כניסה לחברים רשומים



דיון. פותחת-גב' תרז דלפש, ראש תכנון מדיניות, חטיבה לעניינים אסטרטגיים, הוועדה הצרפתית לאנרגיה אטומית
3/12/2002

דיון  - גברת תרז דלפש - ראש תחום אסטרטגיה, הוועדה הצרפתית לאנרגיה אטומית (באמצעות מתורגמנית):


אומרים לי לעיתים תכופות אפשר לקלוט שלוש נקודות בצורה מקסימלית; אבל אני בטוחה שכישראלים אתם תסתדרו היטב גם עם חמש נקודות. אני רוצה להציג מה שאני רואה בו נקודות חשובות לדיון שייפתח מייד לאחר המושב החשוב הזה. ראשית לכל הצורך בחזון ארוך טווח או בחזון עומק הרבה יותר חשוב מאשר כוח. זה נכון באשר לאירופה שהיתה לה תפיסה אסטרטגית, ואשר עד עצם היום הזה מוטרדת מאגן הים התיכון, מהבלקנים וגם ממזרח אירופה. בהרבה דוקטרינות באירופה קיימת הסיסמה "אין עוד אויבים" על גבולנו, כאילו פירוש הדבר שתהייה לזה משמעות כלשהי מבחינת הטרור הבינלאומי והטילים הבין-יבשתיים. זה נכון לגבי אירופה, אבל זה גם נכון נראה לי לגבי האזור הזה.
אתן לכם רק דוגמה אחת שלא הוזכרה. נראה לי שמזרח אסיה הרבה רלוונטית לביטחון האזור שלכם, אם אתם מביאים בחשבון את הייצוא המגיע נאמר מקוריאה הצפונית ואני יכולה לתת לכם עוד כמה וכמה דוגמאות. נראה לי שפירוש הדבר שהמרחק, שבעבר במשך מאות בשנים היה גורם הגנה מאוד חשוב, איננו יכול עוד להגן והחזון הזה לטווח ארוך או החזון ארוך הטווח, חזון העומק, חיוני לדעתי לא רק מבחינת המרחב אלא גם מבחינת הזמן וזה מוביל אותי לנקודה השנייה מתוך חמש הנקודות שלי באשר לזמן, שאלת הזמן.
ההערה השניה שלי כאמור, היא שהפתעות אסטרטגיות בלתי נעימות עלולות להפוך לחם חוקנו ולא חריג ולא ליוצא מן הכלל. זה נכון לא רק בגלל צורות חדשות של טרור, אלא גם בגלל נשק להשמדה המונית, ההפצה שלו, ומפני שאנחנו חיים בעולם שבו האלימות גוברת והולכת בכל מקום, ולא רק באזור הזה. קרוב לוודאי שהדמוקרטיות הן הכי פחות מוכנות להתמודד עם אלימות ובמיוחד עם אלימות קיצונית.
לבסוף כאשר מדברם על אתגרים אסטרטגיים חדשים, יש להביא בחשבון את הגורמים שאינם ביטחוניים כמו למשל מגיפות ענק. המגיפות הללו כבר חותרות או מערערות את יסודות העולם המתפתח, בחלקים רבים שלו הם מערערות את מערכות הבריאות, חותרות מתחת למדיניות, ומערערות את הלגיטימיות של הפוליטיקאים. הנקודה האחרונה הזאת מובילה אותי אל הנקודה השלישית מתוך החמש שהועלתה על ידי ג'ודית מילר. אני מאמינה יותר שחשוב להדגיש שוב ושוב שנשק ביולוגי עלול להפוך להנשק בה' הידיעה של המאה הזאת, ואני מדגישה את הנקודה הזאת במיוחד כיוון שנראה לי שאם המאה ה - 20 הייתה במידה רבה במונחים מדעיים המאה של הפיסיקה, הרי שהמאה ה - 21 תהייה המאה של מדעי החיים והמאה של מדעי המידע, האינפורמציה. אם תשלבו את שני הדברים גם יחד, אפשר להגיע לתולדות איומות ונוראות, הרסניות בזירה הצבאית.
המקרה של הגחלת, האנטרקס, כפי שאני רואה את זה, משמש אזהרה, התרעה, כיוון שהוא התרחש בשנת 2001 ומפני שזה היה המקרה הראשון כפי שאמרה ג'ודית, של התקפה או של טרור ביולוגי שהרגה אנשים הלכה למעשה. לפני כן היה מספר רב של התקפות, של ביו-טרור בארצות-הברית אבל גם ביפן למשל. אתם בוודאי זוכרים את הכת הזאת שניסתה, בלא הצלחה, את הרעלן בוטולינום ואת הגחלת, האנטרקס. ביפן הם לא הצליחו, אבל בניו-יורק, בפלורידה ובוושינגטון הצליחו. נכון שמספר הקרבנות היה קטן, מה שמפחיד הוא שיש לראות בכך תקדים. בעיקר באזור הזה המלחמה הביולוגית או הלוחמה הביולוגית נפוצה בכל מקום.
באירופה אנחנו לאט לאט אולי מתעוררים לנוכח האיום הזה. אנחנו מקימים רשתות של מעבדות, רשת של מומחים, אנחנו חושבים על דורות חדשים של חיסונים ואנחנו גם דואגים יותר ויותר לנוכח אי ההשמדה המוחלטת של תוכניות הלוחמה הביולוגית ברוסיה.
הנקודה הרביעית שאני רוצה להעלות כאן נוגעת לאזרחים, כיוון שנראה לי יותר מאשר הכרחי להדגיש שהאוכלוסייה האזרחית מסתכנת יותר ויותר בכך שתהפוך יעד להתקפה. הם יהיו הלא-לוחמים שהזכרנו קודם, הלא-לוחמים של המאה הזאת וזה יהיה נכון גם במדינות המפותחות שבהן יש מתחים בין מיעוטים אתניים, בין האזרחים לבין עצמם, וגם במדינות המפותחות שבהן תהייה לוחמה א-סימטרית. פירוש הדבר במיוחד שהאבחנה בין אזרחים לבין לוחמים, שהייתה אחת מאבני היסוד החשובות ביותר בהתקדמות הציביליזציה, ואשר היא בעצם הליבה של אמנת ג'נבה, תטושטש. פירוש הדבר גם שהאבחנה בין כוחות פרוייקציה לבין כוחות הגנה הם רק שני צדדים של אותה מטבע. אתם יודעים זאת היטב אבל אנחנו לומדים את זה על בשרנו כרגע ולומדים היטב.
הגנת האוכלוסייה עומדת להיות חלק מתוכניות ההגנה העיקריות. רבים מאנשי הצבא עדיין אינם יודעים זאת, אבל הם ילמדו את הדברים. אני סבור כי מכל הסיבות המנויות לעיל העוצמה הצבאית היא הרבה יותר יחסית מכפי שהייתה אי פעם בעבר. ההנחה הזו נכונה לא רק באשר לאירופאים, ואין זה עניין שהועלה על ידי אחד מן הגורמים הקאנטיאניים, החלשים, הסבילים הללו באירופה, שיש להם תקציב ביטחון נמוך. אני תומכת בהגדלת תקציבי הביטחון אצלנו בחלק העולם שלנו, ;למעשה הצרפתים קיבלו את ההחלטה הזאת. מדובר בהכרה שבעולם שבו שחקנים לא מדינתיים, ובהם קבוצות קטנות, ניחנו ביכולת לקרוא תיגר לא רק מבחינה טקטית אלא גם מבחינה אסטרטגית על המדינות המפותחות ביותר. לכן, משמעות הצבא בעידן כזה משתנה.
אני מבינה היטב את הקושי הניצב בפני אנשי הצבא להסתגל למצב הזה. כי הבעיה איננה נעוצה רק בקשרים בין מלחמות שונות והשילוב ביניהן. אין מדובר גם בבעיה של מלחמת התשה או מלחמות התשה. מדובר בפשטות באופן שבו העוצמה הצבאית תהייה מסוגלת להתערב ולמעשה להכריע במלחמה. מעולם בהיסטוריה לא היו מלחמות מושלמות, אבל עכשיו אנחנו נמצאים במצב שבו הבעיה של הכרעה במלחמה נעשית יותר ויותר קשה. האזור האפור בין מלחמה לשלום, השטח האפור בין מלחמה לשלום הוא דבר שאנחנו נצטרך לחיות איתו במאה הנוכחית באופן שונה מכפי שחיינו עימו בזמן המלחמה הקרה.
אחד ההוגים האסטרטגיים החשובים ביותר בצרפת הוא עדיין רמון ארון, אשר נהג לומר שהמלחמה הקרה ובמיוחד המלחמה בה נעשה שימוש בנשק גרעיני, היא בלתי סבירה, אבל השלום הוא בלתי אפשרי. המצב שאנחנו נמצאים בו היום הוא במידה מסויימת ההיפך מזה. הוא מתרחש בעולם שבו המהפכה בענייני הצבא והדיוק שאריאל לויטה התייחס אליו, עולים בקנה אחד עם מהפכנות בתחום האלימות. בנסיבות אלה, מדינאים מוכשרים, נאורים וחזקים המסוגלים לקבל החלטות מהירות בנושאים חשובים, חיוניים יותר מנשק. אני מדברת גם בשם האירופאים ובזאת אני רוצה לסיים. אומר רק שאחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו צריכים להתמקד בהם מבחינת הביטחון הוא באמת ממשל טוב.
יו"ר: לפני שנפנה לדברי הרמטכ"ל לסיכום המושב הזה, נפתח את האפשרויות למספר מצומצם של הערות קצרות.
מר יצחק רביד: הסכסוך היהודי-ערבי איננו על המפרץ הפרסי, אלא על המצב הגיאו-פוליטי בארץ ישראל. ייתכן שגם את המענה האסטרטגי צריך לבנות על יתרון הטווח ולא על החיסכון של הטווח. כיוון שהסכסוך הוא על האזור הקרוב, ייתכן שגם את הענישה וגם את ההרתעה אפשר לבסס על מה שאנחנו עשויים לעשות באזור הקרוב בעניין המצב הגיאו-פוליטי בארץ ישראל.
הרצל שפיר: הבעיה האמיתית שיש לנו מול המעגל השני והשלישי היא בעצם הנשק הבלתי קונבנציונלי. בסקירות ששמענו בבוקר חסרה לי התייחסות באשר לתנאים בהם יפעילו עיראק או אירן את הנשק הבלתי קונבנציונלי כנגד ישראל.
הבעיה היא שאנחנו היום נמצאים בעולם גלובלי. קשה לי להניח שמדינה מסוימת תחליט להפעיל ביודעין, בגלוי ובמסה, נשק בלתי קונבנציונלי בלי להיענש על כך, אלא אם היא תהייה תחת איום קיומי. ישראל תיזום תקיפה בלתי קונבנציונלית רק כתגובה. השאלה מתי ואיך אירן או עיראק יפעילו נשק בלתי קונבנציונלי כנגד ישראל.
גברת דנה ברנס (באמצעות מתורגמנית): שאלה לי לתרז. שמעתי אותך בוושינגטון, ושם אמרת שישראל מגזימה במונחים של טרוריזם, ושאירופה תמיד חושבת שישראל מגזימה. אני שואלת אם בעצם ישראל לא הגזימה כל השנים, איך אירופה מבינה זאת ואיך היא תתקן זאת.
יבגני שוטוסובסקי (באמצעות מתורגמנית): זו שאלה בעניין המעגלים, המעגל הראשון, המעגל השני, השלישי. אנחנו חיים בעולם בו הטכנולוגיה המודרנית של הטרוריזם האיסלמי לא הורגת חמישה או עשרה אנשים, אלא עשרת אלפים אנשים. הפצצות הגרעיניות והנשק הלא קונבנציונלי הם איומים אמיתיים, אשר כבר פגעו בפנטגון ובמגדלי התאומים. לגבי ערב הסעודית הרי ישראל היא בסך הכל המעגל הראשון וזה מאוד חשוב לחשוב מה ישראל חושבת. הרי הם המעגל הראשון, מה הם חושבים על המעגל השני והשלישי. ברוסיה אנחנו פתוחים, למשל לפקיסטן יש פצצות גרעיניות. אנחנו מרגישים שכל הטרור מאורגן מערב הסעודית ואנחנו לא בטוחים שבוש מבין זאת.
גברת תרז דלפש (באמצעות מתורגמנית): הסיבה שלא הבנתי שזה מכוון אלי, היא שאני מעולם לא אמרתי שישראל מגזימה. אם שמת לב למצגת שלי, הדגשתי את הדרך בה העולם המערבי ככלל התמודד בעצם עם איומים דומים. זאת הייתה הנטייה של כל מה שאמרתי, ולכן אני לא מרגישה שאני יכולה לענות על השאלה שלך.
יו"ר: אנחנו מתרגלים להגדרה של נשק השמדה המוני ומכילים בתוכו את כל הסוגים. לדעתי צריך לזכור שיש אבחנה ברורה בין נשק כימי, נשק ביולוגי ונשק גרעיני. במובן מסויים הנשק הביולוגי הוא אפילו חמור יותר מנשק גרעיני, גם צורת ההפעלה, גם צורת הזיהוי וגם הנזקים לשנים ארוכות קדימה.
בפתח המושב הדגשתי שאנחנו נמצאים על הסף בין גלישה ממצב של מלחמה נגד טרור למלחמה טוטאלית. כאשר תתרחש גלישה כזאת נהיה בבת אחת בסביבה חדשה לגמרי. בנסיבות אלה מודיעין, מודיעין זמן אמת, תמונת הקרב באוויר ביבשה ובים ותקשורות לקוחות הם בלתי אפשריים בלי הימצאות בחלל. אני חושב שישראל כבר עושה דריסת רגל משמעותית לחלל, תצטרך ועוד צריכה להרחיב אותה ובאותה עת גם להפעיל כלים קטנים בטווחים האלה כמו מזל"טים למיניהם.
ההערה השלישית היא בנושא המימד הימי. נהוג היה להתייחס לחיל הים, לייחס אליו משימה מאוד בסיסית של שמירה על החופים והבטחת חופש השייט ותנועה ימית חופשית מישראל ומחוץ לישראל. במצב החדש לחיל הים יש תפקיד חדש. עליו להימצא במקומות שאנחנו לא יכולים להימצא בהם כדי להוות מקפצה או פלטפורמה בסיסית לפעולה באותם אזורים שנצטרך לפעול בהם. תנאים אלה לא התקיימו בעבר ולכן צריך חיל הים מסוג חדש.
הדבר הבא המתייחס במידה מסויימת לשאלה של הרצל שפיר - עלולים להיות מצבי מצוקה, של איום בלתי קונבציונאלי על מדינת ישראל בהם היא תצטרך להיות מסוגלת לתת מכה שנייה. אנחנו צריכים את החופש המוחלט לתת מכה שנייה בלי קשר לעוצמת המכה שנקבל, ולכן צריך חיל הים וחיל הים מתחת למים.
ההערה האחרונה מופנית לתרז. נכון שחשוב vision אבל vision הוא כמו הרתעה והרתעה לפעמים קורסת. כאשר ההרתעה קורסת, צריך טווחים רחוקים גם באמצעות כלים צבאיים.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד