כניסה לחברים רשומים



השגריר ד"ר מרטין אינדיק, ראש מרכז סבן ללימודי המזרח התיכון, מכון ברוקינגס-"משטר נאמנות לפלשתינאים"
3/12/2002


השגריר ד"ר מרטין ס. אינדיק - ראש מרכז סבן ללימודי המזרח התיכון, מכון ברוקינגס (באמצעות מתורגמנית)
"משטר נאמנות לפלשתינאים"


הכל מסכימים לפתרון של מדינה פלשתינאית עצמאית ובת קיימה לצד ישראל, אבל אין שום שותף אמין בצד הפלשתינאי וככל הנראה אין דרך להשיג שותף כזה בצד ההוא, אלא אם אתם באמת מאמינים שהרפורמיסטים מסוגלים לתפוס את השלטון מידי ערפאת. אין בצד הפלשתינאי איש שיש לו היכולת או הרצון לעצור את גל הטרור.
מפת הדרכים שדניס תיאר אותה להפליא כולל המגרעות שלה, דורשת מכל אחד מהצדדים לנקוט צעדים הדדיים כי לבד הם לא יעשו זאת. ערפאת לא יאפשר רפורמות בסיסיות העשויות ליצור מנהיגות אחראית יותר ושותפה לישראל. ישראל לעומת זאת לא תנקוט צעדים כדי לסגת מאזורי A ללא הצעה פלשתינאית מינימלית להתמודדות עם הטרור.
שני הצדדים אינם רוצים לנקוט את הצעדים האלה וכפי שאמר דניס ולארצות-הברית אין כוונה ל"לכלך את הידיים" בניסיון לשכנע את שני הצדדים כן לעשות זאת. בנסיבות אלה הכל ממתינים למלחמה בעיראק כדי שתבנה מחדש את הדברים. אנשים פשוט מקווים
ל- Deus ex machina אשר יפתור את המבוי הסתום הזה, אך איש אינו יכול להסביר הלכה למעשה כיצד סילוקו של סאדאם מעיראק יפתור את הבעיות בין ישראל לפלשתינאים.
האם אנשים באמת ובתמים חושבים שבעקבות מלחמה עם עיראק, כאשר ארצות-הברית תהייה טרודה בניסיונות לייצב את המצב בעיראק ולהרגיע את הדברים בעולם הערבי, היא תקדם בברכה את סילוקו של יאסר ערפאת או את הטרנספר של האוכלוסייה הפלשתינית מן השטחים. האם מישהו מאמין שבעקבות המלחמה בעיראק הטרוריסטים הפלשתינאים לפתח פתאום יבינו שהגיע הסוף והם יחדלו מהפעולות הרצחניות או שהממשל שאינו מאמין שיכון שלום בין ישראל לבין הפלשתינאים, יחליט לפתע לשלוח את שר החוץ שלו, שלא מתכוון אפילו לבקר בחלק הזה של המזרח התיכון בזמן כהונתו, להיפגש עם הצדדים בסכסוך כמו שעשה השר בייקר בניסיונות חוזרים ונשנים לחבר את כל האלמנטים יחד למה שיהיה עוד ועידת מדריד? אנשים פה חולמים ושוגים באשליות ואני חושב שמוטב לנו להוציא את האנרגיה שלנו על התכוננות לתרחיש הגרוע ביותר. נראה לי שאפרים הלוי דיבר על כך אתמול בדיוק בהרצאתו.
מה אם ה-Deus ex machina הזה לא יהיה סילוקו של סדאם מכס השלטון אלא דווקא אירוע של מגה-טרור שחס וחלילה יהרוג מאות ישראלים? זה היה רק מזל אשר מנע אסון שכזה בשבוע שעבר בקניה. ככל הנראה אנחנו עדיין איננו בני מזל בצורך להגיע לפתרון. כיצד הגיבה ממשלת ישראל או כיצד היא הייתה מגיבה? אני חושב שבדרך היחידה שתיוותר לה לסלק את יאסר ערפאת, להכות את מכת החסד האחרונה ברשות הפלשתינאית ולעקור את תשתית הטרור ברצועת עזה. איך יגיב החיזבאללה, איך יגיבו המחבלים לאור הסלמה כזאת של המשבר? זה ייראה מאוד כמו חזרה למלחמה במלוא מובן המילה. בנסיבות קיצוניות כאלה, יש לשקול גישות שלא היינו שוקלים בנסיבות אחרות והייתי ממליץ לישראלים לעשות זאת. נראה לי שאורית גל עשתה עבודה מצוינת בכך שהציגה את המושג שיכול בסופו של דבר להיות בעל חשיבות ראשונה במעלה בנסיבות הללו.
מדובר, אפוא, ברעיון של משטר נאמנות בפלשתין. השתמשו בזה בהצלחה רבה במקומות אחרים, כמו קוסובו וטימור המזרחית. אני חושב שיש לפתרון כזה יתרונות ברורים במצב שישראל עלולה למצוא את עצמה בו. איך יפעל הדבר? יהיה מפגש חירום של ועידת פסגה שיזומן על ידי הנשיא בוש עם ראשי האו"ם, ערב הסעודית, מצרים, סוריה, האיחוד האירופי, הישראלים והפלשתינאים. ועידת הפסגה תכריז על הקמתה של מדינה פלשתינאית עצמאית עם גבולות זמניים, כפי שהדבר כבר נחזה בדבריו הברורים של הנשיא בוש. הגבולות הזמניים הללו יכללו את אזורי A ו-B כלומר, 42% מן הגדה המערבית שעכשיו אמורים להיות בשליטת הפלשתינאים, בתוספת כ- 10% אשר ישמשו רצף למדינה החדשה בין הגדה המערבית ורצועת עזה. ההתנחלויות שבתוך האזורים הללו יפונו, גם בגדה המערבית וגם ברצועת עזה, כדי לספק את הרצף הזה לצורך המשטר הנאמנות.
ועידת הפסגה תמסור את הטריטוריות הללו לידי משטר נאמנות בראשות ארצות-הברית. לנאמנים יהיה להם מנדט ברור להשגיח על הביצוע המלא של משימות אלה על ידי הפלשתינאים: כתיבת חוקה פלשתינאית, בניית מוסדות פוליטיים דמוקרטיים ומערכת משפט עצמאית ועריכת בחירות; בנייה מחדש של הכלכלה הפלשתינאית באמצעות מוסדות כלכליים שקופים ובאמצעות תוכנית סיוע מסוג תוכנית מרשל; כינונו של מנגנון ביטחון יעיל של הפלשתינאים אשר תפקידו יהיה לעקור את ארגוני הטרור משורשיהם ולפרוק מנשקם את המיליציות בעזרת כוחות מיוחדים בהנהגת ארצות-הברית.
משטר הנאמנות הזה ייכון לתקופה ראשונית בת שלוש שנים, אבל הוא יישאר בתוקף עד שאפשר יהיה למסור את מלוא האחריות למשטר של אחריות ושקיפות אשר ייבחר בבחירות דמוקרטיות. משטר זה לא יערער על ביטחון הישראלים ויקדם את רווחתם של הפלשתינאים. במילים אחרות, כאשר מדברים על שלוש שנים מדברים על מסגרת זמן ולא על תאריך יעד. הפלשתינאים ידעו שאם הם ימלאו את ההתחייבויות שלהם לבנות מוסדות דמוקרטיים ולהילחם בטרור, הם יוכלו להשיג את עצמאותם המלאה בתוך שלוש שנים בלבד. בעת ובעונה אחת עם הביצוע של המנדט על ידי משטר הנאמנות, ינהלו משלחות ישראליות ופלשתינאיות דיונים על מעמד הקבע ויתכוונו לסיים את עבודתם עד סוף השנה השלישית.
בסופו של דבר המשימות האחרות הן שיהיו תנאי בל יעבור לקביעה סופית של המשטר הזה. בתחילה תצטרך ועידת הפסגה הזאת לקבוע פרמטרים נרחבים לצורך המשא ומתן שהיעד שלו יהיה לסיים את הכיבוש ולייצר פתרון של שתי מדינות עם פלשתין דמוקרטית בת קיימא לצד ישראל בטוחה בגבולותיה. המדינה הפלשתינאית תצטרך להיכון בתוך גבולות שיהיו לנושא למשא ומתן על ידי הצדדים, אבל זה יהיה רוב השטח, רוב הגדה המערבית וכל עזה עם חילופי שטחים בין ישראל לבין הפלשתינאים כדי לאפשר את הגיבוש של ההתנחלויות בגושים. לפליטים הפלשתינאיים תהייה הזכות להתגורר בפלשתין אבל לא בישראל וליהודים תהייה הזכות להתגורר בישראל אבל לא בפלשתין. ירושלים תהייה הבירה של שתי המדינות עם משטר בינלאומי שיחלוש על המקומות הקדושים כדי לשמור על הסטטוס קוו הנוכחי. לפי הפרמטרים הללו הנאמנים יתחילו בתהליך ההקלה או החזרתם של הפליטים הפלשתינאיים למדינת פלשתין שזה עתה נוצרה, עוד לפני שישלימו את ההסכמים בעניין מעמד הקבע.
מדינות ערב ינקטו צעדים כדי לנרמל את היחסים עם ישראל בראשית התהליך הזה בתגובה להכרה מצד ישראל במדינה פלשתינית בגבולותיה הזמניים. היתרון העיקרי הטמון בגישה הזאת לעומת הגישות האחרות שהותוו על ידי דניס, שיש כאן מנגנון לכינון מנהיגות פלשתינאית בעלת אחריות אשר תיבחר על ידי הפלשתינאים ויש כאן מנגנון שיכול לעקור את האלימות ואת הטרור באמצעות מנגנון ביטחון יעיל של הפלשתינאים בגיבוי כוח לוחם אמריקאי. אינני מדבר כאן על פקחים בינלאומיים, אלא על כוחות לוחמים מיוחדים, אשר יחד עם כוחות הביטחון הפלשתינאים יתעמתו עם המחבלים ויעקרו את התשתית שלהם משורשיה.
ישראל תצטרך לצאת מן השטחים הפלשתינאיים שיימסרו לידי הנאמנות ולהישאר מחוץ לשטחים הללו, אלא אם שירותי הביטחון יחד עם הגיבוי האמריקני לא יצליח למנוע פיגועים שמקורם באזורים שבנאמנות. בהשוואה לפתרון הנסיגה החד צדדית, פתרון זה מבטיח שהשטחים ייוותרו בידיים הרבה יותר אחראיות ממה שמוצע כרגע על ידי אותם תומכים בנסיגה החד-צדדית. אותם ישראלים אשר קשה להם לוותר על האחריות הביטחונית כלפי הפלשתינאים ועל השליטה הביטחונית עליהם, יצטרכו לחשוב אם הביטחון באמת מתבצע טוב יותר על ידי כיבוש ישראלי שבכל מקרה לא היה מסוגל לשים קץ למתקפות המחבלים. השאלה כאן היא הנעה, מוטיבציה, האם מנגנון ביטחון מחודש בפלשתין, בגיבוי כוח בניהולה של אמריקה יהיה מסוגל להתעמת עם המליציות ועם ארגוני המחבלים? אני חושב שיימצא תמריץ לפלשתינאים. הם יגנו כך על האינטרסים של המדינה הפלשתינאית ההולכת ומתכוננת ובגבולות הסופיים שלה והעצמאות שלה למעשה תהייה תלויה במידה שבה הם יסלקו את הטרור ואת האלימות מקרבם.
האם לכוחות האמריקאיים תהייה ההנעה, המוטיבציה לכך? אנחנו נלחמים עכשיו במיליטנטיות האיסלמית ב - 50 מדינות בכל רחבי תבל. הנשיא בוש אינו מבחין בין מה שמכונה טרוריסטים טובים וטרוריסטים רעים. החמאס והחיזבאללה כבר הוגדרו כאויבים שלנו וכעת המיליטנטים, כלומר הטרוריסטים, המחבלים, למעשה מוחקים במרץ רב את הגבולות בין אל-קאאידה, חיזבאללה והחמאס כמו שהעיד הפיגוע במומבסה. הפרדיגמה השתנתה עכשיו באורח דרמטי. בעוד שלפני ה - 11 בספטמבר לא היה אפשר בכלל להעלות על הדעת שכוחות אמריקניים יילחמו בטרוריסטים ובמחבלים פלשתינאים, עכשיו זה סביר, ובמקרה זה אנחנו לא נילחם כדי להגן על הישראלים, אלא מדינה פלשתינאית עצמאית שתהייה חופשית ממכת הטרור.
אני מודע לבעיות הכרוכות באימוץ גישה כזאת. זה איננו פתרון אידיאלי. אחת הבעיות היא שממשל בוש ככל הנראה אינו רוצה אפילו להתקדם מעבר למפת הדרכים שלו, כך שקשה לחזות כיצד הוא יגייס את הרצון הדרוש לבניית מדינה פלשתינאית מאפס, מיסודותיה, וייתכן שזה אפילו לא יהיה הכרחי. אולי לאחר הבחירות בישראל, יחליטו הפלשתינאים להשאיר את ערפאת במקומו וראש ממשלה ישראלי חדש יחליט לנקוט יוזמה מדינית. אולי המלחמה בעיראק תספק סביבה שתעלה בקנה אחד עם מאמצי השכנת שלום והמחבלים כמובן ייעלמו כלא היו. אנחנו צריכים לקוות לדבר הטוב ביותר, אבל לרוע המזל עלינו לתכנן לפי התרחיש הגרוע ביותר. לנוכח משבר חמור המאיים על האינטרסים החיוניים ביציבות מצד האמריקאיים, למעשה אפשר לומר שהרשות הפלשתינאית התמוטטה לחלוטין. הרעיון של משטר נאמנות בפלשתין בהחלט מומלץ. זה איננו פתרון מושלם, אבל הוא נראה הפתרון הישים היחיד, המספק מנגנונים אשר יוכלו לייצר שותף למשא ומתן בצד הפלשתינאי ומנגנון ביטחון פלשתינאי יעיל ואפקטיבי המוכן והיכול להילחם בטרור.
אלה הן שתי הדרישות ההכרחיות בכל תהליך בר ביצוע שמטרתו להשיג הסדר ופתרון. אנחנו תקועים במבוי הסתום הזה ועם הפתרון הזה אולי נוכל למצוא דרך להיחלץ מתוך המשבר הזה.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד