כניסה לחברים רשומים



השגריר ד"ר עודד ערן

ד"ר ערן טען כי לא מדובר בבעיית ירושלים אלא בעתיד ירושלים, והוסיף כי הוא לוקח אשראי על עצם קיום היום הראשון של כנס הרצליה בירושלים, וזאת בסימן 60 שנה למדינת ישראל.  

ביקש להסיר מראשו כמה כובעים ואמר כי אינו מדבר בשם משרד החוץ, בו לקח חלק במשך 40 שנה, ולא בשם הקונגרס היהודי העולמי, שהיום הוא נציגו בישראל, אלא כתושב ירושלים בה הוא חי יובל שנים.  

 

סיפר כי היווה  חלק מהמשא ומתן בשנת 1999-2000, וכי היה עד לכמה מהלכים משפילים. משפילים ברמה הזו, שקשה לנהל משא ומתן עם צד אשר אתה מכיר בחשיבות הדתית שיש לירושלים עבורו, אולם אותו צד לא מכיר בחשיבות הדתית שיש לעיר עבורך ועבור עמך. 

 

ציין כי הוא מדבר בשם עצמו, וכאוהב ירושלים. והוסיף בהקשר זה כי הוא מעוניין לציין מספר הערות:

 

1.       בועידת קמפ דיויד 2000, עמדה העיר ירושלים בפני סכנה קיומית. המרקם האורבאני היה בסכנת התפוררות. הצד הישראלי הביע באותה וועידה נכונות לקבל חלוקה של העיר בתוך החומות, עם ריבונות פלשתינית. בנוסף הייתה הסכמה על חלוקת מתחם הר הבית. לו תכנית זו הייתה מיושמת היה נגרם נזק בלתי הפיך לריבונות היהודית. הסכמות אלו נבעו מאי ידיעה, אי הבנה, רשלנות, ואולי חוסר אחריות במימדים היסטוריים. ד"ר ערן ציין כי הוא מציע לכולם לעמוד בהר הזיתים או הצופים, להביט מעמדות התצפית ולנסות להתוות גבול בשטח הנצפה. נקודת המוצא הינה כי רחוק היום,בו הגבול יהיה וירטואלי, כלומר על המפה בלבד. לכן, התוואי לא יהיה ויזואלי אלא פיזי. זה יגרום לניוון ופיצול העיר. גבול כזה הוא  רע לירושלים. אסור שההצעה של קלינטון תתקבל. חיוני שהעיר תוכל לתפקד כיחידה אחת שאין חומה שחוצה אותה.

 

2.       יש הרבה קדושה בירושלים. שיקולים שונים מאז דממו התותחים ב-1967 מנעו הכללה של כל מיני שכונות בתחומה של ירושלים. מבחינה אורבאנית יש לכלול אותם במרחב מדיני אחד. הניסיון להגן על הגבול של ירושלים כאילו הוא  מבוסס על היגיון יהודי דתי אשר לא יזכה בתמיכה בינ"ל או ישראלית אינו טיעון חזק. לעומת זאת, יש להמציא נימוקים כי גבול פיזי יביא לפגיעה אנושה בעיר, מתוך הבנה שיש צורך ונכונות לעצב גבולות חדשים בהתבסס על חשיבות שלוש הדתות.

 

3.       חלוקת הריבונות והמרחב העירוני אינה מעשית, ומתוקף כך, חובה לקיים ריבונות אחת. ד"ר ערן הציע כי ישראל תתבע ריבונות במסגרת המו"מ על הסדר קבע. מתוך קריאת הרקורד של שלטונות אחרים, והתבוננות בחלופות הוסיף כי הוא מעדיף את ישראל.

 

4.       כל אימת שמתנהל מו"מ עם הפלשתינאים נחשפים עצבים וקולות מכל מיני כיוונים. השאלה המתבקשת היא האם על ממשלת ישראל להתייחס לתגובות, לקולות יהודי התפוצות באשר לשאלת ירושלים. רון לאודר ביקש מרה"מ להקשיב ליהודי התפוצות בהגיעו  להתדיין על ירושלים. פרופ' שלמה אבינרי אמר כי דרישה כזו מערערת את הסוברניות של המדינה אם אותם קולות המושמעים אינם נמנים על אזרחיה.  

 

אלו הן שאלות נוקבות, החורגות מהתחום הטכני המדובר בליבו ונשמתו של כל יהודי. 

מאז הוקמה וועדת ירושלים בארגון המדינות המוסלמיות לא שמעתי מי אשר כופר בזכותם של מדינות ערב לדון באשר לגורלה של ירושלים. הקול של מחצית העולם היהודי אשר אינו נמנה עם אוכלוסיית ישראל ראוי שישמע. ד"ר ערן קרא ליהדות העולם להשמיע את קולה. הוסיף כי ליהדות התפוצות קשר ישיר לרבדים שונים בחברה הישראלית, וכן ליחסי ארה"ב וישראל. מערכת היחסים היא דו-סטרית וכך היא חייבת להישאר. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד