראלית, המתמודדת עם כל כך הרבה בעיות ואיומים, אני מלא דאגה אבל אני גם מאד אופטימי. הפוטנציאל להתחדשות יהודית ותרבותית בישראל הוא גדול מאד. השפה העברית שהיא מפתח לארון הספרים היהודי, החיבור לאדמה ולבני אדם, התסיסה התרבותית המרשימה. כל אלה נותנים סיבות לתקווה. 

אני מייחס חשיבות רבה למפגש בין גלויות ועדות ואני מכיר בעושר ובעומק שיש בזהויות היהודיות המגוונות והנפגשות כאן בארץ. בכל ההתפתחויות האלה, אני צופה בתקווה ובהתפעלות. נדמה לי שכל זה מתרחש אפילו בשעות של סכנה ומלחמה, כי הצורך הזה הוא לא לוקסוס. מדובר בצורך קיומי ממש. כנשיא ה- Hebrew Union College אני יכול להביא דוגמא אחת מהתנועה המוכרת לי. אני רואה דור חדש של גברים ונשים ישראלים, ילידי הארץ בעיקר, אך גם עולים דוברי רוסית, ספרדית, אנגלית ושפות נוספות, אנשים באיכות גבוהה מאד, שבאים אלינו כדי לקבל הכשרה והסמכה לרבנות. הם לוקחים חלק בהתחדשות היהודית המתרחשת כאן בארץ, במוסדות התנועה ליהדות המתקדמת ובמוסדות רבים אחרים.  

אני סבור שכדי לבנות גשר חזק בין יהודים בארץ ובחו"ל הזהות היהודית צריכה מרכיבים גם של הקולקטיב וגם של היחיד. אנחנו צריכים זהות שיש בה גם עמיות וגם רוחניות. בחינת ההצהרה של רות המואביה לנעמי: עמך עמי, אלוהייך אלוהי. זהות יהודית בת קיימא זקוקה לשני המרכיבים. עלינו לעשות הכול בארץ ובחו"ל כדי לעודד את שני מושגי היסוד ביחד. אם לא נשכיל לפעול כך, אם לא נעודד את המרכיבים החיוניים בזהות יהודית בריאה, ביטויי זהות שונים מאד אלה מאלה יפרידו בין יהודי ישראל יהודי ויהודי התפוצות. אולי יפרידו ביניהם הפרדה קבועה.  

החשש הוא שלא תהיה שפה משותפת בין הנכדים שלי ובין הנכדים שלכם. אם זה יקרה, החוסן שלנו יפגע, והיכולת שלנו להתמודד עם אתגרי העולם המודרני תיחלש. עלינו לעשות את כל שביכולתנו כדי שזה לא יקרה. המסר שלי אינו מסר של זרם, אף על פי שאני שייך לזרם. כהיסטוריון של העת החדשה אני מסיק כי היהדות על כל גווניה משגשגת כשהיא אוחזת הן במציאות המשתנה והן במורשת הדורות. הפנמה של ערכי המודרנה והדמוקרטיה לא תחליש את הזהות היהודית, אלא היא ההופכת אותה לאפשרית. מבלי להתיימר לומר לכם איך לחיות את חייכם, אני קורא לכוחות הפועלים לחידושה וחיזוקה של הזהות היהודית לפעול בצורה נחרצת. יהודים בחו"ל תומכים בכם, אולי הגיע הזמן שיותר גורמים בארץ יתמכו בכוחות אלה. הישראלי שהגדיר את עצמו בעבר, פחות עסוק היום בהגדרה חיצונית ויותר בחיפוש אמיתי. אני סבור כי ליהודים בארץ לא תספיק העובדה שהם חיים בישראל, וליהודים בחו"ל לא תספיק המודעות הדתית-רוחנית. אני אומר שהיהודים בארץ ובתפוצות, יהודים הפועלים בתוך העולם המודרני והמחפשים זהות חדשה ובריאה צריכים לעובד ביחד כדי להשתית את הזהות על יסודות שהם גם קולקטיבים וגם אינדיבידואלים, שהם גם לאומיים וגם רוחניים. רק אם אתם תמצאו את הדרך להעמיק את הזהות היהודית שלכם במרחב החילוני ובמרחב הדתי, תוכלו לסייע גם לנו לגבש את זהותנו היהודית באופן מעמיק ורציני. רק כך נוכל לממש את האמרה היהודית- כל ישראל ערבים זה לזה. רק כך ניתן לקדים גורל יהודי משותף, רק כך אפשר לממש את העיקרון החיוני לעיצוב זהותנו – אהבת ישראל. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד