כניסה לחברים רשומים



מר יוסי הולנדר

יש להסתכל על הכלכלה הישראלית בניתוח של העתיד. יש לבחון את מצב הכלכלה כיום ביחס לצרכים ולבדוק האם התוואי הנוכחי יענה על צרכינו גם בעתיד.  

 

הנתיב הקריטי לכלכלת ישראל הינו: האצת שיעור התל"ג (ל-4.5%), השגת ההון הנדרש לצמיחה, העלאת שיעור השתתפות האזרחים בשוק העבודה ולאפשר את צמיחתה של הטכנולוגיה המתקדמת. 

 

כלכלת ישראל בשנת 2007 מבחינת התל"ג היא 21 אלף. בארה"ב עומד התל"ג על 44, באירלנד- 55 . לפני פחות מעשרים שנה, התל"ג באירלנד היה זהה לזה של ישראל.  

נתון נוסף שיש ליחס לו חשיבות, הוא שיעור ההשתתפות של כוח העבודה. ההפרש כיום בין ארה"ב לישראל גדול. 

בעוד שהצמיחה לנפש בישראל יחסית גבוהה, חלק ממרכיבי הצמיחה הם לא תוצרי צמיחה אמיתית אלא תוצאה מהשפל בו היינו, ולכן אסור להסתמך על נושא זה בחיזוי העתיד. 

 

למעשה מתחלקת כלכלת ישראל ל-3 כלכלות: כלכלת הערבים, כלכלת החרדים וכלכלת הרוב. החלוקה הינה כלכלית בלבד ולא ערכית (כלומר, בקבוצת הרוב נמצאים אנשים שומרי שבת, אולם התנהגותם הכלכלית היא שמגדירה אותם כשייכים לקבוצת הרוב ולא לקבוצה החרדית).  

בעוד 60% מקבוצת הרוב עובדים (נתון הגבוה מאירופה אך נמוך מארה"ב), רק 40% מקבוצת הערבים והחרדים משתתפים במעגל העבודה. קבוצת הרוב "סוחבת" למעשה על גבה את  שאר המשק.כלכלה מודרנית אינה יכולה להתקיים בצורה שכזו. אחד ממקורות הצמיחה החשובים הוא הגדלת ההשתתפות במעגל העבודה של קבוצת הערבים והחרדים.  

 

יש להסתכל על נתוני 2007 בפרספקטיבה רחבה יותר. שיעור הצמיחה של ישראל אינו מספק, והפערים בין ישראל למדינות המובילות הולכים וגדלים. בישראל עוני וחוסר שיווין משמעותיים. 

  

גם אם ישראל תצליח לצמוח ב- 2.5% לנפש והתל"ג יעלה ב-50%, הוא עדיין ישאר נמוך מאוד ביחס לארה"ב ואירלנד. הכלכלה תנחל שיפור מסוים במצב הנוכחי, אך לא שינוי משמעותי. 

 

יש לקחת בחשבון את שיעור גידול האוכלוסייה בישראל. שיעור זה עצום יחסית לכל מדינות המערב. בכל המדינות החברות ב- OECD אין אף מדינה שגדלה בשיעור שכזה. יתרה מזאת, ישנן מדינות שיורדות בשיעור האוכלוסייה שלה.  

אין אף מדינה שעומדת באתגר הזה ובמקביל מנסה להגדיל את התל"ג. 

 

לכלכלת ישראל שתי בעיות מרכזיות כיום: 

הצטמצמות קבוצת הרוב והגדלת הנטל על קבוצה זו, ובמקביל,  קצב הצמיחה איננו מספק אל מול הצרכים. 

אתגרה הייחודי של מדינת ישראל הוא במציאת מקומות עבודה ללמעלה ממיליון ומאתיים אלף איש (צעירים שנולדו במדינה והינם לפני גיל העבודה).  

 

דוגמת אירלנד רלוונטית מאוד לישראל, מפני שהיא מלמדת על כך שהשינוי אפשרי. 

על מדינת ישראל להאיץ את קצב הצמיחה, פי 3 מקצב הצמיחה ההיסטורי. 

צמיחה תפתור את בעיות העוני, אי השוויון, הבעיות החברתיות, היכולת לתמוך בחלשים ותעלה את איכות החיים. 

 

כיצד תצמח כלכלת ישראל ב-4.5% ?  באם יושקע יותר הון לעובד, יגדל תוצר העובד. כמו כן, יש  להביא השקעות הון רבות יותר מכל אלו שהובאו עד כה. 

 

אם נסתכל על כלכלת ישראל כיום, נראה כי התעשיות הבולטות הן התעשייה הביטחונית, תעשיית האלקטרוניקה, הכימיה והתרופות. המשותף לכולן הוא הייצוא.  

פיתוח ענף הטכנולוגיה המתקדמת, ואפשור הייצוא, הינם נתיב קריטי המהווה פוטנציאל לגדילה. 

בנוסף יש לדאוג לפיתוח התיירות, תחום שהינו עתיר תעסוקה, במיוחד לגורמים מעוטי השכלה. 

 

צמיחה עתידית משמעותה: שמירת המנועים הנוכחיים, השקעות במוצרי הון, השקעה בתעשייה הביו-טכנולוגית, שדרוג התעשיות ופיתוח שירותים חדשים. 

יש לנקוט מדיניות אגרסיבית להגדלת ההשקעות במשק (כללית, לא ספציפית לענף – סביבה משפטית תומכת, הקטנת מיסים, הרת בירוקרטיה), ולנקוט מדיניות פרטנית למקרי מפתח חיוניים (תיירות, תשתיות).  

יש להעלות את שיעור ההשתתפות בעבודה. כמו כן, יש ליצור "גדר הפרדה" כלכלית ודמוגרפית עם הרשות הפלסטינית, לבטל את הסובסידיות לאי עבודה (0 סובסידיות עד גיל 35), לפתור את בעיית אי השירות בצה"ל, לעודד השקעות בענפי מסחר ושירותים ולא רק בתעשייה, לשפר את רמת החינוך, להכפיל את מספר הבוגרים במדעים המדויקים בתוך 20 שנה, להעלות את מצב החינוך (ליישום את הרפורמות הקיימות ולעבור ליותר לימודים ארוך) ולפתור את בעיית הפריפריה על ידי תשתיות.  

 

לסיכום, הבעיות יכולות להפוך למנוע של הכלכלה. יש לנצל בצורה טובה יותר את המשאב האנושי על ידי חינוכו והגדלת שיעור השתתפותו.

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד