כניסה לחברים רשומים



פרופ' יחזקאל דרור

בישראל קיימת מסגרת פוליטית, מדינית וביטחונית שונה. העם היהודי קשור קשר הדוק או לא הדוק עם ארגונים וולונטריים בעולם. עצם הקיום במדינה הינו מסלול שונה מאשר ארגון. 

נוצרה שחיקה מסוימת בדימוי מדינת ישראל. בעבר היו מדברים על קיבוצים והפרחת השממה כאמצעי לדרך וכיום ישנה הידרדרות בדימוי במערכת הפוליטית. המדינה שהייתה נודעת כמקלט בטוח ליהודים נרדפים, אינה מחזיקה ברעיון הזה בצורה חזקה כבעבר. אדרבא, יש יהודים המטילים על ישראל את הסיבה להגברת האנטישמיות, בעקבות הסכסוך עם הפלסטיניים, אשר מעורר אסלאם קיצוני. מבחינת צעירים דתיים אורתודוכסים, ישראל איננה מספיק יהודית ומבחינת הצעירים הלא דתיים, הממסד הדתי חזק מידי. 

 

נוצר עתה מצב של התרחקות בין יהודי ישראל והתפוצות. יש שתי דרכים להתמודד עם הבעיה: 

1.       בטיפול - שישראל תראה עצמה שותפה לבעיות. להדגיש שהיא קיימת כדי לחזק את עם היהודי באשר הוא. 

2.       יש לעשוק במשימה לא נעימה- "הרס יוצר". יש לוותר על דברים שהיו נכונים בעבר כדי לא לפגוע בתמורות. המחשבה שהתפוצות רואות  בישראל כמרכז עם יהודי בדותה. כדי להיות מרכז של עם, לא מספיק להצהיר, אלא גם להתכוון. יש להתבטא בזהירות כאשר מציגים את ישראל כמקלט לאומי. יש להפנים את התפיסה שיהדות התפוצות תסייע להחלטות. בהקשר זה – צריך לראות גם את הדבקות במושג מיושן של עלייה. 

 

יחסי ישראל והתפוצות מהווה דוגמה פרדיגמטית לכך שישראל קיימת. ישראל חייבת שינוי מהותי בין חמישה לשבעה תחומים. מספר עקרונות מדיניות נחוצים: 

1)       עקרון שהינו המלצת המכון לתכנון מדיניות עם יהודי- יש להביא בחשבון את ההחלטות של העם היהודי בתפוצות ולהתייעץ עימו, לדוגמה, בנושא עתיד ירושלים. הנני תומך עקרונית בתהליך השלום, אך יש לקבל החלטות בעזרת התייעצות עם התפוצות, לא רק עם ראשי ארגונים, אלא להרחיב את ההתייעצות לשכבות וזרמים פלורליסטיים נוספים. 

2)       הכללה מסיבית של לימודי עם ישראל בארץ- אפילו הסטודנטים בארץ אינם יודעים דבר על העם היהודי, על אף שהוסיפו תכנית לימוד בתיכון, למרות שבתקשורת דנים בכך יותר. עניין זה חל גם על האליטות השלטוניות והחברתיות. 

3)       על המנהיגות היהודית של מדינת ישראל לראות בין תפקידיה -  לשמש גם כמנהיגי העם היהודי. בעניין זה חלה התקדמות קלה, אך לא מספיקה, ישנה עוד דרך ארוכה להגעה למודעות עצמית. 

4)       עלייה- עתיד העלייה היום מונח על העלייה החלקית. עלייה חלקית הינה עלייה של יהודי המצוי חלק מהשנה בארץ וחלק אחר מהשנה במקום אחר. תופעה זו משתלבת מאד יפה עם גלובליזציה ואמצעי התקשורת. תופעה זו מחייבת בחינה מחדש של חוק המיסוי האישי, כדי לא להקטין את הרצון לקבלת אזרחות; לכונן בתי ספר בעלי שיטה סמסטריאלית, שתלמידים יוכלו להיות כאן חודשים ספורים ויהיה באפשרותם להשלים חלק בחו"ל.  

5)       חיזוק ירושלים כבירת הציביליזציה היהודית- ולא בהכרח בירת העם היהודי. 

6)       העדר משרד ממשי לתפוצות- דבר המהווה טעות קרדינלית וקונספטואלית הוא - החלת האחריות על משרד החוץ. תפקיד זה צריך להיות תפקיד מרכזי של ראש הממשלה, אך מאחר ואין זה ריאלי, יש להקים משרד ושר ממשי ליחסים עם התפוצות. באשר לסוכנות היהודית, יש לשדרגה ולחזקה מבחינת מהותה ומבחינת התפוצות בכלל. יש אף לשקול לשנות את שמה. 

 

האם לעולם חוסן? מבחינת נושא התפוצות, לא. מדובר על מגמה שהינה חזקה, אך לא דטרמיניסטית. שאלת החוסן תלויה בנו- אם ננהג בחוכמה, מסירות ונאמנות ואם נשנה את דרכי החשיבה שלנו, התשובה לשאלה זו עשויה להשתנות. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד