כניסה לחברים רשומים



חה"כ יולי אדלשטיין

ח"כ פתחה בציטוט כי בגין אמר פעם:  "יותר מאשר ישראל שמרו על ירושלים, ירושלים שמרה על ישראל". זוהי כמובן פרפראזה על השבת. בגין ניסה לרמוז שלירושלים חשיבות לא פחותה מזו של שבת לעם ישראל.  

 

אם נבדוק את הנושא מבחינת התנועה הציונית, קשה שלא להתרשם כי למרות ריבוי הזרמים לציונות, ירושלים הייתה במרכז של כל זרם וזרם. 

אין ציון בלי ירושלים. ירושלים מעל הכול, ירושלים היא סלע קיומנו. 

 

האם כך הדבר הלכה למעשה? 

 

אני הייתי מתחיל ברגע מאוד חשוב וחרוט בזיכרון כולנו. המילים של מוטה גור:  "הר הבית בידינו" -  האם היה גם זה רגע השיא? האם היו עוד עליות לאחר הרגע הזה, או רק נסיגות?  

 

התמונה החרוטה לא פחות, היא לא התמונה של צנחנים בהר הבית אלא תמונת הצנחן ליד הכותל. האם אין בכך אלמנט של נסיגה? אם אני מדבר על הר הבית היום אני נראה תימהוני וסהרורי, אני חושב שכאן חל תהליך בנושא ירושלים, ואנחנו צריכים לשאול עצמנו שאלה, האם מאז 1967 הייתה עליה או נסיגה? 

 

אני שואל עצמי איך קורה שבכל מערכת בחירות אנחנו מדברים על ירושלים. מי יותר ישקיע בעיר, מי יותר יפתח את העיר, אך התוצאות אחרי הבחירות הן פחות משכנעות. אני אומר את זה לאורך כל דורות ממשלות ישראל. אם נבדוק במה עמדו ההצהרות לאחר הכניסה לכנסת, נראה כי יש פער בין הרצון שלנו לומר ירושלים מעל הכול לבין המצב המעשי. 

נשאלת השאלה האם ירושלים היא מעל הכול או שאנחנו עדים לנסיגה כללית כלשהי בתחומים שונים בגישה הציונית הקלאסית, ערכים שהיו מקודשים אז יותר מאשר היום. אני נזהר לומר "דם יהודי אינו הפקר", האם קיימת  מגמה של נסיגה, וירושלים היא רק חלק מתהליך כולל. 

 

מכון אידלסון ללימודים אסטרטגים ערך סקר אשר במרכזו השאלה: "לפי דעתך למי צריכה להיות הזכות להחליט על עתידה של ירושלים?". להלן  התפלגות התשובות באחוזים: 

 

רה"מ -  5 אחוזים 

הכנסת והממשל – 11 אחוזים 

ישראלים יהודים בלבד -  29 אחוזים 

כלל אזרחי מדינת ישראל -  31 אחוזים 

כלל היהודים (יהודי התפוצות) – 14 אחוזים 

 

הנתונים האלה מראים כי אנחנו מרבים להצהיר הצהרות.  

נראה  כי עבור רוב הציבור בארץ המושג ירושלים כחלק מציונות ויהדות עדיין חרוט בבסיס עד כדי כך שזה מאתגר אותם. אני מכיר את שיטת הממשל הנהוגה בישראל, ומדאיג אותי כי רק 16 אחוזים סבורים כי רה"מ והכנסת צריכים להכריע בנושא.  

 

אני מפנה את השאלה לחברי הפאנל הנכבדים למי הזכות להחליט על עתיד העיר הזו, איך היא תראה ובידי מי.  

 

לסיכום הייתי אומר שאולי לכולנו כדאי לחשוב על צמד המילים: בעיית ירושלים. איך קרה שבירתנו הנצחית הפכה לבעיה ואנחנו מנסים לפתור את בעיית ירושלים. זה אולי יעזור לנו לשפר את עתידה של ירושלים ולזכות לראות זקנים וטף בחוצות ירושלים. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד