כניסה לחברים רשומים



פרופ' צבי אקשטיין

האוכלוסייה היהודית מפוזרת בעולם, בעיקר בין ישראל לארה"ב. על מנת להסביר תופעה זו, יש להביט בניתוח המאקרו כלכלי כמנוע צמיחה: התל"ג בישראל כיום, מהווה 64%  מתל"ג ארה"ב.  

פער זה מתחלק בין שני מרכיבים מרכזיים: שיעור התעסוקה והפריון. 

 

על ישראל לקבוע יעד מרכזי למדיניות תומכת צמיחה, עליה להציב כיעד את התל"ג כ- 80%  מזה של ארה"ב, בעשר השנים הקרובות. 

 

ישראל נמצאת בסיכונים כלכליים, וכמשק אין לנו את הפריבילגיה לקחת מדיניות סיכונים גבוהה. גודל התקציב הוא שקובע את פוטנציאל הצמיחה.  

בנוסף לתחומים: הביטחוני והפוליטי, המשפיעים על סיכוני המשק הישראלי, נמצא המשבר הפיננסי אשר פקד את ארה"ב ואירופה. 

במקביל, מושפעת רמת הסיכונים במשק ממדיניותה ההומניטארית של ישראל (כלפי העובדים), ולכן יש לשמור על יציבות במדיניות זו. 

 

האג'נדה הכלכלית- חברתית שהתקבלה בממשלה שנה שעברה, שמה  דגש על שני המרכיבים המרכזיים: הן לתעסוקה והן לפריון. 

 

יש להתמקד בתוכניות ספציפיות שיחזקו אוכלוסיות בעלות מיומנות נמוכה, להרחיב את השוואת קצבאות העבודה לאוכלוסיות אלו, להכניס מס הכנסה שלילי ולהרחיבו, להסדיר את נושא העובדים הזרים והפלסטינים, ולשפר את אכיפת חוקי העבודה. 

 

בתחום הפריון דרושה מדיניות מעודדת חדשנות של מוצרים. בתחילה עבור תעשייה מסורתית, ובהמשך להרחיבה גם לסקטור השירותים. 

 

לסיום, על מנת להציב את המשק על מסלול צמיחה, ולצמצם את הפערים מול ארה"ב, יש לנקוט פתרונות הן בתחום המיקרו והן בתחום המאקרו.  

 

יש להקציב משאבים להגדלת התעסוקה והפריון, לנקוט רפורמות כלכליות בכל השווקים, ולאפשר תשתית חזקה של רגולציה התומכת בסקטור העסקי.

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד