כניסה לחברים רשומים



אלוף (מיל') עוזי דיין

אלוף במיל' עוזי דיין טוען כי לא ניתן לדבר בישראל על קבלת החלטות, מבלי לדבר על אופן קבלת ההחלטות במלחמה האחרונה. המלחמה הייתה צודקת, ישראל לא השכילה לנצח בה, לעשות את שנדרש. חשוב מאד לבחון את הסיבות לכישלון, אם מעוניינים בביטחון לאומי היום ובעתיד. 

כאשר בוחנים את קבלת ההחלטות יש לבדוק את היום הראשון של המלחמה ואת היום האחרון. 

 

היום הראשון למלחמה מציג יציאה רשלנית למלחמה. אם רוצים להיכנס לאופן קבלת ההחלטות, כל יציאה למלחמה באופן כללי, מחייבת לבחון שלושה מרכיבים: 

1)       האם יש סיבה ליציאה, כלומר, האם ישנו "טריגר".  

2)       הגדרת יעדים ברורים למלחמה- מה מעוניינים להשיג. 

3)       המרכיב החשוב ביותר- קביעת מקבץ משימות בנות השגה אשר תהיינה מוסמכות הן על הדרג המדיני, והן על הדרג הצבאי.
שלב זה, לרוב, לא נעשה כראוי, מה שגורם לכך שלא מנצחים ומה שלבסוף גורר ויכוח גדול בין הדרג המדיני לבין הדרג הצבאי.
 

 

המלחמה הייתה מוצדקת וזכתה לתמיכה גורפת בקרב הקהל הישראלי, והקהילייה הבינ"ל. היעדים לא הוגדרו כראוי. צה"ל יודע כיצד (וגם צריך) לנצח מיליציה חמושה, טובה ככל שתהיה. יש לזכור, שמספר לוחמי חזבאללה עמד על כ- 3000 לוחמים. המשימות לא הוגדרו אף הן, ולכן לא הגיעו לשלב הסופי. יש לשאול שתי שאלות: מה יעשה הצד השני (האויב, מזג האוויר, אומות העולם), לשלב זה לא הגענו כלל. שאלה נוספת, איך בכל זאת מנצחים במלחמה למרות האויב. 

 

כאשר תהליך קבלת ההחלטות חסר, מובטחת מריבה. אנשי הצבא טוענים שלא הייתה דירקטיבה מדויקת והיו אילוצים בלתי ניתנים להשגה, ומוסיפים כי הפוליטיקאים מפחדים מאבידות. הפוליטיקאים מן הצד השני טוענים מנגד כי אנשי הצבא לא הצליחו לנצח, ועכשיו הם "מתבכיינים", ומשתמשים בתירוצים. בויכוח הזה, המנצחים הינם תמיד הפוליטיקאים. כך יצאנו למלחמה, בהתחלה לא הפנימו שמתנהלת מלחמה. בהמשך לא הובנה משמעות ירי הרקטות על העורף. 

 

קיימות שלוש אפשרויות לתגובה שקולה: 

1)       הרתעה: הנחתה של מהלומה צבאית, אווירית, מהירה שתסתיים תוך מספר ימים. 

2)       יציאה למלחמה: תפקידה לפגוע קשות בחזבאללה, ומאלצת מערכה יבשתית. 

3)       הסתפקות בתגובה מדינית בלבד. 

 

אנו לא קיימנו אף אחת מהאפשרויות הללו, יצאנו בחופזה למערכה שההנהגה לא הבינה שזו מלחמה, אשר הלכה והתארכה וכך לא גויס מערך המילואים בזמן, צבא יבשה לא הופעל בצורה יעילה, העורף לא היה מוכן וכן הלאה. 

 

לגבי הקרב האחרון, ההחלטה אינה קשורה לקבלת ההחלטות. היא למעשה אינה כשל בקבלת ההחלטות, מפני ששליחת חיילים לקרב חסר תכלית מהווה כשל מוסרי. האחריות נמצאת בידי מי שלא עוצר זאת. ראש הממשלה, שהתנגד למהלך קרקעי גדול, שינה דעתו לקראת סוף המלחמה שתוכנן ל- 9 באוגוסט, החלטת מועצת הביטחון לסיום המלחמה. בליל שבת, יצא לדרך המבצע האחרון, באישון לילה, הייתה כבר החלטת או"ם, אך המבצע חסר התכלית נמשך. השאלה המהותית שיש לשאול היא מה היה שיקולו של ראש הממשלה שלא לעצור את המבצע הזה? כיצד לא עצרו קרב לא נחוץ בו נהרגו 33 לוחמים? 

 

ראש הממשלה לא היה בגפו. היו עמו אנשים נוספים בעלי אחריות לכשלים שונים. דיין פונה באופן אישי לביקורת על שאול מופז וציפי ליבני שעל אף ניסיונם, לא פעלו לעצור את המבצע הזה. דיין מוסיף ופונה לשר הביטחון הנוכחי, אהוד ברק וטוען  כי הוא חלק מהפתרון ולא הבעיה.  

 

אין לגלגל את האחריות לצבא, מפני שהוא שילם את המחיר: שני מפקדי אוגדה, אלוף פיקוד ורמטכ"ל שלקחו אחריות והתפטרו ובנוסף, גם שר הביטחון, עמיר פרץ. למעשה, נוצר מצב אשר בו רק ראש הממשלה מודיע שאינו מתפטר. אדם הטוען שלא יתפטר מחמת עקרון, יהיו התוצאות אשר יהיו- זהו כשל ערכי לכשעצמו.  

 

קבלת ההחלטות כדבריו, עוברת לחברי הכנסת, שזהו הדבר הנכון לעשותו במדינות חוק דמוקרטיות. הוא מוסיף ואומר: "לחברי הכנסת יהיה בכנס זה דיון על מסקנות ועדת וינוגרד. חכו, קראו, ואז עמדו למבחן וינוגרד של אחריות ומנהיגות, אני מאחל לכולם שיעמדו בו" 

 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד