כניסה לחברים רשומים



אלוף עידו נחושתן

עידו נחושתן טען כי על צה"ל להציע דרכי התמודדות פרקטיות, וכי תהליך ההתמודדות הינו אמיתי, ונעשה בצה"ל בתוכנית רב שנתית. זהו תהליך אשר מתבונן על הסביבה, על היכולת לעמוד מול לחץ ואתגר ועל מנת לחזור לתצורה המקורית יש להבין את הסביבה. ישנן השלכות הן ברמה הביטחונית והן ברמה הפרקטית, הן באות לידי ביטוי, באמל"ח, גדודים וכדומה. 

התוכניות הללו בוחנות את ההווה ורואות פני עתיד. 

 

לפני עשר שנים, המצב כולו היה שונה, ישראל הייתה בסיטואציה אחרת מול הפלסטינים, איראן הייתה מאחור מבחינת הגרעין, הג'יהאד היה במימדים שהוא נמצא בהם כיום. העתיד אינו דטרמיניסטי, אנו משחקים מול יריבים חכמים, מבינים ולומדים, ולכן עלינו להיות צנועים. יש לראות כאן פרדיגמה של שינוי. יש מי שרגיל לחשוב על המזה"ת כמדינות מול מדינות, קרי ישראל מול ארצות ערב, כיום נוצרה תופעה חדשה והיא מדינות וארגונים, כפי שגם העניין הישראלי ערבי הפנימי השתנה.  

 

ניתן להבחין בשני מחנות עיקריים: מחנה רדיקלי ומחנה מערבי. במחנה הרדיקלי מצויים הסונים והשיעים, האיראנים, ובמחנה המערבי, מן הצד השני מצויות ישראל, שהינה תרבות מערבית על פי ארצות הברית. יש להבחין במגמות עומק שונות, למשל מגמת ההתגרענות של איראן. תהליך זה מקרין עוצמה, כוח, פחד ויש לכך משמעויות רבות. מגמת עומק נוספת ממציאות קיימת הינה האסטרטגיה של ההתנגדות. האסטרטגיה ברורה, אם ניתן לשימה בתבנית, ניתן לראות כניסה מסיבית של אמל"ח תלוי מסלול, כוונה לפגוע בישראל. אפשר לראות כאן את הקשר בין ארגונים למדינות. התפתחה תופעה של מליציות חמושות, כאשר בעידן הגלובליזציה תהליך ההתחמשות ומאגרי הידע שעובר הינם רחבים יותר, דבר שאף מאפשר מיקור חוץ.  כלי הגלובליזציה הוא טוב על מנת להעביר את הלחץ והאתגר הצבאי אלינו. 

 

האזרחים נכנסים באופן אחר למשוואה. האזרחים שלנו, נחשפים באופן רב. יש גם אזרחים מהצד השני, כאשר ארגונים  פועלים מתוך ההבנה שיש קושי של מדינות מערביות שמתמודדות מול חברה אזרחית. כיום, בעיראק למשל, ההצלחה נמדדת באמצעות כמות ההרוגים. יש להבין כי קצב השינויים בישראל גדול מאד. קיים קשר בין הזירות, ואף מהלכים סימולטאניים, ולכן האתגר גדל עוד יותר. 

 

תפיסת הביטחון נשענת על שלוש רגליים: הרתעה, הגנה והכרעה. באם ההרתעה אינה משיגה את יעודה, יש להגיע להכרעה ברורה. טרור הינו גורם שקשה מאד להרתיע, בהשוואה למדינה. הארגונים כיום יוצרים צבאות ומיקור חוץ. ההכרעה נעשית קשה משום שקל יחסית לשמר מערכה ארוכה, מתישה הפוגעת בעורף וכך למנוע הכרעה, דבר אשר פוגע באינטרס של ישראל להגיע להכרעה. הקושי בהגעה להכרעה משפיע על העורף, על נכסי הצבא. ההסתכלות על הגנה מביאה להשקעות ויכולות מתפתחות בכיוון הזה. מטריה גרעינית מקשה אף היא על בטחון לאומי. 

 

עלינו לשמר את היתרון האיכותי של ישראל, שהוא יתרון טכנולוגי ובראש ובראשונה הון אנושי, אשר מהווה את הפער בינה ובין שכנותיה, יריבותיה ועמיתיה של מדינת ישראל. חיזוק ההרתעה הינו יעד העל של התוכנית. התמודדות ישירה עם איום מחד, ויכולותיו של הצד השני מאידך. התרעה פונה אל הכוונות של הצד השני, על כן יש לשקול כיצד להפעילו ולטפל ביכולותיו. 

 

את הסביבה האסטרטגית יש לתרגם לאתגר צבאי ספציפי שיש לשים ביד מפקדי הצבא.  

ישנה את  הבעיה מול איראן אשר אין מה להרחיב לגביה, מפני שהיא ברורה. 

בעיה חדשה- ישנה מתעצמת הינה האסטרטגיה הא- סימטרית של הטרור. התעצמות המליציות יוצרת התמודדות חדשה, ויש להיות מוכנים לשינויים מהירים. השקעה נכונה ופיזור של  האמצעים יביאו להכרעה או לכושר הכרעה טוב יותר, דברים המשנים את יתרונו האיכותי של צה"ל. מדינת ישראל משקיעה בפיתוח חדשני וטכנולוגי של שדה הקרב והצרכים השונים. יש להמשיך ולמצות את אותו הון אנושי, בכל דרך מפני שהוא פועל לטובתנו. כל הדברים הללו יחד יביאו לשיפור כושר ההתרעה של צה"ל. למדנו את החשיבות של הרגל  הביטחונית, עליה להיות חזקה ועבה ובאם תהא כזו, יהיה ניתן לבנות כל מה שנבקש. 

 

היכולות הישראליות העצמאיות הן נכס גדול, ואין לוותר עליהן. האתגר המרכזי שלנו הוא מחשבתי ותפיסתי. המזה"ת כאמור, משתנה במהירות, ולכן עלינו להיות זריזים, ולהתאים עצמנו לשינויים במהרה. 

 

סיפור היפנים והסושי- כפועל יוצא מאכילת הסושי, דגים נעלמים בסביבת החוף,ולכן הדייגים נוסעים למעמקי הים כדי לדוג, כשחוזרים לחוף הדגים כבר לא טריים, לכן הציבו מיכלים גדולים בקרבת החוף, אך עדיין הדגים אינם מספיק טובים ואיכותיים. נוצר רעיון לשים כריש אשר דאג לדגים להיות חיים יותר, כך הסושי טעים. אם סיפור זה אומר משהו על החוסן הלאומי, זה אומר שעלינו להיות בצד הכריש. 

 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד