כניסה לחברים רשומים



מר אהרון פוגל, יו"ר נס טכנולוגיות בע"מ - "מדיניות לאומית לצמיחה כלכלית"
4/12/2002

מר אהרון פוגל - יו"ר נס טכנולוגיות בע"מ
"מדיניות לאומית לצמיחה כלכלית"


הערה מקדימה ראשונה שהתנסינו בה בגדול בשנת 1992, אולי גם בשנת 1985, ואלי הורוביץ נתן על זה הרצאה מאוד חשובה לפני יומיים בירושלים,היא שניהול של מקרו כלכלה צריך לאמץ את העקרונות שמנהלים פירמה, ובמיוחד פירמה צומחת ומורכבת. צריך להציב מטרה, אסטרטגיה, לגזור את האמצעים, לעשות את ה- sequence בין האמצעים, לעשות מעקב בכל נקודת מצב, לקחת את כל המגבלות בחשבון, כמה שקשות שהן לא יהיו, להתאים את עצמך למגבלות וככה להמשיך ולנהל ולהתנהל כל הזמן.
דבר שני, כלכלה היא דבר נורא בעייתי, כי כלכלה זה החיים עצמם. כל כך הרבה משתנים, כל כך הרבה פרמטרים, כל כך הרבה שווקים, כל אחד עובד על השני כל הזמן ואנחנו מדברים גם דברים משתנים ויש דינמיקה בלתי מספקת. יש חטא מסוים בניתוחים כלכליים שאתה מניח הנחות כי אחרת לא יהיה לך מודל שיתכנס. הרבה פעמים גם אצלנו מעבירים בין כל שלוש נקודות, לא חשוב איפה תציירו אותם, קו ישר אחד. אתם יודעים איך עושים את זה? מניחים שהוא עבה מספיק.
תמיד שואלים האם שינוי ייגרם על ידי כוחות השוק או הממשלה. השאלה לחלוטין לא חשובה. כוחות שוק הוא מושג שנראה רחוק מאוד. כוחות שוק זה מה שקיים אצל כל אחד מאתנו, המוטיבציה שלנו, אנחנו קוראים כללי משחק ומגיבים בהתאם. כללי המשחק הם בהתאם למטרה. נגיע למטרה הרבה יותר מהר מאשר בכל דרך אחרת, כי כיחידים או כחברים בארגון כלשהוא, המוטיבציה שלנו כל הזמן עובדת וזה מה שנקרא כוחות שוק. אין זאת אומרת שלממשלה אין תפקיד חשוב ובמיוחד בתקופות מסוימות כמו בתקופה הנוכחית.
דבר נוסף, אתם רואים מראיינים כל מיני אנשים המגישים את מועמדותם לתפקידים בממשלה, בכנסת וכו', וכל אחד מציג את המטרות הנעלות והטובות ביותר, מבטיח לתקן את העוני ולתקן כל בעיה אחרת. המראיין אף פעם לא שואל אותו איך. אם הוא שואל אותו איך הוא לא עונה לו, והמראיין לא מתעקש. למה חשוב האיך? כי אתם יודעים מה הנזק הכי גדול של אינפלציה או של עוני. משתמשים בדרכים הלא נכונות להילחם באינפלציה ובעוני, כמו בדמגוגיה ובאמצעים פסולים שנראים נכונים מבחינה דמגוגית ואלה האויבים הגדולים של האינפלציה.
מוכרחים להזכיר את המצב הביטחוני הגיאו-פוליטי. מדינה שהוצאותיה הביטחוניות עולות באחוזים רבים לשנה על הוצאותיה של ארצות-הברית, ארצות הברית מוציאה על ביטחון יותר מאירופה ואירופה מוציאה יותר מיפן. האירופאים והיפנים פשוט בטוחים שהאמריקנים יגנו עליהם, והם חייבים להיות תמיד הטובים, היפים עם מדיניות ורווחה. אצלנו הוצאות הביטחון עולות על הכל, ולולא היה צורך בהוצאות אלה הכל היה יכול להיות אחרת באיכות החיים, בחינוך וברווחה, אבל זה החלק הקטן.
בעיה נוספת וחמורה יותר היא שאיש אינו משקיע במקום שהוא לא טס אליו, שהוא לא מגיע אליו. זה אלמנט מאוד חזק מעבר להרבה דברים שקשורים בזה, אני רק זורק את זה.
יש לקחת בחשבון גם את המצב בעולם. המצב בעולם קשור מאוד אלינו כי בלי ספק המדיניות שלנו היא להיות חלק מהעולם. בעניין זה יש להזכיר שני דברים. דבר ראשון הוא ירידת תחושה או איזה שהיא תחושה אמיתית של העושר הנובעת מירידת העושר בעולם. הכוונה לפחות למה שאדם מייחס לעושר שיש לו, ומי שמכיר את המודלים הכלכליים שמכפילים את זה בריבית שגם היא נמוכה, זה מסה מאוד כבדה לעולם היוצרת לו לחץ מאוד גדול למיתון. בעיה עולמית שהיא רלוואנטית לנו ואשר ממשלות בעולם ובארץ, לא מצאו את הדרכים לפתרונה היא טרור וה - 11 בספטמבר.
מה שיצר המצב הזה, מעבר לכל דבר אחר, זה שכל החלטה קטנה וגדולה שאדם מקבל כלפי עצמו, כמו למשל מנכ"ל המחליט החלטות באשר לחברה או לארגון שלו, הוא מייחס להן סיכון פי כמה יותר גדול מאשר קודם. התשובה היא לא בהכרח הורדת ריבית באחוז או שניים. התשובה המרכזית שלא קיימת בעולם ולצערי גם לא קיימת בארץ, היא איך אתה משתתף בסיכון ומקטין את הסיכון שכל אדם מייחס לפעולה שהוא הולך לעשות אותה.
בעיה נוספת היא גם במבנה החברתי. המערכות הפוליטיות דאגו לפתח גטאות חברתיים אשר החומות סביבם הולכות וגדלות, וזה יכול להיות בחתכים שדיברו במושב הקודם או בכל חתך אחר, אם זה על בסיס ערבים ישראלים, אם זה על בסיס חרדים, אם זה על בסיס עדתי. היום החתכים האלה עם חומות הולכות ונבנות, ואיש פוליטי נמדד עד כמה הוא דואג יותר לפיתוח הגטו שלו. זה מה שקובע את ההישרדות שלו ואת הקריירה הפוליטית שלו. נוצר מצב גם שהאבטלה אצלנו היא לא מה שנמדד 10% - 11%, אלא 26%, כי שיעור ההשתתפות במעגל העבודה הוא ב 15% - 17% יותר נמוך מאשר באירופה ללא כל סיבה.
זאת אומרת סיבות יש, ובלי ספק צריך להכיר את המגזרים גם בניתוח העוני כדי לדעת את הסיבות, כי בחלק מהמקרים, כמו אולי בקרב הערבים והחרדים, הם תרבותיות. אבל חלק מהסיבות הוא בילד-אין באפליה, במיוחד של ערבים או באינטרסים פוליטיים שיצרו מצבים שלא כדאי להשתתף ולא רצוי להשתתף כי יש מישהו אחר שמפרנס אותך. נקודה מאוד מרכזית.
אם רוצים לתכנון תוכנית הבראה ותוכנית צמיחה יש לשים דגש על הניהול. בכלל כאשר רוצים לטפל בבעיות חברה הנמצאת בצרות, חשוב קודם כל לראות מי המנהל, האם המנהל הוא הבעיה. אלה כללי משחק שההנהלה יכולה לעבוד על פיהם. חברה עסקית שהייתה מתנהלת כמו השיטה הפוליטית והממשלה, הייתה פושטת רגל בתוך יום ומדינה היא דבר הרבה יותר רציני. אצלנו לא מתקיים כלל מאוד יסודי בדמוקרטיה, שבלעדיו היא אינה יכולה לתפקד והוא ההפרדה בין הרשות מחוקקת לרשות מבצעת. 44 חברי הכנסת שישבו בממשלה עד לפני זמן קצר, בכלל לא היו מחויבים למטרות הממשלה, לקווי היסוד שלה, להחלטותיה, אלא לעצמם במקרה הפחות טוב או לסיעה שהם מייצגים במקרה הפחות טוב. שום ארגון לא יכול לתפקד ולהיות אמין לאורך זמן אם הוא מתפקד בצורה כזאת. יש לנו ליקוי מאוד יסודי בשיטה, והפערים החברתיים מתעמקים עוד יותר.
נעבור עכשיו למה שכאילו קרוי כלכלה אבל כל מה שאמרתי זה גם כלכלה, כמו שכלכלה זה גם דברים אחרים. אין גבולות בעניין הזה. במהלך השנים תמיד ידעו יותר טוב מאתנו מה טוב בשבילנו, יד ארוכה נשלחה לכיסנו וחילקה המון בחזרה. ההמון הזה חלקו זה ביטחון, אבל חלק גדול הוא על בסיס של גישה אוניברסלית לתת לכולם את אותו הדבר כמה שיותר, בין בתשלומי העברה ובין שירותים. תפיסה זו ניזונה ממבנה האיגוד המקצועי שהיה לו אינטרס להנציח את המצב שאפשר לו לדבר בשם כל המורים או בשם כל הרופאים, כי כולם מקבלים אותו הדבר. נוצר מצב מאוד בסיסי של הוצאה ציבורית ענקית שהיא בעצם הנטל האמיתי על הציבור, הכבד יותר אפילו מנטל המס, והאוניברסליות המוגזמת הביאה לנו הרבה מאוד בעיות קשות. הטיפול באזורי הפיתוח, פיזור האוכלוסין נפגעו מאוד, גם מדרך הטיפול, עידוד הון מול עבודה ויזמות וכו', אבל גם בגלל הגישה האוניברסלית הזאת שלא אפשרה הקצאת משאבים יותר ליעדים כמו שוויון הזדמנויות, ולאזורים שצריך לפתח אותם.
נטל המס היום הוא 72%. דרך אגב, גם מס ערך מוסף הוא מס על רווח ועבודה. על יזמות, עבודה, רצון לעשות יותר, משלמים 72%. אם רוצים להיות חלק מהעולם, ויש גבול מאוד קטן עד כמה אתה יכול להתרחק; אבל לפי העיקרון הכי בסיסי שביטא משה נסים בזמן הורדת מסים ב- 1987 שמאוד הצליחה, בעיקר מבחינת הגדלת הגבייה, "אני רוצה לעבוד לפי עיקרון שרוב עמלו של אדם בידו". כל כך פשוט, כל כך חשוב. הנימוקים הדמגוגיים הביאו למצב שלא רק שיש בזה בעיה קשה מאוד כלפי העולם, אלא שהכנסות המדינה ממסים יכולות להיפגע כי כדאי להעלים מס ובוודאי שתכנוני המס פורחים גם הם.
אז אני מגיע לנושא המוניטרי. הנושא המוניטרי התחיל מסוף 1994, אבל בממדים קטנים. מ- 1996 ואילך, בלי נקודת זמן ספציפית היינו במלחמה דמגוגית עד אינפלציה, דרך שימוש בריבית שתרמה להורדת האינפלציה על ידי הפיכת השקל למטבע החזק ביותר בעולם. היו לכך שתי משמעויות שאחת מהן פגיעה בכושר התחרות של המשק הישראלי. המשמעות האחרת, הייתה שכיוון שהשימוש הוא בריבית, את ההשפעה הכי קשה שהייתה להתחזקות ההכנסה והרכוש כהכלה שאני יותר שילם מס אדיר של מיליארדי שקלים, שבלי תיווך של ממשלה ותקציב עבר לעשירים יותר, לחזקים יותר בדרך המערכת הבנקאית או כל דרך אחרת.
השימוש בשער הריבית, אפוא הביא לפגיעה בחלש ובכושר התחרות שהגדילו את האבטלה. פעמים רבות, כאשר אנשים שומעים את המושג שער ריבית, הם מפסיקים להקשיב. אבל במשק פתוח במיוחד לתנועות הון, אשר בו האפשרויות של מדיניות מוניטרית היא מאוד מוגבלת, השימוש בשער הריבית כדי להוריד אינפלציה גורם לפגיעה בכושר התחרות, לפגיעה בחלש ומעמיק את הפערים החברתיים.
אנחנו בתקופה קשה. בתקופה קשה, ככל שמדיניות מוניטרית למשל או העלאת שיעור מס גורמת למיתון, הגירעון גדול יותר. אנחנו קוראים את המפה ואומרים רגע, הגירעון גדול יותר, בואו נעשה שיהיה לנו קשה עוד יותר, נתכווץ עוד יותר, ואז הכנסות המדינה ממסים יורדות עוד יותר, ההוצאות כמובן הרבה יותר קשיחות ואנחנו נכנסים לסחרור. זה המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו.
מה עושים היום? נושא השלום הוא מרכזי. צריך להיות אור, או תהליך שלום שמתפתח או הפרדה בצורה כזו שתיתן איזה שהוא סיכון לאמינות, ולתסריט אופטימי יותר. ברגע זה קשה להסתפק ביותר. שינוי שיטת המשטר הפך להיות לפי דעתי הדבר הדחוף והחשוב ביותר לעשותו. זה דבר שצריך לעמוד בראש סדר העדיפות מכל בחינה שהיא.
אני מניח שכאשר הנושאים המדיניים יתקדמו, נוכל להיות חלק מהעולם ללא גבולות, ללא חומות, קרובים להם עד כדי כניסה לגוש מטבע. לא יהיה גבול לפריחה ולהתקדמות של המשק. אבל גם עד אז יש כמה דברים מאוד הכרחיים. נתחיל במיסוי. ישנה רפורמת רבינוביץ' שאינה מושלמת ואשר יש בה מה לתקן, אבל יש לבצע אות. אמרו 2008, מה שטוב ל - 2008- טוב גם ל - 2003. אומרים שיהיה גירעון גדול יותר וזה באמת בעיה כי זה עולה 1.8% תוצר. החישוב הזה הוא סטטי ואינו נכון. הוא לא לוקח בחשבון העלמות ותכנוני מס והשתלבות של כל הנושא הזה במדיניות צמיחה כוללת. אבל מותר להגדיל גירעון במצב כזה אם אתה מסכן אותו על ידי תיקון מערכת המס כפי שהיא היום. אסור לך לעשות את זה לדברים אחרים. צריך להניח שיש מישהו שמוביל את המהלך שהוא מספיק אחראי ואמין כדי שבמהלך השנים הוא יתקן את זה חזרה כלפי מטה. נושא האמינות אצלנו מאוד קשה, מאוד בעייתי.
הדבר הבא - תקציב. בתקציב העבודה היא לוקחת יותר זמן. יש המון מה לעשות בתיקון האוניברסליות, שוויון הזדמנויות ומצוינות בחינוך. על ידי הפרטה של השירותים והטלת עצמאות ואחריות אפשר לפתח מערכת חינוך הרבה יותר טובה וכך במערכת תשלומי העברה ובדברים אחרים. כל נושא תמרוץ מערכת ההון ואזורי הפיתוח יכול להשתנות. אני לא רוצה לדבר על תשתית, שעליה דיברו מספיק. שאלה מרכזית ביותר היא איך הממשלה משתתפת בהורדת הסיכון שכל מקבל החלטה עומד בו. יש מקום לשימוש ענף בערבויות ממשלה בתחומים שונים, החל מחידוש המו"פ כדי ליצור את המקורות עד שהתקופה הקשה שתעשיית טכנולוגית העילית נמצאת בה תעבור, ועד תחומים אחרים, גם תחומי תשתית אבל אפילו תחומים כמו תעשיית הקולנוע. זה המקום לשימוש בערבויות, כי הסיכון שמדינה שיש לה הרבה השקעות נמצאת בו, קטן בהרבה מהסיכון שכל פרט מייחס להחלטה שלו.
רשויות הפיקוח שלנו כמו וועדת תכנון ובנייה וכל הרשויות הפיננסיות למיניהן שלא מדברות אחת עם השניה, יוצרות מבחינת סטטיסטיקה איחוד מאורעות שמשאיר קבוצה ריקה. כמעט אי אפשר לעשות דבר, אי אפשר לבצע דבר, ויש המון מה לעשות בנושא הזה. הערה אחרונה אקטואלית הקשורה בערבויות האמריקאיות, שהוא נושא מרכזי. לדעתי עדיף להיות במצב שבו אפילו עד גבול מסוים ארצות-הברית תיתן לנו מקור כ-last resort, כך יסייעו לנו אם ניקלע למצב קשה, מאשר לקבל ערבויות אמריקאיות לגיוס כסף. יש לזה השפעה הרבה יותר חיובית מהרבה מאוד סיבות שלא אכנס אליהן. כמובן שנהיה בתהליך מדיני לקראת שלום ואולי נוכל להגן על עצמנו גם כחלק מגוש מטבע.
בכל מקרה, הגדלת ערבויות אינה תשתית, אינה מיועדת לשימוש ספציפי ואינה משנה את הגירעון בתקציב המדינה. הגדלת ערבויות היא דרך למימון גירעון קיים, כדי להוריד את הנטל מהחוב הפנימי הגדול שלנו. יש לכך גם חשיבות נוספת. הוא נותן את התשתית למדיניות מוניטרית שיכולה להוריד מהותית את הריבית כי יש backing של מטבע חוץ ויש להיזהר בקביעת המדיניות המוניטרית כדי שלא ניגרר חזקה לתיסוף שיהפוך את שהשקל למטבע החזק ביותר בעולם.
בסך הכל כל הדברים האלה יוצרים מרקם אחד ויש ביניהם אינטראקציה. כל הזמן צריך לראות את הכוחות הפועלים, לתקן ולהתקדם כל הזמן. אז בטוח יהיה טוב, השאלה רק מה נעבור בדרך.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד