כניסה לחברים רשומים



תא"ל (מיל.) אפי איתם, שר התשתיות הלאומיות - "מדינה פלשתינאית דרומית"
3/12/2002

תא"ל (מיל.) אפי איתם - שר התשתיות הלאומיות
"מדינה פלשתינאית דרומית"


נראה שלכאורה הכל פועלים לקראת שלום בין הפלשתינאים לישראלים, ואחר כך מתברר שאין מטפלים בבעיות העומק שיש במערכת הזאת. יש סינדרום כזה שמשקיעים מאמץ וכוח בדברים בידיעה שבמידה רבה המערכה והמערכת הם אבודים, שהם זוללי כוחות ותגבורת אבל יש איזה תופעה חוזרת ונשנית וצריך אומץ וכוח בלתי רגיל כדי לעצור את התהליך הזה ולהציע אלטרנטיבה אמיתית ולא כזאת שרק נראית אמיתית.
אם היו אומרים לנו לפני שנה וחצי שבשוק המטבעות המדיניים הבינלאומיים הרס יזום מקדים ומונע של משטרים שאך הוכחות קלושות עובדתיות בלבד קושרות אותם עם טרור, יהיה מטבע עובר לסוחר במפת הדרכים העולמית, גם אנחנו וגם האמריקנים היו מרימים גבה. לא היינו מאמינים שאפגניסטן לא כיצאנית הטרור, כמדינה הקשורה בטרור רק בגלל נוכחותו של בן-לאדן על אדמתה, תסבול מהרס המשטר עם כל מה שמתלווה אולי וזאת אולי הפעולה האולטימטיבית שיכולה לעשות מדינה כלפי מדינה אחרת. עם הוכחות כל כך קלושות, עם הקשר כל כך עקיף, הרס טוטאלי של המשטר, יש מדינה נוספת שעומדת בתור, והיא כנראה לא האחרונה.
אם היו אומרים לנו לפני שנה שתופעה כזאת של הרס משטרים תהייה קבילה, ואני לא מדבר על המשטר שפעל כבר, המהווה סיכון ברור ומיידי, אלא מן הנחה כללית אודות הסיכון הנובע מהמשטר הזה, האמריקנים בוודאי היו אומרים בלתי קביל ואנחנו היינו מטילים ספק גדול. לפחות בעניין העומדים בראשה של הרשות שאתה אנחנו מתמודדים עכשיו, עד עתה לא החלנו את הכלל הזה שהאמריקנים מחילים אותו אולי כבר על המדינה השנייה.
אני רוצה בעיקר לעסוק בתמורות של המותר והאסור במדיניות העולמית כמשתמע ממפת הדרכים, לא רק בהקשר האזורי, אלא בהקשר הרחב יותר, הכולל לא רק טרוריסטים וארגוני טרור, אלא גם משטרים נותני חסות לטרור כלגיטימציה להריסתם, אולי אפילו כמו שאמרתי על בסיס עובדות מאוד קלוש.
במערכה בינינו לבין הפלשתינאים יש שתי משפחות בסיסיות של פתרונות. האחד הוא פתרון חד צדדי המבטא משהו מאוד עמוק גם בתחושות הבטן וגם ברמה האנליטית של אופייה של המערכת שבינינו ובינם. פתרונות חד צדדיים פירושם שבמושגים מתחום תורת המשחקים, המערכת היא מסוג סכום אפס. אין פתרון של מה שהיינו אולי יכולים להגדיר כחלוקה ללא קנאה, מול שיווי משקל שאומר שנכון שלא כל אחד ממקסם את רצונותיו, אבל הוא יכול לחיות עם מחיר הוויתור במחיר ההסכמה. מערכות מן הסוג הזה אינן מאפיינות את טיב היחסים שלנו עם הפלשתינאים. לפחות כפי שהדברים נראים היום, זאת מערכת סכום אפס. המערכת היא מערכת של אנחנו או הם. זה מתבטא בשני ההיבטים של המתודולוגיות ברמה הביטחונית-מדינית, מצד אחד טרנספר שמשמעו גירוש ואשר אני מתנגד לו כי אני מתנגד לפתרונות של מערכות סכום אפס. פתרון נוסף הוא גדר במובנה המדיני, לא הביטחוני. כשאני מדבר על גדר כאמצעי נוסף, כנדבך נוסף על נוכחות צה"ל למניעת זליגת טרור אין מחלוקת. כשמדובר על גדר בסגנון ארנון סופר, עם תנינים ותעלה ומקלעים, גם זה פתרון סכום אפס, כי ברור לגמרי שמה שיישאר לפלשתינים מעבר לגדר יהיה כל כך נואש, כל כך כאוטי, כל כך בלתי קביל וסביר במושגים של מה שאפשר להיות מרוצה ממנו כמדינה, שברור לגמרי שלא ייכון שום הסדר. הם יתפסו על הגדרות, אנחנו נירה בהם ואחר כך בתהליך קצת יותר ארוך ואיטי, נכבוש מחדש את השטח ונקבע עובדה חד-צדדית. שתי הגישות הללו, גישת הגדר וגישת הטרנספר הן גישות חד-צדדיות, המנציחות מערכת של סכום אפס.
מערכות סכום אפס מטבען הן מערכות שלא ניתן לפשר בהן, כי לאף אחד אין מה להפסיד או כל אחד מפסיד הכל או מרוויח הכל. אני טוען שבמידה רבה, הבעיה העיקרית עם המערכת של הצמד הישראלי-פלשתיני נובעת מן העובדה שכרגע היא מערכת סכום אפס. לפלשתינאים אין מה להפסיד וגם לנו אין מה להפסיד . גם הניסיונות לייצר חלוקה מתוחכמת ככל שתהייה, נדונו לכישלון כי הבעיה היא אינהרנטית במערכת. גודל החומר העומד לחלוקה, איננו מאפשר חלוקה ללא קנאה, לא של השטח האווירי, לא של המים, לא של העומק האסטרטגי, לא של הדמוגרפיה ולא של האופי הפוליטי. הבעיה העיקרית בקמפ-דיוויד היא לא בניהול המשא ומתן ובהצעות. ההצעות הנדיבות ביותר שאנחנו יכולים להציע לא יספקו את הפלשתינאים.
אני מעריך שבמטען הדתי הלאומי הפוליטי, מדינת ישראל או ארץ ישראל המערבית היא בלתי ניתנת לחלוקה ללא קנאה. אני טוען שהמערכת הזאת חסומה כמערכת של פתרון חלוקתי וזה הרבה מעבר להצעות ולאופן שבו ישימו את הגדר ואת הקו. אני טוען שארץ ישראל המערבית, גם אם תחולק בחלוקה מתוחכמת ביותר, עם כל מנגנון שלא יהיה, בסופו של דבר, לא תמלא את הציפיות של שתי אומות ושתי מדינות ברות קיימא, חופשיות, עצמאיות, המקיימות ביניהן מערכת נורמטיבית בינלאומית. לדעתי כל מי שימשיך לתגבר את המאמץ הזה, נידון לכישלון לא בגלל שהוא נושא ונותן לא טוב, או בגלל שהפוליטיקה שלו אינה טובה, או בגלל שהתיווך האמריקני אינו טוב, אלא בגלל שיש בעיה אינהרנטית בתוך המערכת הזאת.
אגב, אני טוען שהצמד הישראלי-פלשתינאי הוא צמד עקר במובן של היכולת למצוא פתרון בר קיימא. הוא יכול לכבוש אחד את השני, הוא יכול להרוס אחד את השני, הוא לא יכול להסכים. אני טוען אגב שהמערכת הישראלית-ירדנית היא צמד עקר בגלל שגם היא עצמה מערכת סכום אפס. אם נרצה לפתור את הבעיה הפלשתינאית על ידי הפיכת ירדן לפלשתין, ירדן תחדל מלהתקיים, ולכן עבור ירדן זהו משחק סכום אפס.
במערכת המזרח תיכונית ישנו צמד אחד בלבד שהוא צמד פורה המסוגל להציע פתרון שאיננו משחק סכום אפס למשתתפיו, וזה הצמד הישראלי-מצרי. הצמד הישראלי-מצרי יכול לטפל בבעיה הפלשתינאית בלי שישראל תיעלם, בלי שמצרים תיעלם, ובאופן שיאפשר גם לפלשתינאים לממש צפייה למדינה בסדר גודל סביר, במקום סביר ובאופן שאיננו מבטל ישויות ברות קיימא אחרות.
לכן, כשאנחנו מדברים על הצמד הישראלי-מצרי, אנחנו קודם כל חייבים לעשות שינוי בכל המאמצים שלנו לייצר סביבה, תנאים גיאוגרפיים ומדיניים ליצירתה של מדינה פלשתינית. יש הטוענים כי הצמד ישראל-מצרים גם הוא עקר כי המצרים לא יסכימו. אני טוען שהדיון הוא האם אנחנו יכולים ליצור הסכמה בינינו לבין המצרים על יצירת תיווך מוסכם כבסיס למדינה פלשתינית. האם זה ניתן? כי הרי גם הפלשתינים לא מסכימים וגם הירדנים לא מסכימים. אי ההסכמה אינו תנאי סף פוסל לבחינת המערכת הזאת.
אי אפשר להתעלם מן העובדה שחצי האי סיני כחטיבה גיאוגרפית נפרדת, מאובחנת, גדולה, בלתי מיושבת, הוא בהחלט מקום או מרחב ששווה לבחון אותו. אני לא מדבר על כפייה, אלא על בחינה שכל החלופות שלה חסומות או עקרות במידה רבה. אני מדגיש שאני אינני מדבר על טרנספר. אני מדבר על יצירת ישות פלשתינאית עצמאית ללא קשר לשאלה מה יהיה מעמדם של הפלשתינאים שאינם חיים בה, זו סוגייה אחרת. אני טוען שסיני בהיותה שטח גדול, ריק, עם פוטנציאל גדול לגידול, ועם פוטנציאל לפתרון לבעיית עזה, שגם יהודה ושומרון לא תפתור אותה, בהחלט יכולה להיות השלב הראשון הבלתי תלוי של יוזמה אסטרטגית אמיתית. הצמד המצרי-ישראלי, אשר ביניהם נחתם שלום, ואשר הוא צמד של שתי מדינות בעלות ישות מדינתית, יכול בהחלט לייצר דו שיח אסטרטגי ארוך טווח. מצרים צריכה להבין שפתרון הבעיה הפלשתינאית הוא במידה רבה בידיה. אני חושב שבהחלט יש מקום לבחון את המהלך הזה לא כמהלך חתרני תחת המצרים, אלא כמהלך של הסכמה משותפת ארוכת טווח, מניבת פרות כלכליים ומדיניים בהרבה מאוד מובנים.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד