כניסה לחברים רשומים



מר גדעון סער

אחרי הגשת דו"ח ועדת וינוגרד החלקי ובטרם הוגש הדו"ח הסופי, דומה שהלקחים היסודיים מהמערכה הזו כלל לא הוטמעו, ולא יושמו על ידי המערכת המדינית.  

בהקדמה לדו"ח קבעה הועדה כי זו הייתה המלחמה הראשונה שישראל הייתה מעורבת בה ללא הכרעה ברורה מבחינה צבאית. הבעיה העיקרית במלחמה הייתה העדר הקשר בין מטרות המלחמה לאמצעים שנקבעו להשגתן. המטרות היו: פירוק החזבאללה מנשקו, הסרת איום הרקטות על עורף המדינה, ושחרור החיילים החטופים. 

ברור שלא היה ניתן להשיג את המטרות בלי פעולה קרקעית נרחבת בשטח לבנון.  

הערה מעניינת של הועדה מתייחסת לרתיעה של הדרג המדיני מקיום פעולה קרקעית נרחבת בלבנון, החלטה סמויה ממהלך קרקעי נרחב ואף הימנעות מלהגיע אליו.  

ההערכות הצבאית לפעולה שכזו התקיימה  רק שבועיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה. 

הדו"ח מדבר על כך שלא הייתה שום חלופה ריאלית להשגת היעדים שנקבעו אלא פעולה קרקעית נרחבת, וכי אין מנוס מפעולה שכזו. 

בצה"ל רווחה ההערכה כי אין דרך להפסיק את ירי הקטיושות אלא בדרך של פעולה קרקעית נרחבת. 

בזמן מתקפת הטרור הפלסטינית האסטרטגיה הייתה נכונה. השאלה הייתה איך לפעול, וברגע שהוחלט להשיג את המטרות לא היה מנוס מפעולה קרקעית. 

גם במלחמת לבנון הראשונה אחד ההישגים העיקריים היה הסרת איום הרקטות. צה"ל פעל להשיג את המטרות באמצעות הפעלת הכוח. מאידך, במלחמת לבנון השנייה כמו גם במבצעים מוגבלים שנעשו כדוגמת  'דין וחשבון' ו'ענבי זעם', האסטרטגיה של אש מנגד ומנוף של לחץ על האוכלוסייה האזרחית הוכחו כלא יעילים. 

בהערת אגב ציין חבר הכנסת סער כי הוא מתקשה לראות  את פתרון בעיית הקסאמים מרצועת עזה בהפסקת אספקת החשמל לרצועה.  

החשש מביצוע מהלך קרקעי במלחמת לבנון השנייה אשר נבע בין היתר מהפחד לספוג אבידות רבות, וההכרעה שהתקבלה לא היו רק החלטה לוותר על הניצחון במערכה. הבחירה שנעשתה הייתה למעשה הפקרה מוחלטת ומודעת של תושבי הצפון לאש הרקטות והפרת הסעיף המחייב את המדינה לדאוג לשלומם וביטחונם של אזרחיה. אותו הסעיף מופר יום יום ובריש גלי בישובי עוטף עזה ושדרות שנמצאים תחת התקפה ארטילרית  מתמשכת וגוברת.
זוהי הפקרה מודעת של אזרחים, ולגיטימי לשאול האם הדרג המדיני היה נוהג באותו האופן אם אזורים אחרים במדינה היו נחשפים לאיום זה. 

ההימנעות ממהלך קרקעי נרחב הינו העדפה מובהקת של הווה על עתיד. 

כזכור רק לאחר שנה וחצי של אינתיפאדה ומאות הרוגים יצא צה"ל לבצע פעולות בתוך שטח האויב, כלומר בשטחי השיגור של המחבלים בשטחים. רק בדרך זו אפשר היה להביא לניצחון ישראלי על הטרור הפלסטיני. החששות מאבידות רבות מאוד בכוחות צה"ל נראו כמוגזמים.  

 

הלקח העיקרי הוא שמתן ביטחון לאזרחים ושגרת חיים הוא מחויבות הממשלה וצה"ל הוא הכלי הראשון לעשות זאת. 

 במלחמה כמו גם במצב כיום בשדרות וישובי עוטף עזה, חל היפוך תפקידים: בפועל מהווים תושבי ישראל כשכפ"ץ של צה"ל. זוהי תפיסה מעוותת והרת אסון. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד