כניסה לחברים רשומים



דיון - מאזן החוסן הלאומי- "מדדי הרצליה" בשנת ה-60 לישראל

שאלת גרשון בסקין לגדעון גרינשטיין מנכ"ל ראות:  

 

האם בתחשיבים שהצגתם שקלתם אם אפשר לעשות את הקפיצה מבלי לפתור את הקונפליקט הישראלי פלסטיני? 

 

גדעון גרינשטיין: התשובה ניתנה באמצעות העבודה שעשתה ועדת ברודט- תקציב הביטחון גדל אך קטן מבחינת הנטל על החברה הישראלית. כל עוד הסכסוך בהיקפים של היום, זה אפשרי. 

צה"ל הוא הגורם שמכשיר כוח אדם איכותי ומפתח את עצמו, כך שהאפקט הכלכלי של הצבא לא נמדד רק בנטל על תקציב הביטחון. 

 

המשך שאלה: חלק גדול מהתקציב הולך לא רק לצה"ל אלא לכל תקציב הביטחון.  אתה מנסה להשוות את ישראל לכלכלת מדינות אצלן לא קיימת בעיה ביטחונית כבעיה כלכלית. האם אפשר להרחיב על כך? 

 

גדעון גרינשטיין: כל אחת מ-15 המדינות שעשו את הקפיצה הזו מאופיינות על ידי נטל מסוים. כל מדינה באה עם ה"תיק" שלה. אנו צריכים למצות את הנכסים שלנו. צריך להתייחס לזה כאל פרויקט שכולם נרתמים לביצועו. להרבה אנשים שיושבים כאן בכנס יש את התשובה לכך, לי אין, אך אם נבין שהעולם היהודי הוא הנכס הכלכלי של מדינת ישראל נוכל לנצל את הפלטפורמות. מתוך המציאות הזו אנו יכולים להפיק הרבה מאוד תועלת להתמודדות עם הנטל של הסכסוך. 

 

שאלה: השינוי הדרמטי הדרוש שהצגת הוא עליית תחום הממשל- האם מדובר על גלישה לאורך כל העשור? האם הייתה סיבה ספציפית להתדרדרות זו? נובע מסקירתך, שעם יציב ומסודר לא יכול לדאוג שהמוסדות ינוהלו כהלכה. 

 

גדעון גרינשטיין: כן, הגלישה מקרית לאורך זמן- מתחילת העשור, למעשה משנת 2000 ועד היום, הירידה עקבית וחד כיוונית, עד להצטברות שמצדיקה את הביטוי "צניחה  חופשית". אם העם כל כך בוגר כפי שאנו מציגים אותו לאור המדדים למה הוא לא דואג לרפורמות הנדרשות? זה מה שנקרא אי מוביליזם- שיתוק של מסורות, של רפורמות שניסו לבצע, מפלגות ושיטות בחירות ששותקו. למעשה גם התפקוד וגם היוזמה האישית להתרחק משחיתות הם גורמים לכך. 

  

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד