כניסה לחברים רשומים



דיון - מעמד ירושלים כבירת ישראל והעם היהודי

ח"כ אלי גבאי: 

על כולנו לדעת שעם ישראל, כאשר גלה, הגלה יחד עימו את ירושלים וכמו שגלה, כך יש לו גם הזכות לשוב לירושלים. עלינו לזכור שעם ישראל חזר כאשר ליוותה אותו השבועה: "אם תשכחך ירושלים, תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי. הווה אומר, אם אשכח את ירושלים, הנני מעדיף לאבד את יד ימיני; אם אשכח את ירושלים, לשוני תדבק לחכי, לא אוכל לספר על ירושלים, לא אוכל להתפלל. זהו פסוק אותו אומרים בכל חתונה בישראל, זהו הקשר לירושלים. 

לגבי האזכור של התנ"ך והקוראן- בתנ"ך מוזכר שם ירושלים 650 פעם. בקוראן השם ירושלים מוזכר אף לא פעם אחת. אם אנו מעוניינים לשמר את ירושלים, עלינו לעצור את ההגירה אליה מחברון, שכם, רמאללה מפני שהגירה זו מסכנת את ירושלים ועלולה להוביל לקונפליקטים רבים שעשויים לגרום לחוסר רצון להמשיך ולהתגורר בה. כפי שהציגה אורה אחימאיר, שום עיר בעולם לא יכולה להיות מחולקת בחלוקה דתית, כפי שהותיקן ומכה אינן מחולקות, כך גם ירושלים צריכה להישאר בידי ישראל ולכן על ממשלת ישראל להשקיע יותר בהבאת הנוער לעיר, בפיתוח ובבניה. 

 

שאלה, אורלי בן דייויס: 

בן- גוריון אמר שלאף ממשלה בישראל אין זכות לחלק את ארץ ישראל וירושלים. חוק יסוד: ירושלים קובע שלא ניתן להעבירה לשלטון זר. על מנת לבצע הסברה לישראל, יש לוודא כי החוקים אינם סותרים. הדו"ח שהוצג מציין שלוש דרכים לחלוקת האגן הקדוש ובאף אחת מן הדרכים אין דרישה של חופש פולחן, לדעתי יש לדרוש זאת. 

 

תשובה, פרופ' זאב סגל: 

מבחינה משפטית, בג"צ קובע שהמימוש של הר הבית בידנו, נתון בידי הממשלה והכנסת. החוק כפי שנקבע, לא נאכף, אך אם מעוניינים לאוכפו, זה עשוי לגרום שלל בעיות. השאלה על הר הבית מתעוררת כל פעם ויש לבצע שיקולי עלות- תועלת ולקבל החלטה ראויה אותה בג"צ משאיר לשיקול דעת ערכי פוליטי. 

 

תשובה, הגב' אורה אחימאיר: 

הדו"ח אינו מדבר על שלושה שלבים, אלא שלושה מתווים אפשריים בעלי יתרונות וחסרונות גם יחד. חופש פולחן ניתן הן ליהודים והן לערבים. 

 

תשובה, ד"ר אילת מזר: 

היכן שלא נאכפת שמירת החוק על הר הבית, מצויים כאוס ופורענות. אי אפשר שלא לאכוף את החוק, גם על מנת לשמר את העתיקות בעיר. מן הדין היה, שגם בג"צ יתערב וידאג לאכיפתו. העתיקות הרבות בעיר הן מורשת שעלינו לשמר והחוק אמור לעשות זאת.  

 

סיכום הפאנל, חה"כ יולי אדלשטיין: 

המסקנה המשותפת הינה אחריות, זהירות יתר, הרבה לפני משא ומתן. מה שמונח על כף המאזניים היא לא סתם עוד עיר או סתם עיר בירה כגון מוסקבה או וושינגטון.  

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד