כניסה לחברים רשומים



השגריר פיטר רוזנבלט, הוועד המנהל, הוועד היהודי האמריקני - "עצמאותה של מדינה פלשתינאית"
3/12/2002

השגריר פיטר ר. רוזנבלט - Rosenblatt & Heller; הוועד המנהל, הוועד היהודי האמריקני
"עצמאותה של מדינה פלשתינאית"


ברצוני לדון במושג של מדינה נלוות, המבוססת על עצמאות מלאה, אשר יכול להפוך אופציה אם וכאשר יתחילו במשא ומתן לקראת הקמת מדינה פלשתינאית. מדינה כזאת אולי תהייה חלופה שאינה ניתנת לביצוע, אבל הישות המדינתית יכולה להיות ברת ביצוע. ראשית, אני אינני טוען בעד סידור שכזה, אלא כדי לעזור להבהיר מה פירוש המונח מדינה. שנית, אתייחס לכמה וכמה מדינות נלוות כאלה, מדינות מאוגדות, שכולן קטנות ובכולן שוכן שלום. אין זה הסוג היחיד של מדינות שאפשר להחיל עליהן את המעמד הזה, אלא הן פשוט המדינות היחידות שבהן המעמד הזה חל. שלישית, התבקשתי על ידי אחד הנשיאים האמריקניים לפתח מעמד פוליטי לכמה מאיי האוקיינוס השקט על בסיס נאמנות ברשות אמריקאית, ולכן אתייחס אל ההסבר הזה כדגם ללא כל קשר לגודל, למיקום ולאופי של המדינות הללו שעליהן הוחל המעמד הזה. אתייחס גם לסוגיות משפטיות, רק במידה ותהייה להן חשיבות לעניינו כי הסוגייה היא מדינית ולא משפטית.
הדיונים בישראל בעניין מדינה פלשתינאית עתידית מתמקדים בשאלה הבסיסית האם בכלל צריכה לקום מדינה שכזאת. אין דיון בפירוש המושג מדינה. בדרך כלל ההנחה היא שמדינה צריכה להיות ישות, שחקן בינלאומי חופשי וריבוני עם כל הזכויות וההתחייבויות של כל השחקנים האחרים, אבל הדברים אינם תמיד כך. ההבנה של הישות המדינתית משתנה, וכשעוסקים באזורים כמו הגדה המערבית או עזה, צריך לבדוק יישומים חלופיים של המונח הזה. ב - 50 השנים הקודמות עסקו אנשים רבים בבניית מדינות כאלה במעמד שכזה עם הרבה מגבלות, בחלק מהמקרים במסגרת תהליך הדקולוניזציה אחרי מלחמת העולם השנייה. העצרת הכללית של האו"ם קיבלה כמה החלטות בנושא זה, במיוחד החלטה מספר 1541 משנת 1960 אשר קבעה את ההתאגדות החופשית או נלוות חופשית כמעמד בפני עצמו עם עצמאות ועם מיזוג עם ריבון אחר.
להחלטה זו קשר חלקי בלבד למה שאנחנו קוראים היום מדינה נלוות או מדינה מאוגדת. בדרך כלל זו מדינה קטנה אשר מוציאה לפועל רבות מן הסמכויות של מדינה עצמאית, אם כי חלק מן הכוחות שלה מופעלים או מוצאים לפועל על ידי מדינה ריבונית אחרת. מצב זה שונה מאוד ממצב פדרלי, קונפדרלי או עצמאי, לא רק בגלל המעורבות של מפעילת סמכות גדולה יותר, אלא מכיוון שמדובר כאן בישות שונה אף על פי שישות זו עשויה לטפל ביחסי החוץ שלה בעצמה. הדרישה היחידה מהסדר כזה היא, לפיה שכינון היחסים צריך להיות וולונטרי, עשויה להיות מכשול ביישום מעמד כזה לשטחים הפלשתינאים. אבל חלק גדול מן הניסיון אשר נולד בעקבות אימוץ החלטה 1541, יחד עם הנוהג הגובר והולך של החלת מעמד כזה, מלמדים שייתכן שאפשר יהיה ליישם את המעמד הזה לצרכים של הפלשתינאים והישראלים גם יחד.
על בסיס החלטה מספר 1541 וההחלטות הנלוות, נוצר הקשר בין ניו-זילנד ושטח הנאמנות שלה לשעבר איי קוק ובין ארצות-הברית ומדינות הרפובליקה של איי מרשל, של פולאוו ושל מיקרונזיה. כל אלה היו בעבר חלקים של משטר הנאמנות של איי האוקיינוס השקט בשליטת ארצות-הברית, כיום יש להן מעמד של Free Associated States וכל אחת מהן התקבלה לאו"ם. דוגמאות נוספות הן איטליה וסאן-מורינו, צרפת ומרוקו, שוויץ וליכטנשטיין וצרפת וספרד ואנדורה. אלה דוגמאות מעניינות כי למרות הגבלות משפטיות או מעשיות בהוצאה לפועל של הסמכויות הללו, לכל אחת מהמדינות מעמד נפרד בפני עצמו והיא התקבלה כחברה מלאה באו"ם מאז שנות ה – 90 המקודמות.
במקרה של הפלשתינאים השותפים יכולים להיות ירדן או מדינה שלישית ולא דווקא ישראל. אבל הסדר כזה יוכל להיות מורכב מאוד שכן האינטרס של ישראל במדינה פלשתינאית עמוק מאוד. מאחר שישראל מעונינת בהבטחת הביטחון שלה, קל לנבא שהיא תרצה להפעיל את מלוא הסמכות בענייני ביטחון, הגנה ומדיניות חוץ שבהם תפעל המדינה הפלשתינאית. אבל איך האינטרסים הללו של ישראל יוכלו לעלות בקנה אחד עם האינטרסים של מדינה פלשתינאית בהשגת רמת שליטה מרבית לגבי כל תפקודי השלטון?
אין תשובה פשוטה לשאלה זו, אבל אם הרשות פלשתינאית תוכיח בצורה משכנעת שהיא מקיימת משא ומתן בהתבסס על פשרה אמיתית עם ישראל, יהיה אפשר לחלק את הסמכות הממשלתית בין המדינות בהתאם לאינטרסים החשובים ביותר של כל אחת מהן. על בסיס הניסיון המעשי שרכשה ארצות-הברית במשא ומתן ליצירת שלוש המדינות בעלות מעמד זה, חלוקה כזאת יכולה לכלול כמה מרכיבים: הצהרה בדומה להצהרה במבוא לחוזה של התאגדות חופשית או נלוות חופשית בין ארצות-הברית לבין המדינות הנמצאות אתה בהסדר, שבה נאמר שהיחסים מתבססים על כבוד לזכויות האדם וחירויות בסיסיות לכל וששני הצדדים גם יחד מתחייבים לקיים צורת שלטון דמוקרטית.
מדינה פלשתינאית תצטרך להבטיח שכוחות הביטחון שלה יהיו מורכבים ממספר מוגבל בלבד של אנשי משטרה בעלי נשק קל בלבד. אולי אם הם ימסרו את סמכות הביטחון לישראל, וזה אולי לא יהיה מוחלט לחלוטין כמו במקרה של המדינות הנלוות לארצות-הברית. לאחר הניסיון של אוסלו נראה שמדינה שכזאת תצטרך להיות תחת פיקוח ישראלי על שרי הביטחון שלה. צבא ישראל יוכל לדרוש זכויות, כולל זכות כניסה מחודשת לטריטוריה הפלשתינאית בנסיבות מוגדרות שישראל תיראה בהם איום על ביטחונה. למדינה הפלשתינאית תהיה הסמכות בעניין יחסי החוץ שלה, אבל כמו ארצות-הברית בהסכם עם המדינות הנלוות לה, ישראל יכולה לדרוש שמדינה פלשתינאית תימנע מפעולות שאינן עולות בקנה אחד עם ההסכם. זאת בהתייעצות עם הממשלה הפלשתינאית. במילים אחרות, מדינה פלשתינאית תפעיל את הסמכות שלה בענייני חוץ וגם בעניינים האחרים בכפוף לזכות וטו ישראלית. החוזה הזה אינו מגביל את זכות הוטו לענייני חוץ, כי הוא נכתב במחשבה בעיקר על ענייני חוץ. יהיו תחומים אחרים שבהם יצטרכו לתקן את הסמכות של הרשות הפלשתינית, כמו למשל במערכות המשפט ובמערכת החינוך, בכל הקשור בהתנגדות להסתה, ברחב האווירי, בטיפול באתרים ארכיאולוגים ובניהול משאבי המים. אבל עדיין יוותרו תפקידים לסמכות הבלתי מחולקת של המדינה הפלשתינאית עצמה.
בפיתוח תחומים משותפים לשתי המדינות כמו תחבורה, תעסוקה ומיסוי יהיה אפשר לשאת ולתת מחוץ להסכם של המדינה הנלוות או המדינה המאוגדת. המשא ומתן בעניינים אלה יהיה ממש כמו בין שתי מדינות ריבוניות ועצמאיות לחלוטין ולא ידובר על צמצום הסמכות הפלשתינאית. מדובר בהגבלות על המדינה הפלשתינאית אשר על פי התפישה הזאת יכולות להיות מאוד משמעותיות. אבל, ממש כמו בדוגמה של ארצות-הברית ושלוש המדינות הנלוות לה, הסמכות הפוטנציאלית של ישראל על פי הסכם כזה יכולה להישאר ללא מימוש במידה רבה, אם המדינה הפלשתינאית תהייה נחושה בדעתה למלא את ההתחייבויות שלה. רוב הסמכות של ישראל על פי הסכם כזה יהיו נלוות לכך, יהיו רק לשעת חירום, במקרה שהפלשתינאים לא יפעלו או לא יהיו מסוגלים לקיים את המחויבויות שלהם.
חשוב להדגיש גם שהמעמד הזה של המדינה לא יהיה מעשי לפני שיקבעו את הגבולות המוגדרים של מדינה שכזאת. יש לראות בזה מעמד מדיני סופי ולא מעמד ביניים, מפני שמצב של מעמד ביניים עלול לערער את סמכותה של מדינה שכזאת. חשוב גם לקבוע שהסמכות של המדינה הפלשתינאית נובעת מן ההסכם. תפיסות או מושגים חדשים של זכויות אדם מחייבות את ההכרה הבינלאומית בכל הסכם כזה כמקור היחיד למעמד הבינלאומי של המדינה הפלשתינאית, של ריבונותה החלקית ושל הסמכות של הממשל שלה. יהיה קל יותר להשיג זאת אם יהיה אפשר להכיר בהסכם זה כתוצר הלגיטימי של מעמד בינלאומי מתפתח שהוא עצמו אושר על ידי האו"ם.
אין ספק שהקהילה הבינלאומית תאמץ כמעט כל הסכם בין ישראל לפלשתינאים העונה על התיאור הזה. הסכם מפורש כזה אינו אמור להשתמש במונחים חדשים. אפשר לכנות הסכם זה חבר העמים, מדינה נלווה, מדינה מאוגדת, או אפילו לא לקרוא לזה בשום שם בכלל. הדבר החשוב הוא שסעיפי ההסכם הללו ימולאו.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד