כניסה לחברים רשומים



מר אלדד פרשר, משנה לחשב הכללי, משרד האוצר - "חולשות ועוצמות בדירוג ישראל ביחס לקבוצת הייחוס"
4/12/2002

מר אלדד פרשר - משנה לחשב הכללי, משרד האוצר
"חולשות ועוצמות בדירוג ישראל ביחס לקבוצת הייחוס"


איתן הסביר את הסיבה הכלכלית לחשיבות נושא דירוג האשראי. דירוג האשראי הנעשה על ידי חברות הדירוג משמש פרוקסי לסיכון של משקיעים גלובליים. בתחום זה יש לפעמים חוסר הבנה של משקיפים מקומיים.
חברות הדירוג עובדות בראש ובראשונה לפי מודל השוואתי. הן לוקחות קבוצת התייחסות והן מעודדות אותה. שיטת עבודה זו יוצרת לעיתים יוצרת מצבים אשר הם לעתים לא מובנים למשקיף המקומי. המשקיף מקומי במדינת ישראל של שנת 2001 ו – 2002 רואה מצב רוח לאומי ועסקי ירוד מאוד. גם מצב הרוח הלאומי וגם מצב הרוח העסקי משקפים ראיה קצרת טווח של השנה הקרובה ואולי של השנה הבאה. זו אינה ראייה בינונית וארוכת טווח שהיא הראיה של חברות הדירוג לטוב ולרע.
חברות הדרוג מסתכלות גם על הדרך בה המשק מתמודד עם קשיים גדולים מאוד ועם זעזועים חיצוניים ופנימיים שקרו בשנתיים האחרונות, ומשוות דרך זו למשקים אחרים המתמודדים עם זעזועים אחרים. למשל, מדינות רבות שסבלו ממיתון ארוך ועמוק, הגדילו מאוד את הגירעון התקציבי, עד לרמות של כ – 10%, וזה הרבה מעבר למה שממשלת ישראל הרשתה לעצמה לעשות בשנים האחרונות.
לכן, חשוב להבין כאן שמתודולוגיית דירוג האשראי של חברות הדירוג היא השוואתית וכי ההסתכלות שלהן היא לטווח בינוני וארוך. חברות הדירוג, בוחנות פונקציית מטרה אחת ואחת בלבד, והיא היכולת לכמת את ההסתברות לאירוע כשל, את הגמישות של הממשלות בהימנעות מאירועי כשל. אם מסתכלים על השקפים בעניין ההסתברויות לאירוע כשל של חברות הדירוג, רואים קפיצה אדירה מקבוצת הסינגל A לקבוצת הטריפל B. זה ההסבר למאמצים שלנו לא להגיע לקבוצת הטריפל B. לא רק העלות, אלא גם ההסתברות שהיא פרוקסי לסיכון ואשר ממנה נגזרת העלות, וגם אותם אנליסטים חיצוניים השואבים את המידע מחברות הדירוג, כל אלה הם אבן הבוחן בנושא חברות הדירוג.
קבוצת ההתייחסות שלנו היא מגוונת ומוזרה, ומורכבת בעיקר ממדינות הפריפריה האירופאיות כמו פולין, הונגריה, יוון, קפריסין, מלטה וממדינות שהן לא כל כך רלוונטיות כמו מדינות הנפט במפרץ. לפני כשבועיים העלתה מודיס את דירוג האשראי של רוב מדינות הפריפריה המערב אירופאיות, מסיבות הקשורות להצטרפות לאיחוד האירופאי. הנושא הבעייתי ביותר ברמת המשקיעים, לאו דווקא ברמת חברות הדירוג, הוא היציבות הפוליטית.
חברות הדירוג בוחנות לא רק את הסיכונים הגיאו-פוליטיים במדינת ישראל, אלא גם את תהליך קבלת ההחלטות, את הגמישות שבמדיניות, את האינטגרציה הגלובלית ואת היחסים עם מדינות אחרות ועם גופי הלוואה רשמיים וכמובן את הצד הגיאו-פוליטי.
על המאזניים האלה מצד אחד יש במדינת ישראל סיכון גיאו-פוליטי כבד מאוד, ומצד אחר היחסים עם ארצות-הברית בכל הרבדים, היחסים עם יהדות העולם והמבנים המוסדיים במדינת ישראל ברשות המבצעת, המחוקקת והשופטת, אשר למרות זעזועים כבדים, נשארו יציבים, דמוקרטיים וגילו גמישות בקבלת החלטות.
ב - 15 השנים האחרונות, ממשלות ישראל מימין ומשמאל, מציבות פלטפורמה כלכלית דומה מאוד, וחברות הדירוג מעדיפות פלטפורמה כלכלית הזאת שהן יודעות לחיות אתה, כי היא מייצרת סיכונים נמוכים מאוד. ברמת הסיכון הפוליטי וייצור הפרוקסי של סיכון לגופי השקעה, גופי ההשקעה בעולם מעצימים את הסיכון הפוליטי הרבה מעבר למה שחברות הדירוג בוחנות אותו. סיכון פוליטי הוא פקטור חשוב ומהותי בהחלטה של גופי השקעה מוסדיים בעולם, בין אם הם משקיעים ב-fixed income או ב-equity במדינת ישראל.
המאבק לעבור את מה שאנחנו מכנים ה-Headline News Effect, כמו הכתבה של כתבה בטלוויזיה בבריטניה שבה היא ראיינה נוסעים באוטובוס בירושלים וציינה שזה אולי הדבר הנועז ביותר שאפשר לעשות. חשוב להתמודד עם אפקט הזה ולהגיע ליסודות הכלכליים של מדינת ישראל. התמודדות זו אינה קלה ודורשת השקעת מאמצים, לפעמים גם עם רוח נגדית לא קלה.
באשר לנושא החוב או מה שאנחנו קוראים הגמישות הפיסקלית. אין ספק שהבעיה המרכזית של מדינת ישראל היא יחס חוב תוצר. יחס החוב תוצר במדינת ישראל הוא מהגבוהים בעולם. יש מעט מאוד מדינות בעולם שיש להן יחס כזה ויש עוד פחות מדינות בעולם שיש להן יחס כזה ואשר עברו משברים כל כך חריפים בשנתיים האחרונות. עד לשנת 2000 הייתה המגמה ביחס החוב תוצר מאוד חיובית. ב – 2001 – 2002 וכנראה גם
ב - 2003 המגמה התהפכה והיא חוזרת למה שהייתה בתחילת או באמצע שנות ה–90. יש אלמנט חיובי אחד בתחום היחס חוב תוצר וזה החוב המקומי. הגידול בחוב בשנתיים האחרונות נובע מהשוק המקומי, ואותו שוק מקומי הוכיח שהוא שוק נזיל, עמוק וסחיר יותר ממה שאי פעם מישהו דמיין. לכן, הקצבים ההולכים וגוברים כאשר אנחנו מגיעים לשוק, אמנם משפיעים על הריבית הריאלית ארוכת הטווח, אבל יש מי שמשפיע גם על הריבית הריאלית קצרת הטווח.
בתחום המדיניות המוניטריות חברות הדירוג בודקות את היכולת לשמר את המדיניות המוניטרית ואת מדיניות שער החליפין לאורך זמן. ההבדל העיקרי בין דירוג אשראי של חוב חיצוני ופנימי קשור בעיקר ביכולת לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית. למקבלי החלטות במדינות בהן שער החליפין נייד ושוק האג"ח המקומי מגוון ועמוק, יהיה spread גבוה יותר בין הדירוג של החוב המקומי לחוב החיצוני. לכן, בעניין הורדת הדירוג בחוב המקומי, חברות הדירוג בוחנות את היכולת לייצר מדיניות מוניטרית מרחיבה במידה הדרושה במשק הנמצא במיתון חריף. זאת לנוכח העלייה וההשתקפות שלה באינפלציה כתוצאה מההורדה וההרחבה במדיניות, הניסיון להרחיב את המדיניות המוניטרית בסוף השנה הקודמת.
עלות החוב של ממשלת ישראל, לא עלתה בשנה האחרונה כפי שתואר כאן מ - 0.2 ל - 0.8. עלות הסיכון בטווח הקצר הייתה 8% ועלות הסיכון בטווח הארוך הייתה 2% ונקווה שכך זה יישאר גם בעתיד.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד