כניסה לחברים רשומים



פרופ' גבריאל בן-דור

חוסן הוא מושג פסיכולוגי, המשקף את היכולת של אובייקט נתון לעמוד אל מול לחץ/אתגר ולהפגין גמישות מספיקה על מנת לא להישבר, ולחזור בסיום התהליך לתצורתו המקורית. 

המושג "חוסן לאומי" מתייחס ליכולת של הפרטים בקונפליקט מתמשך לשמר תפיסות ואמונות בסיסיות. לפיכך, חוסן חברתי ניתן למדידה על ידי בחינת השינויים לאורך זמן ממושך של חלק מהמדדים המרכזיים בחברה הישראלית (לדוגמא: פטריוטיות, אופטימיות, אמון), אל מול אתגרים של טילים, לחימה, טרור, התנתקות ועוד. 

 

הסקר, הכולל 15 נקודות זמן, מאוקטובר 2000 ועד אוקטובר 2007, נערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל ,יהודית וערבית, תוך כדי הפרדה בין סקטורים שונים בקרב ציבורים אלו. הסקר מאפשר נקודת מבט ייחודית לגבי יכולת ההתאוששות של החברה הישראלית לאחר אירועים כאלו. 

 

המרכיבים הבסיסיים למדידת החוסן הלאומי הם: פטריוטיות, פחד (איומים), אופטימיות, מיליטנטיות (תמיכה בפעולות צבאיות) ואמון במוסדות המדינה. 

לאחר מלחמת לבנון השנייה נמדדו היגדים נוספים: מדד הפחד שוכלל והנבדקים נשאלו פחות על טרור ויותר על טילים. מדד המיליטנטיות עודכן אף הוא. בנוסף, נשאלו הנבדקים כיצד הם רואים את החוסן, ואת צדקת דרכה של מדינת ישראל ב-3 חזיתות: מול מלחמת לבנון, מול השטחים לאחר ההתנתקות, ומול שאר מדינות ערב הנמצאות עימנו בסכסוך. 

 

בעוד שהשחיקה בחוסן הלאומי לאחר המלחמה לא הייתה כל כך גדולה (כפי שהוצגה בעיתונות), ובעוד האמון במערכת הביטחון לא נפגע, ההתאוששות מאוד איטית. זאת בניגוד לתפיסת החוסן שעיקרה שלאחר הפגיעה יש התאוששות וחזרה לנקודת המוצא. הדבר מראה כי השינוי שנוצר לאחר המלחמה הוא שינוי-עומק.  

למרות שרמת הפחד מטרור כיום היא הנמוכה מזה שנים, רמת הפחד מפני מתקפה של מדינות ערב, שעלתה באופן משמעותי לאחר המלחמה, לא ירדה מאז באופן מובהק. 

בנוסף, למרות שינויים אובייקטיביים חיוביים (כלכלי-בטחוני), רמת האופטימיות הלאומית נשארה יציבה, ולא חזרה לרמה הגבוהה שנרשמה בתחילת העשור. 

האמונה של הציבור היהודי בצדקת הדרך, בהקשר של הקונפליקט, הינה גבוהה, אם כי גם במדד זה נרשמת ירידה מתונה בשלושת הסקרים האחרונים. 

 

בדומה לסקרים קודמים, רמות המיליטנטיות והפטריוטיות של כלל הציבור יציבות, ואינן מושפעות באופן מובהק מאירועים ומאיומים. הציבור הישראלי בוגר, איננו נגרר לטענה כי חייבים להגיב כוחנית לכל פעולה, יש לו אורח רוח וסבלנות, ואין לחץ על המנהיגים לצאת לפעולה צבאית.  

 

ניתן ללמוד על ירידה משמעותית בתמיכה של הציבור הישראלי בכלל, והציבור היהודי בפרט בכל מוסדות המדינה, בייחוד במוסדות השיפוט ובבית המשפט העליון. בעוד שבעבר השופט העליון כדמות היה מקובל יותר מהאלוף הלוחם, צנח כיום בית המשפט העליון "צניחה חופשית" במדד האמון. חלק מהביקורות שמושמעות על בית המשפט העליון אינם דברים בעלמא, ונראה כי הציבור הישראלי מחזיק בהם אף הוא. 

ככלל, רמת האמון של קבוצות המיעוטים השונות הן בבית המשפט העליון והן במוסדות השיפוטיים והפוליטיים, גבוהה מזו שמציג הציבור היהודי. לחלק מן הציבור היהודי נדמה שבית המשפט העליון קשוב יותר לבעיות, הרצונות והערכים של המיעוט. 

מן הנתונים ניתן ללמוד כי קיימת שחיקה של המוסדות הפוליטיים של המדינה, כגון המפלגות והכנסת. חשוב לציין כי דמוקרטיה לא יכולה לתפקד כשלא מאמינים בה. 

 

במהלך השנתיים האחרונות נרשמה ירידה מסוימת ברמת הפטריוטיות של הציבור הדרוזי, אולם רמת הפטריוטיות של ציבור זה עדיין גבוהה, והיא נמוכה אך במעט מהפטריוטיות שמוצגת על ידי הציבור היהודי. אין לעשות לציבור זה עוול, שכן הוא עדיין נאמן למדינת ישראל. 

 

לסיכום, יש יציבות יוצאת מן הכלל בערכי הליבה: הפטריוטיות כמעט ולא השתנתה, האופטימיות לא השתנתה, המיליטנטיות לא השתנתה. וזהו חוסנה של מדינת ישראל. 

הבעיה כיום בישראל היא כפולה: רמת הפחד גבוהה (אם לא מפני טרור, אז מפני האיום האיראני ואיום הקסאמים), והפרת האיזון על ידי המנהיגות.  

אמון האזרח הישראלי התערער במוסדות הפוליטיים והשיפוטיים. בעיות אלו קריטיות בקביעת הביטחון הלאומי של ישראל.  

נראה כי בעוד האזרחים מקבלים מוסדות שלא מגיעים להם, המנהיגות מקבלת עם, שאולי, לא מגיע לה. 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד